מועדון מחפש משמעות

כשהיה נער, דניס ברגקאמפ קיבל מתנה מיוחדת במינה מהוריו: טיסה ללונדון וכרטיס למשחק של השחקן האהוב עליו ביותר, גלן הודל. ברגי הצעיר לא הצליח להוריד את העיניים מהשחקן כשהגיע לווייט הארט ליין. ליבו היה של הודל וטוטנהאם. כאשר ברגקאמפ כבר שיחק באינטר וחיפש לצאת מהכדורגל האיטלקי, הוא ביקש מסוכנו, רוב יאנסן, לייצר קשר עם טוטנהאם - לראות אם הקבוצה האהובה עליו מעוניינת להחתימו. אפילו במונית שלקחה אותו להייבורי של היריבה הגדולה של טוטנהאם, ארסנל, החלוץ ביקש מסוכנו לברר פעם נוספת אם ספרס באמת לא מעוניינת בהחתמתו. רק אחרי שקיבל את האישור הסופי שטוטנהאם אכן לא מעוניינת בו, חתם בארסנל.

אלכסיס סאנצ'ס. יכולים לשמור אותו בלונדון? צילום: רויטרס

החתמתו של ברגקאמפ, אוהד טוטונהאם, לא היתה מקרית אלא פעולה מחושבת של סגן נשיא ארסנל, דיוויד דין. "כל יום אני מתעורר בבוקר, מתגלח מול הראי ורואה על המצח שלי את המילים: 'תייצר קבוצה מנצחת'". כך הסביר דין את תפיסתו, שלפיה ארסנל צריכה להיות מועדון כדורגל מוביל באנגליה ובאירופה. הכישורים החברתיים שלו וקשריו איפשרו לקבוצה, שלא היתה במועדון המצומצם של זוכי אליפות אירופה ולא היה ברשימת המועדונים העשירים ביותר באירופה או באנגליה, לשבת בשולחן של הגדולים. כשישב באותו שולחן ב־1995 שמע דין שברגקאמפ מחפש דרך החוצה מהסריה A, דין יצר קשר ישיר עם אינטר כדי לרכוש אותו עבור סכום שיא של 7.5 מיליון ליש"ט. זה היה מהלך היסטורי.

"ארסנל קיבלה הילה חדשה כאשר ברגקאמפ חתם" אמר בוב ווילסון, לשעבר שוער ומאמן שוערים במועדון. "המעמד שלו בזמנו העלה את קרנו של המועדון". 

אלכסיס סאנצ'ס עם ארסן ונגר. לא ברור מי נשאר צילום: רויטרס

יצרו ביחד

דין היה גם זה שהביא את ארסן ונגר לאימון המועדון ב־1996. הוא הכיר את המאמן שהחתים בארסנל מנאגויה גראמפוס היפנית, עוד כשאימן במונאקו. השניים נפגשו במשחק בהייבורי ב־1989 כשוונגר בא לראות מקרוב את הקבוצה הלונדונית, והם שמרו על קשר מאז. 7 שנים אחרי הביא הצרפתי את המתודות המשונות שלו - מתיחות לפני ואחרי אימונים, אימוני כושר קצרים עם הכדור ותזונות - לארסנל ושינה את פני הליגה האנגלית. עם זאת, ב-1997 ההכנסות של ארסנל עדיין לא דיגדגו מלמטה את אלו של מנצ'סטר יונייטד. ליברפול וניוקאסל ייצרו יותר הכנסה ואפילו טוטנהאם היתה עשירה יותר מארסנל.

