דעה
בולען בשם הפועל תל אביב
הפועל תל אביב חייבת עשרות, אם לא מאות מיליונים לעשרות אם לא מאות גורמים. תוצאה של ניהול מזעזע וחסר אחריות במשך שנים, בעלים שידעו על המצב והמשיכו לפנטז בקול רם על תחרות ראש בראש עם הגדולות של הליגה ובקרה תקציבית שפשוט לא עושה את העבודה שלה. הכול היה ידוע מראש, בעצם
בסוף 2014, כשבארי בן זאב, יו"ר עמותת אוהדי הפועל תל אביב, קיבל לידיו את הדו"חות הכלכליים של הקבוצה, הוא היה צריך כמה חודשים רק כדי להבין למי הקבוצה חייבת כסף וכמה. אחרי שנים של ניהול כושל וחסר אחריות, הבלגן במועדון הותיר אותו בבור שאנשיו לא ידעו עד כמה הוא עמוק.
- הפועל ת"א עשויה ללכת להליך של פירוק
- רשמית: הפועל ת"א תבקש הקפאת הליכים
- הערכות: הפועל תל אביב בחובות של כ-40 מיליון שקל
במשך חודשים ארוכים ניסה בן זאב לעשות סדר, להבין כמה כסף המועדון יכול לייצר, כמה הוא יכול להחזיר ומה אפשר לעשות עם המועדון הזה, ש-20% ממנו בבעלות אוהדים ושאר האחוזים, ובכן, לא ברור בבעלות מי הם.
בן זאב אמר בפירוש ש"הפועל תל אביב צריכה לעבור כמה שנים קשות מאוד", כי צריך להחזיר הלוואות ולבנות מועדון. הוא הסביר שאחרי שנים של הרבה כסף שזרם מליגת האלופות ואופ"א - כסף שכולו כרובו נעלם באוויר או בשוק העברות השחקנים - המועדון נותר ללא עתודות, עם חובות לעשרות גורמים - משחקנים לשעבר, דרך סוכנים ועד לספקים וללא דרך מקצועית ברורה.
בן זאב טען שבגלל החובות הללו, צריך להתנהל בשפיות כלכלית, להבין את המקום החדש של הפועל תל אביב כמועדון ללא יומרות מקצועיות וללא אפשרות להתחרות עם הקבוצות הגדולות באמת של הליגה הישראלית. דובר על "תקציב שפוי של 25 מיליון שקל", להחזיר את החובות ולצאת לדרך חדשה אחרי "השנים הקשות מאוד".
התפיסה ההגיונית הזו הגיעה לסיומה באפריל 2015, כשאמיר כבירי נכנס לקבוצה. תחילה כ"בעלים זמני, עד שיימצא רוכש אמיד יותר", ואז כבעלים דה פקטו של הקבוצה.
התהיות סביב האיש היו ברורות. "אספן אומנות" ש"מרכז חייו" בפריז, בעל חברה לייעוץ עסקי לא ממש מוכרת בישראל (veritiv), שהגיע כדי להציל את הקבוצה כ"בעלים זמני" שרוכש את ה-50% של אלי טביב, שהיו בידי נאמנות. עמותת האוהדים האמינה שהגיע האוהד השפוי שבא לנהל את המועדון בצורה שפויה שמסתכלת למציאות בעיניים.
אמיר כבירי צילום: ראובן שוורץ ואז התחילו הספינים. מי שנכנס עם כבירי כשותף, עדי קריספין, קיבל את תפקיד המנהל המקצועי, למרות שלא היה לאיש ולו גרם של ניסיון בבניית קבוצות כדורגל. קריספין דיבר על "תחרות עם מכבי תל אביב" ועל כך ש"באתי להגשים חלום ולעשות מועדון אירופי במינימום תקציב". תוך כמה חודשים בלבד הוא עזב או הועזב.
כבירי, מצידו, ציין ש"באתי להפועל תל אביב להרבה שנים ולא כדי לסגור פינה". בינתיים, בבקרה התקציבית ציינו כי "כבירי חתם על מסמך שמאשר כי כל החובות של הפועל ת"א עוברים על שמו". כשנשאל כבירי מה השווי שלו, מסרו מהפועל שהשווי הוא "88 מיליון דולר". בראיונות אמר כבירי שאין לו שום בעיה להשיג מזומן, כי אפשר למכור את ציור.
בראיון עיתונאי סיפר: "ש לי יצירות של מלביץ', שאגל, דאלי, רוסו, ושל צייר סוריאליסט חשוב כמו רוברטו מאטה, שהערך של היצירות שלו קפץ בשלוש השנים האחרונות ב-600%-700%. זה כיף בתור אספן שיש לך משהו על הקיר שעלה חצי מיליון, ועכשיו זה שווה פתאום פי כמה וכמה". כבירי גם דיבר על מפגשים ביום-יום עם עשירי העולם ויצירת קשרים איתם, כאילו הוא במערכת יחסים חמימה עם אוליגרכים רוסים ושייח'ים סעודים, ואלו רק יעבירו לו 200-300 מיליון שקל תמורת ציור. ככה הוא מכר את עצמו.
