מדוע קבוצות הכדורגל האנגליות כושלות באירופה?
10 סיבות לכך שקבוצות הפרמיירליג לא מצליחות בתחרויות של אופ"א כמו הקבוצות הספרדיות
מבט חטוף ברשימת 8 העולות לשלב רבע הגמר בליגת האלופות הבהיר את מצבן העגום של הקבוצות הבכירות בליגה האנגלית בזירה האירופית. בין 8 הגדולות במפעל האירופי השנה נמצאות 3 ספרדיות, 2 גרמניות, קבוצה איטלקית אחת, צרפתית אחת - ולסטר אחת מהפרמיירליג. לא צ'לסי, לא ליברפול, לא ארסנל ולא אף אחת מהקבוצות ממנצ'סטר - סיטי או יונייטד. אז מה הסיבות לכך שנציגות הליגה האנגלית מאכזבות?
1. חוסר ניסיון מצטבר
בשש עונות האחרונות (2011-2017) היו 5 קבוצות אנגליות ברבע הגמר. לספרד היו 17. זו העונה החמישית ברציפות שבה יהיו לפחות 3 ספרדיות בשלב רבע הגמר. זה נתון שמראה על העליבות של הפרמיירליג באירופה אך גם מסביר מדוע האנגליות מתקשות באירופה.
בארסה וריאל. צברו נסיון עשיר במעמדים האלה צילום: רויטרס בגדול, 3 קבוצות אחראיות ל-16 מ-17 העפלות הספרדיות לרבע הגמר: ריאל מדריד (6 פעמים), ברצלונה (6), אתלטיקו מדריד (4). זה מסייע להן לצבור ידע וניסיון שמסייעים לנצח משחקים. בגלל התחרות הקשה יותר באנגליה על מקום בליגת האלופות, קבוצות כגון טוטנהאם או ליברפול, רק טובלות את קצות האצבעות בעומקים האירופיים, הן לא ממש צוברות ידע ופעמים רבות גם לא מצליחות לחזור לליגת האלופות - והרבה ידע וניסיון הולך לאיבוד. גם צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד לא מצליחות לייצר עונות רצופות בליגת האלופות.
אגב, בעידן הדומיננטיות האנגלית בליגת האלופות (2004 עד 2009) היו טופ 4 מאוד קבועות: מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי, ארסנל וליברפול. כולן הגיעו לגמרים בתקופה הזו.
2. השחקנים הגדולים של כל קבוצה אנגלית הם אוברייטד, כנראה
השחקנים הטובים בעולם הולכים לריאל מדריד, ברצלונה, יובנטוס, באיירן מינכן ואפשר להגיד שגם פריז סן ז'רמן. למה?
א' - כסף. הקבוצות הללו הן בין 10 הקבוצות המכניסות בכדורגל האירופי ויכולות לשלם להם הרבה.
ב' - תארים. לשחק באחת מהקבוצות הללו מבטיח לך שתזכה באליפויות, גביעים ותארים אירופיים. בטח ובטח מובטחת השתתפות בליגת האלופות.
ג' - השחקנים הטובים בליגה הספרדית/איטלקית/גרמנית מרוכזים בקבוצה אחת - וכיף יותר לשתף פעולה עם שחקנים איכותיים רבים.
ד' - הקבוצות הללו מצליחות גם להביא את 4-5 המאמנים הטובים בעולם.
באנגליה, לקבוצות הבכירות פשוט אין את האיכות המרוכזת שיש בקבוצות הגדולות של אירופה. מדוע?
א' - יש יותר תחרות על כל כישרון - מה שמעלה את המחיר שלו ואולי גם מונע הבאת כישרונות אחרים (בגלל מגבלות פיננסיות של אופ"א והפרמיירליג עצמה).
ב' - יש תחרות קשוחה יותר על המגרש עצמו - גם מהקבוצות הקטנות, שמתודלקות בכספיי זכויות השידור הענקיים (קריסטל פאלאס, בורנמות', סוונסי וכו' מכניסות יותר כסף מזכויות שידור מכל קבוצה אחרת באירופה מלבד ריאל מדריד, ברצלונה ויובנטוס), מה שמקשה על איסוף תארים והגעה לליגת האלופות.