דין וארסן ונגר יצרו יחדיו קבוצה מנצחת שסייעה לארסנל לא רק לשבת בשולחן של הגדולות אלא גם להתחרות איתן. על המגרש ומחוצה לו. אליפויות, גביעים, הישגים בליגת האלופות ובניית אצטדיון חדש שהפך את ארסנל לאחת מעשרת הקבוצות הכי מכניסות בעולם. עם זאת, דין דווקא התנגד למעבר לאצטדיון חדש כדרך להגדלת הכנסות. הוא רצה שהקבוצה תשחק בוומבלי ותשקיע כל כסף פנוי על חיזוק הקבוצה. ההנהלה חשבה אחרת ובדחיפת בעל המניות הגדול, דני פיזמן - הלכה על המהלך הדרמטי: מעבר כמה מאות מטרים מהייבורי לאזור אשברטון גרוב ובניית אצטדיון האמירייטס בעלות של כ-390 מיליון ליש"ט. זה היה מעבר שאפתני שהכניס את המועדון לחובות אך גם הקפיץ את ההכנסות מעל כולם באנגליה מלבד יונייטד.

ב־2004 המועדון החל את העבודות על האצטדיון החדש וביולי 2006, כמה חודשים לאחר ההפסד בגמר ליגת האלופות לברצלונה, הוא נחנך במשחק הוקרה לברגקאמפ, אותו אחד שהעניק לארסנל את ההילה של הגדולה. באפריל 2007, פחות משלוש שנים אחרי שהוביל עם ונגר את ארסנל לעונת אליפות ללא הפסד, דין עזב את הנהלת ארסנל בגלל חילוקי דעות שהחריפו לקיצוניות של שנאה בין חברי ההנהלה. "שמענו אותו מספיק" רשף פיטר היל ווד, היו"ר. הקרע הסופי נוצר בגלל שדין הביא את סטן קרונקי לארסנל, מה שהתחיל מאבק שליטה על הקבוצה. באוגוסט 2007 מכר דין את שאר המניות שלו (14.58%) לחברת Red&White של המיליארדר אלישר אוסמנוב ושותפו פאראד מושירי האיראני. דין מונה ליו"ר רד אנד ווייט ואמור היה להיות חבר הנהלה בארסנל, אך מהלכים פוליטיים של ההנהלה וסטן קרונקי הותירו אותו מחוץ לתפקיד במועדון והוא נאלץ לעזוב ב־2008.

סטן קרונקי. מה מתכנן? צילום: איי אף פי

היינו שלושה

עזיבתו הסופית הובילה את ונגר, חברו הטוב, לנטוש את עמדתו בארסנל אך דין עצמו שכנע אותו להישאר בשביל לא לגרום למועדון לסבול יותר מדי. "זו אכזבה אדירה לאבד את דין" אמר ונגר. "עבדנו בצמידות גדולה זה לזה, הוא הוסיף המון להצלחה של המועדון בעשור האחרון ואפילו לפני. דין העביר את המועדון הזה ואת הכדורגל האנגלי מהפכה.

דין היה יותר מסגן נשיא, הוא היה האיש שאיפשר לוונגר לבנות קבוצות מנצחות. קית' אדלמן, מנכ"ל ארסנל בין השנים 2000 ו־2008, הסביר: "בתקופה שבה ארסנל היתה מוצלחת, המועדון נוהל על ידי שלושה אני הייתי אחראי על הצד העסקי ודיוויד וארסן ניהלו את הצד של הכדורגל. דיוויד עשה עבודה פנומנלית עבור המועדון, ואני חושב שוונגר מתגעגע לזה. פשוט ארסן הוא מאוד זהיר ודיוויד מאוד אמביציוזי. דיוויד היה האיש שדחף להחתמות גדולות - למשל, ההתחייבות על הבאת סול קמפבל (ב־2001) במשכורת חסרת תקדים של 6 מיליון ליש"ט בשנה. הוא גם היה איש קשר מצוין וידע למי להתקשר ואיך לגרום לוונגר להרגיש נוח כשהוא הוציא כסף".

לכן זה לא מפתיע שמאז שדין עזב את המועדון, ארסנל לא זכתה באליפות והתלות בוונגר הפכה לפוגענית למועדון ולמנג'ר עצמו, שנאלץ לפעול מחוץ לאזור הנוחות שלו בשוק העברות השחקנים, מה שמנע ממנו לא מעט שחקנים שרצה.