בעזרת סוכן הגיע צוות אימון ספרדי חסר ניסיון, ואיתו שחקנים חדשים ויקרים שלא ברור מאיפה הכסף לרכוש אותם. ובאותם ימים התחילו בעמותת האוהדים להידחק החוצה. ואיתם גם כל מחשבה על "שנים קשות שצריך לעבור". כבירי לקח על עצמו את המושכות, הקיף את עצמו באנשים שלו, והמועדון התחיל לרקוד על פי חלילו של כבירי. בן זאב עזב והכישלונות המקצועיים שיגעו את המערכת. 40 שחקנים פחות או יותר הוחתמו, מאמנים הוחלפו. מנהלים הועזבו. אנשים הוחתמו - ויום למחרת נזרקו. ספין לפה וספין לשם והופ, אף אחד כבר לא יודע מה כל הבלגן. ברקע שמו של מני ווייצמן, אוהד אמיד שיושב בגרמניה, הוזכר באופן תמידי. אף אחד לא באמת יודע מה תפקידו של מני בכוח, אבל ברור שהוא מייעץ ולעתים אף קובע מה הולך לקרות.
החיידק תפס את כבירי
המציאות היתה שכבירי תפס את החיידק שתופסים כל כך הרבה בעלי קבוצות - הוא ניהל את הקבוצה מהבטן, מה שהוביל לתקציב מנופח, בעיקר בגלל פעילות לא מבוקרת בשוק העברות השחקנים. שחקנים הובאו כדי לבנות את הקבוצה מחדש ופעמים רבות הובאו במחירים מופקעים בגלל לחץ של מכבי תל אביב.
הבדיחה במשרדים של מכבי תל אביב היא שבשביל לגרום להפועל לשלם יותר על שחקן, כל מה שצריך לעשות זה להדליף שהיריבה העירונית הצהובה מעוניינת בו. "הבעיה של כבירי היא שהוא מתנהג כמו אוהד ולא חושב כמו מנהל כשזה מגיע להרבה החלטות", אומר גורם לשעבר בקבוצה. "עשו עליו כמה סיבובים בגלל זה".
את העונה הראשונה שלו כ"בעלים", הפועל תל אביב סיימה עם מינוס של כ-30 של מיליון שקל שהיה צריך להיות מכוסה על ידי כבירי. זה כסף שלא היה לו. והמודל הזה של "מכירת תמונה בשביל לכסות את ההפסדים" לא בדיוק אמין. אבל במקום לחזור לשפיות, להתחיל מחדש, לנסות לכסות את הבור, התחילו בהפועל תל אביב לקשקש על מעבר לאצטדיון חדש בבת ים, ניגשו למכרז, דיברו על משקיעים מסין, והמשיכו להחתים שחקנים במיליונים. עם כסף שאין. וכעת, שחקנים לא מקבלים כסף, עובדי מועדון חוזרים הביתה בלי תלוש, ובאמת כבר לא ברור למי הקבוצה שייכת ולמי היא חייבת.
ארון שוינפלד, שחקן הפועל תל אביב צילום: עוז מועלם ההצהרה של הפועל תל אביב היום היא שקרית. היא שיקרית בגלל שהיא מדברת על "מצב כלכלי שחומרתו נחשפה במלואה רק בחודשים האחרונים", למרות שהיה ידוע כבר ב-2014 על המצב החמור, על החובות האדירים ועל ההתחייבויות המשפטיות שלפי הפועל תל אביב "מגיעות לכדי 100 מיליון שקל". בהודעה של הפועל תל אביב כתוב ש"מאז הגעתו של הבעלים אמיר כבירי, הושקעו מאמצים וכספים אדירים בניסיון לייצב את מצבו הכלכלי", אבל זה - סלחו על הצרפתית - בולשיט. כבירי נכנס לבור וחפר לעצמו בור עמוק עוד יותר. אף אחד לא הכריח לקנות את קלאודיו בומבה במאות אלפי יורו, אף אחד לא הכריח אותו לקנות 50% מכרטיסו של בן רייכרט במיליון יורו, אף אחד לא שם אקדח לראש של כבירי ודרש ממנו להחתים את ארון שוינפלד על חוזה בשווי מאות אלפי יורו, כאשר היתה הצעה מכובדת מאוד עליו ממכבי תל אביב, ואף אחד לא הכריח את כבירי להחתים את חן עזרא על חוזה בשווי מיליון שקל.
כבירי ידע בדיוק למה הוא נכנס. הוא ראה את כל סימני האזהרה והחליט לצפצף עליהם ולנהל מועדון כדורגל, כמו רבים לפניו, בצורה גרועה, רשלנית וחסרת חזון ברור. כבירי לא צריך להאשים אף אחד מלבד עצמו.
הבקרה התקציבית פשטה את הרגל
ואיך אפשר בלי מילה על הבקרה התקציבית של ההתאחדות לכדורגל, מינהלת הליגות וההתאחדות לכדורגל - המבוגרות האחראיות לכדורגל. כמעט כל שנה יש מועדון שמגיעה למצב של פשיטת רגל. פעם הפועל פתח תקווה, פעם מכבי נתניה, פעם בית"ר ירושלים והשנה הפועל תל אביב.
כביכול, הבקרה התקציבית אמורה למנוע מצבים כאלו. אבל בבקרה התקציבית של עופר אורליצקי לא מתעסקים בתיקון המועדונים הבעייתיים או בבקרה אמיתית. עסוקים בכסת"ח. בלאשר ערבויות מפוקפקות ולהעניק אישורים הזויים לקבוצות בחובות אדירים. עופר אורליצקי, יו"ר הבקרה, נכשל שנה אחרי שנה במשימה העיקרית שלו: למנוע מקרים כמו הפועל תל אביב. וכל שנה מקרים דומים חוזרים על עצמם. כעת יש "ביקורות" מצד ההתאחדות לכדורגל עליו, אבל מי שאשם זה מי שמעסיק אותו למרות הכישלונות המביכים הללו. ומי שמעסיק אותו זו ההתאחדות לכדורגל.