ג' - אין ריכוז של איכות בקבוצה אחת. כמה שחקנים "וורלד קלאס" יש במנצ'סטר סיטי - 5-6? בצ'לסי - 4-5? במנצ'סטר יונייטד - 3-4? בארסנל - 2-1? ליברפול - 1? זה לא כמו בבאיירן - 11 שחקנים לפחות ברמה הכי גבוהה, ריאל מדריד - עם חאמס רודריגז ואיסקו על הספסל או יובנטוס, שמרכזת חלק מהשחקנים הטובים מכל נבחרת בכירה באירופה ובעולם.
3. התחרות באנגליה קשה יותר. כל משחק תחרותי
כמה פעמים ריאל מדריד וברצלונה מנצחות בהפרש של 3+ שערים והמשחק נגד אוסאסונה/ספורטינג חיחון/גרנדה/לגאנס/בטיס וכו' נגמר כתחרות במחצית? זה כמעט בלתי אפשרי באנגליה, שם גם הקבוצות הקטנות יהיו בעונה הבאה בין ה-30 הקבוצות העשירות של אירופה, ולכן בעלות איכות מספקת כדי להקשות על היריבות מהצמרת. ניצן פלד בדק את התוצאות של הטופ 3 בפרמיירליג ובלה ליגה בשבע השנים האחרונות. ואלו המספרים שמוכיחים את מה שניתן לראות בכל מחזור פרמיירליג ולה ליגה. בשבע השנים האחרונות הטופ 3 בפרמיירליג הפסידו בכל עונה 29% יותר משחקים מאשר הטופ 3 בלה ליגה. בנוסף, לטופ 3 בלה ליגה יש מאזן שערים טוב ב-42% מזה של הטופ 3 בפרמיירליג. לספרדיות הגדולות, בגלל הפערים הכלכליים הגדולים בספרד, פשוט יותר קל בליגה שלהן.
שחקני טוטנהאם. בפרמיירליג התחרות יותר קשה צילום: רויטרס 4. עומס
מאז 2007 מספר הפעולות במשחק הכדורגל צמח ב-50%. מספר הספרינטים ב-80%, מספר המטרים שרצים בספרינט ב-35%. מספר המטרים במהירות גבוהה ב-30%. הכדורגל נהפך לחזק יותר, מהיר יותר ובאופן טבעי גם קשה יותר לגוף האנושי. ההתאוששות ממשחק היא אתגר רציני עבור מאמנים. הקבוצות האנגליות והספרדיות משחקות, בערך, את אותו מספר משחקים בעונה. כאמור, כל משחק בספרד, בממוצע, קל יותר - ובנוסף, אין ספק שאחת מהסיבות לאי ההצלחה האנגלית בשמינית גמר ליגת האלופות היא תזמון תחילת משחקי הנוק-אאוט.
בחג המולד, זמן שבספרד ובגרמניה יוצאים לפגרה, באנגליה לובשים גטקעס ויוצאים לרצף משחקים בלתי אפשרי בבוץ. בממוצע, הקבוצות האנגליות שמגיעות לשמינית הגמר שיחקו בין 2 ל-6 יותר משחקים מהירבות שלהן בעונה, בדרך כלל אחרי התקופה הכי קשה מבחינה פיזיולוגית לשחקנים (25% מהשחקנים פצועים ברמה כזו או אחרת בסוף מחזורי הכריסמס בפרמיירליג). בנוסף, ההתאחדות האנגלית והפרמיירליג, בניגוד להתאחדויות האחרות, לא מסייעות עם הקדמת משחקים ליום שישי או דחייתם לימים אחרים. משהו שז'וזה מוריניו מתלונן עליו לא מעט.