החשש מעזיבתו של ונגר מנע מארסנל לבדוק לעומק את העיוותים שנוצרו מעזיבתו של דין ומההסתמכות על המאמן הצרפתי. "ההנהלה לא צריכה לשאול את ונגר שאלות" הסביר היל ווד. בהנהלה תיארו את ההחלפה שלו כ"אתגר הגדול ביותר למועדון". אבל ייתכן שהאתגר הגדול הוא להצליח להיות "אחת הגדולות" כשהוא על הקווים. הצפייה ביונייטד קורסת מחוץ לליגת האלופות מדי שנה ללא אלכס פרגוסון על הקווים, עודדה את ארסנל לשמור אמונים לוונגר, שאולי חשף פעם אחר פעם את החולשות שלו כמאמן וותיק מול מאמנים צעירים ויצירתיים ממנו, אך הצליח - מדי שנה - להשיג את המינימום ההכרחי שמותיר את ארסנל כגוף רווחי.  

הצפייה ביונייטד קורסת מחוץ לליגת האלופות מדי שנה ללא אלכס פרגוסון על הקווים, עודדה את ארסנל לשמור אמונים לוונגר, שאולי חשף פעם אחר פעם את החולשות שלו כמאמן וותיק מול מאמנים צעירים ויצירתיים ממנו, אך הצליח - מדי שנה - להשיג את המינימום ההכרחי שמותיר את ארסנל כגוף רווחי צילום: גטי אימג'ס

צומת דרכים

הכסף הגדול שנכנס למועדון עם הסכמי זכויות השידור החדשים, הרווחים השנתיים הגדולים מדי שנה, צמצום החוב מבניית האמירייטס, איפשרו לארסנל להתחזק בשחקנים בכירים באירופה, למנוע עזיבות של שחקנים ולהגדיל את עתודות המזומנים ליותר מ-200 מיליון ליש"ט, יותר מכל הקבוצות באנגליה. קבוצה אמנם מתחרה בצמרת הליגה ומתחרה בליגת האלופות, אך בגלל מחסורו של דין, העקשנות האידיאליסטית של ארסן ונגר והכספים הרבים שהושקעו באצטדיון, אף פעם לא היתה טובה מספיק כדי להיות מועמדת רצינית לאליפות ולליגת האלופות.

כעת ארסנל עומדת בפני צומת דרכים: ונגר בן 67 מסיים את חוזהו בקיץ ועדיין לא התחייב לחתום על חוזה חדש. אלכסיס סאנצ'ס ומסוט אוזיל, שני הכוכבים הגדולים, מסיימים חוזה בקיץ 2018, מה שאומר שצריך לחדש להם את החוזה או למכור אותם בקיץ בשביל לא לאבדם בחינם. איבן גאזידיס, המנכ"ל השכיר שבעצם החליף את דין, אף פעם לא הראה את אותה גישת "צריך קבוצה מנצחת" וסטן קרונקי הוא בעלים של קבוצות לא תחרותיות אך מאוד רווחיות בארה"ב (לוס אנג'לס ראמס, דנבר נאגטס, קולורדו אבלנצ').

את ונגר יהיה קשה עד בלתי אפשרי להחליף. הוא הרבה יותר ממאמן. הוא אחראי על כל הצד המקצועי, מעביר אימונים, מנהל משחקים ואחראי על הרכש. הוא עושה עבודה שבכל מועדון אחר עושים שניים או שלושה אנשים. במנצ'סטר יונייטד כשלו בהעברת השרביט מפרגוסון למישהו חדש. ללא מנהל ספורטיבי או מנכ"ל מנוסה (דיוויד גיל עזב יחד עם פרגוסון), מנהלים חסרי מושג בכדורגל קיבלו החלטות מקצועיות והרבה כסף בוזבז. מעניין אם בארסנל למדו את הלקח מרחוק ולא ינסו להחליף את ונגר אלא ינסו לבנות מערך ספורטיבי חדש. קשה לראות את זה קורה כל עוד אין דמות כגון דין בהנהלת המועדון.