"המודל הספרדי" מתחיל בשכונה
לפני שנה דיברו בישראל על "המודל הספרדי". לא קרה עם זה כלום. רגע לפני מפגש עם נבחרת ספרד, מה זה המודל הספרדי הזה שמדברים עליו?
לפני יותר משנה ישבו חיים רביבו ויוסי שרעבי, מנכ"ל משרד התרבות והספורט, במשרד מול עיתונאים ודיברו על "אימוץ המודל הספרדי". המפגש היה חסר קוהרנטיות ועמוס בקלישאות. "המודל הספרדי" היה מבחינתם הבאתו של פרננדו היירו. שזה לא קרה - נראה שמשרד הספורט ירד מהמודל הספרדי הזה.
- בוא נלמד לשת"פ
- המנהלים הספורטיביים אחראים לדומיננטיות הספרדית באירופה
- אתלטיקו מדריד: העבודה הקשה משתלמת
ילדים ספרדים באימון. בספרד יש יחס של מאמן אחד ל-17 שחקנים - היחס הטוב באירופה צילום: אויטרס אבל "המודל הספרדי" לכדורגל הוא לא אדם אחד, ולא משהו שאפשר להתקין בישראל כמו תוכנת ווינדוס. המודל הספרדי מתחיל בתשתיות הפיזיות והאנושיות במדינה.
באחד מהטורים השבועיים שלו, פיל בול, סופר אנגלי שחי בספרד, מספר על חופשתו באיים הקנאריים. שם, באיזו עיירה נידחת, באיזה יום חג לאומי, בול מצא מגרש אימונם לשחק בו כדורגל יחד עם בנו. בקומפלקס האימון הזה היה בנאדם שכל תפקידו זה לפתוח את המגרש, לטפל במתקן ולאפשר לאנשים לשחק בו. המגרש הזה שבול שיחק עליו שייך למועדון המקומי.
זה ככה באיים הקנאריים וזה ככה גם בכל שכונה במדריד. המודל הספרדי מתחיל במשפט "ילד לא צריך לעבור את הכביש בשביל לשחק כדורגל". זה אומר מגרש/מועדון בכל שכונה.
בספרד יש כ-21 אלף מועדונים כאלו ואחרים – רק בבריטניה וגרמניה (הגדולות יותר מבחינת אוכלוסייה) יש יותר מועדונים. לכל מועדון יש מספר קבוצות (ילדים, נערים, נוער, חובבנים, בוגרים וכו'). מספר הקבוצות בספרד עומד על 115,309 קבוצות. זה אומר שבממוצע לכל עירייה מקומית יש יותר מ-2.5 מועדוני כדורגל ו-14.2 קבוצות.
כל מועדון כזה מספק תשתית עליה משחקים תושבי העיר/עירייה/כפר כדורגל מדי יום או מדי שבוע. לכך תוסיפו יותר מ-24 אלף מאמנים ספרדים עם תעודות של אופ"א שמדריכים, בעיקר בגיל הצעיר, את אלו שבאים לשחק כדורגל (בספרד יש יחס של מאמן אחד ל-17 שחקנים - היחס הטוב באירופה).
זה אומר שלילדים יש מקום לשחק בו וגם יש מי שיאמן וישפר אותם. התשתיות הפיזיות לצד התשתית אנושית מאפשרות לספרדים לשחקנים לייצר שחקנים ברמה גבוהה בגיל צעיר. כשהם מצטרפים למועדון כדורגל "מקצועי", הם כבר בתוך מסלול ברור ומערכת ספורטיבית ברורה. אבל את השחקנים האיכותיים הללו צריכים להפוך לנבחרת ולכאן נכנס "המודל של ההתאחדות הכדורגל בספרד".
המנהל הטכני של ההתאחדות, חינס מלנדס (Ginés Meléndez), העביר השתלמות לקבוצת מאמנים ישראלים בראשות רוני שניידר, יו"ר איגוד המאמנים בישראל, והעביר חלק מהתובנות הספרדיות לבניית מערכת מנצחת. הצלחה מתחילה בחזון ספורטיבי ברור של ההתאחדות ובניית מעמד המאמן עם 23 קורסי אימון של ההתאחדות ב־23 בתי ספר של ההתאחדות המפוזרים במחוזות הספרדיים.
57 סקאוטים, 55 שחקנים
כאמור, בספרד מתחילים לשחק כדורגל בגיל מאוד צעיר. כבר בגילים 3–4 ילדי גן מגיעים לאימונים במגרש המסודר בשכונה ומקבלים אימון או כמה אימונים בשבוע ממאמן צעיר. לנבחרת הילדים מגיעים כבר בגיל 14. "מבחינת התפתחות הנבחרות מספר הקסם הוא 55", כותב גראהם האנטר בספרו Spain: the inside story of La Roja's historic treble. בכל יולי, מלנדס וצוות הסקאוטים שעובדים במחוזות על בסיס התנדבותי, מחברים יחדיו רשימה של 55 השחקנים הטובים ביותר במדינה בגילאים 14 ו־15. 5 לכל עמדה. מהם יבחרו את נבחרת הנערים מתחת לגיל 15. ההליך משוחזר בשכבת הנערים U16, שכבת ה-U17 וה-U18. לנבחרת הנוער (U19) והנבחרת הצעירה (U21) כבר בוחרים בין 33 ל-40 שחקנים. אבל הבחירה הראשונית היא החשובה ביותר — כי היא מהווה בסיס לבחירות הבאות.