5. אובדן הזהות האנגלי
שחקנים בריטים הם מיעוט הולך ונעלם ממגרשי הכדורגל בפרמיירליג וכך גם הצופים האנגלים, שמאבדים את מקומם באצטדיונים לתיירים. המשחק האנגלי, שבשנות השבעים והשמונים שלט בכדורגל האירופי עם אלופות אירופה כגון ליברפול, נוטינגהאם פורסט ואסטון וילה - קבוצות שמבוססות אך ורק על שחקנים בריטים - נהפך לכל כך בינלאומי ולגלובלי שהזהות שלו כבר נמחקה לחלוטין. וגם הכדורגל עצמו השתנה. באנגליה, כדורגל "קונטיננטלי", שנשען על תחכום ומסירות קצרות החליף את הפייטריות הבלתי מתפשרת, שאפיינה את הקבוצות האנגליות הטובות ביותר לאורך השנים. האנגליות מנסות לשחק כדורגל שאינו בריטי ולכן מפסידות בסוג המשחק הזה שהן לא מתמחות בו.
דווקא לסטר סיטי, הקבוצה האנגלית הכי בריטית באירופה, עלתה לרבע הגמר השנה.
לסטר. הנציגה האנגלית היחידה ברבע הגמר צילום: איי אף פי
6. אין לבריטים את תרבות הניהול הספורטיבי הנכונה. עדיין
בספרד, כמעט לכל מועדון יש מבנה ספורטיבי ברור. יש מנהלים ויש מנהלים ספורטיביים, שאחראים לצד הספורטיבי במועדון. המנהל הספורטיבי הוא איש העבודה המשמעותי והחשוב ביותר של המועדון הספרדי הממוצע (מועדונים שאין בהם דמות חזקה, נאמר ולנסיה - קורסים). מונצ'י בסביליה, חוסה מנואל יאאנזה ואנטוניו קורדון בוויאריאל, חוסה לואיס קאמינרו באתלטיקו מדריד, חוסה מריה אמורוטו באתלטיק בילבאו - כל אלו מאפשרים למועדונים לקיים מדיניות נוער יציבה, מדיניות גיוס שחקנים ברורה, מדיניות בחירת מאמנים אינטלגנטית וקיום חזון מקצועי ברור.
המנהלים הספורטיביים האלה יודעים אילו שחקנים להביא ולא פחות חשוב, אילו למכור - ומתי. הם יודעים אילו שחקנים צעירים לקדם מהאקדמיה וגם איזה כדורגל צריך לשחק. היתרון הגדול שלהם נובע מהשנים הרבות שהם בתפקיד שלהם.
"אלו אנשים סופר מקצוענים", אומר גראהם האנטר, כתב סקוטי שחי בספרד. "להיות מנהל ספורטיבי זה המקצוע שלהם. הניסיון שלהם מאפשר להם להבין את הפילוסופיה של כל המועדון, לשלב מאמנים חדשים וגם לנהל מדיניות ייבוא וייצוא שחקנים רווחית ונכונה מבחינת תזמון. זו עבודה סופר קשה ומגיע להם כל הקרדיט בעולם".
באנגליה היו "מנהלים ספורטיבים" כאלו בדמות מנג'רים, שגם ניהולו משחקים. אך הליך ההתמקצעות שעובר הכדורגל מחייב שיהיה מאמן, שיעבוד באופן בלעדי על איך מנצחים את המשחק הבא - ומנהל שיהיה אחראי על יישום החזון. הרבה אנגליות עדיין לא מיישמות את המבנה הספורטיבי הזה - גם אם יש להן מישהו שמוגדר כמנהל ספורטיבי.
7. כסף הוא בעיה, חלק א'
המקצוענות הספרדית באה למרות בעיות כלכליות קשות ומיתון של שנים בספרד, ואולי דווקא בגללן. "בגלל הבעיות הכלכליות בספרד קבוצות חושבות טוב יותר על איך עובדים כמו שצריך עם המעט כסף שיש", מסביר פרדריק הרמל, פרשן as ול'אקיפ. "כשאין כסף, אי אפשר לפתור בעיות כמו בפרמיירליג - וזה על ידי זריקת כסף על הבעיה". באנגליה, כך נראה, הרבה פעמים זורקים כסף על הבעיות (מביאים את הבלם הכי יקר בעולם - למשל) במקום לפתור את הבעיות שאינן קשורות לכסף. הכסף מאפשר למועדונים להתנהל ככה.
8. כסף הוא בעיה, חלק ב'
הכסף הגדול, שברובו מגיע לכיסי השחקנים, הפך את הכדורגל האנגלי יותר להרבה יותר אינדיבדואלי. נראה כי הכסף הגדול מונע מהקבוצות האנגליות לשחק כדורגל מגובש מספיק. קונספטים שדורשים גיבוש קבוצתי ותיאום מוחלט, כגון לחץ, דאבל טים, טריפל טים, קומפקטיות ותנועה מתואמת ללא כדור, לא מתורגלים בפרמיירליג כמו בליגות האחרות - המתוחכמות יותר מבחינה טקטית. אלה עניינים זרים לכדורגל וגם לתקשורת האנגלית, שתמיד מוצאת אשמים אינדיבדואלים בספיגת שערים ואף פעם לא מנתחת 4-5 טעויות במבנה הקבוצה.
אולי זה משום שהשחקנים באנגליה, כוכבים עשירים יותר מעמיתיהם ביבשת, "לא יכולים להבין שכדורגל הוא משחק סוציאליסטי", לפי ג'ון בארנס, לשעבר כוכב ליברפול. "בבסיס שלו הכדורגל סוציאליסטי, וקבוצות שמבינות את הערך שבעבודה משותפת ודחיפה קולקטיבית לאותו המקום מצליחות. כן, אולי לא כולם מקבלים את אותו השכר, אבל במציאות כולם על המגרש שווים - 11 שחקנים שלכל אחד מהם יש עבודה, ואפילו אם יש היררכיה, לכל אחד יש אותה החשיבות. בגלל תרבות הסלבריטאים שחקנים לא באמת מרגישים שייכים לעיר ולאוהדים ולא חושבים כקולקטיב. חשוב להם מאוד המעמד ומה שחושבים ואומרים עליהם. אלה הבעיות של הפרמיירליג והחברה האנגלית".
זה לא שבספרד, גרמניה, ואיטליה אין כסף גדול - יש. אבל הכסף באנגליה הרבה יותר גדול. וכך גם גורם לבעיות יותר גדולות.
9. אבל... זה אולי ישתנה?
סטפן שימאנסקי, כלכלן הכדורגל המוביל אומר: "בינתיים הקבוצות האנגליות לא משתלטות על אירופה, ושחקנים לא ממהרים לעזוב את ריאל מדריד, ברצלונה ובאיירן מינכן לאנגליה, אבל זה לא יחזיק למשך זמן. מסי נשאר בברצלונה, אבל מסי הבא כבר יגיע לאנגליה. הקבוצות באירופה חייבות להילחם בכל דרך נגד הדומיננטיות הכלכלית של הפרמיירליג, כי אחרת הן ייהפכו לבלתי רלוונטיות. אנגליה מושכת גם את המאמנים הטובים בעולם - פפ גווארדיולה במנצ'סטר סיטי, יורגן קלופ בליברפול, ז'וזה מוריניו במנצ'סטר יונייטד - שמגיעים עם תפיסה חזקה והמון קשרים. לשחקן לא חשוב רק הכסף אלא גם אצל מי הוא מתאמן, ועכשיו אנגליה מציעה לו את שני הדברים. הייתי מאוד מודאג אם הייתי קבוצה לא אנגלית".
פפ גווארדיולה צילום: אי פי איי
10. המשך שליטה ספרדית?
יש קורלציה מאוד ברורה בין השקעה כספית להצלחה ספורטיבית. אבל ייתכן מאוד שהשקעה כספית גדולה מדי מביאה סט של בעיות שכסף לא יכול לפתור. ייתכן מאוד שזו אחת הבעיות של הכדורגל האנגלי כרגע. כן, הפרמיירליג האנגלית עשירה הרבה יותר - ויהיו אלו שיתווכחו שמדובר בליגה המעניינת בעולם (צופי הכדורגל בעולם כבר מזמן החליטו שזה נכון) - אבל עד שלא יהיו אנשי כדורגל שינהלו את הפן המקצועי בכל מועדון, ויעשו את זה במשך שנים - הספרדיות ימשיכו לשלוט באירופה.