את השחקנים בודקים ובוחרים על פי הביצועים שלהם במשחקים של הקבוצות שלהם, בליגות מחוזיות ובתחרויות בין־מחוזיות שעורכים מדי כמה שבועות. רשת הסקאוטים של ההתאחדות נרחבת ביותר. 57 סקאוטים, שעובדים בהתנדבות עבור ההתאחדויות המחוזיות (אנדלוסיה, קטלוניה, המחוז הבאסקי וכו'), מספקים את המידע על השחקנים הצעירים (לפעמים על ילדים בני 12). מדי שנה כולם נפגשים עם הצוות המקצועי של ההתאחדות להשתלמויות ועדכונים לגבי מה לחפש בשחקן. הסקאוטים שומרים עם ההתאחדות על קשר כמעט יומי כדי לעדכן לגבי שחקנים. האינפורמציה נצברת אצל ההתאחדות משנת 2001. אז מה מחפשים בספרד?
לפי רוני שניידר, יו"ר איגוד המאמנים בישראל שעבר כמה השתלמויות בספרד, הסקאוטים הללו מחפשים כמה איכויות בשחקנים. "מודעות במרחב — כלומר ששחקן יראה שהוא יודע איפה הוא ביחס לחבריו לקבוצה וליריביו, טכניקה אישית ותנועה בלי כדור". שניידר מוסיף: "השחקנים לא נבחרים על פי מדדים פיזיים, בודקים את היכולות המנטליות שלהם".
"מהרגע שהילדים מגיעים בגיל 15 ועד שהם מגיעים לגיל 21, אנחנו עובדים איתם ומכירים אותם. מדברים איתם באותה שפה, משתמשים באותו סגנון משחק, ומבצעים תרגילים באותו מבנה", אומר מלנדס. "אז כשהם יגיעו לנבחרת הבוגרת, אנחנו נדע שבחרנו את הכי טובים ונדע שהם יודעים בדיוק איך לשחק את המשחק הספרדי. כל השחקנים הספרדים גדלו על אותה שיטה ויודעים איך לשחק איתה. כולם זכו עם אחת הנבחרות בתארים". צילום: אי פי איי
שלושה ימים בחודש
את השחקנים הכישרוניים הופכים לקבוצה מוכשרת. איך? בספטמבר מחלקים את 55 השחקנים לשתי קבוצות. ובין ספטמבר לינואר הם מגיעים לשלושה ימים רצופים כדי להתאמן בלאס רוסאס, בית הנבחרות הספרדיות מחוץ למדריד. המועדונים מחויבים לשחרר אותם, ובימים הללו ההתאחדות עובדת איתם על הסגנון הרצוי ועל ההתנהגות הרצויה משחקן בנבחרת ספרד (יש קוד אתי מחמיר). הילדים, בינתיים, לומדים להכיר זה את זה. הימים הללו בסוף כל חודש חשובים כדי לחבר את הגברים הצעירים ולמחוק את הפערים התרבותיים הגדולים בין המחוזות השונים בספרד.
בינואר מדללים את מספר השחקנים מ־55 ל־33 — לקבוצה אחת, שממשיכה מדי חודש להגיע לשלושה ימים ללאס רוסאס. "מהרגע שהילדים מגיעים בגיל 15 ועד שהם מגיעים לגיל 21, אנחנו עובדים איתם ומכירים אותם. מדברים איתם באותה שפה, משתמשים באותו סגנון משחק, ומבצעים תרגילים באותו מבנה", אומר מלנדס. "אז כשהם יגיעו לנבחרת הבוגרת, אנחנו נדע שבחרנו את הכי טובים ונדע שהם יודעים בדיוק איך לשחק את המשחק הספרדי. כל השחקנים הספרדים גדלו על אותה שיטה ויודעים איך לשחק איתה. כולם זכו עם אחת הנבחרות בתארים".
מדברים על כך שנבחרת ספרד ב"תקופת מעבר" ו"שיש מתחים בין שחקני ריאל מדריד וברצלונה". ייתכן שהנבחרת אכן בעיצומו של תקופת מעבר ושיש מתחים ספורטיביים בין שחקני ריאל ובארסה. עם זאת, זה לא משהו חדש.
"את הנבחרת הרגשתי לראשונה בגיל 16", סיפר צ'אבי, לשעבר כוכב נבחרת ספרד. "הגעתי למדריד לעבוד עם שחקנים כמו פרננדו יורנטה ואיקר קסיאס. כולם הרגישו ששלושת הימים הללו מעצבים את החיים שלנו. אם נצליח בהם, אם נתחבר, נהיה כדורגלנים". חברויות אמיצות מתגבשות בימים הללו — חוצות תרבויות ויריבויות. צ'אבי ואיקר קסיאס, אחד היה הקפטן של ברצלונה והשני של ריאל מדריד. הם יריבים מרים על המגרש אבל חברים טובים מחוץ למגרש. "הדרך שבה גידלו אותנו היא הסיבה לכך שזכינו בתארים", סיפר ג'רארד פיקה, בלם הנבחרת הספרדית. "הזמן הזה ביחד מגבש ומחבר אותנו".
בסופו של דבר זה הסוד הגדול של נבחרת ספרד. זה הבסיס האיתן של המודל הספרדי — ערכים וחברות, שמתבססים על שחקנים איכותיים מתאמנים מגיל צעיר על מגרשים שנבנו במיוחד בכל שכונה. קוראים לזה "תרבות".
