אסון אווירי בקולומביה: בחיים לא נדע מה היה יכול לקרות
מלבד שאלות שחייבים לשאול, לגבי מספר הטיסות של קבוצות מקצועניות במטוסים לא מטוסים ובתנאים לא תנאים, ולוח הזמנים של הכדורגל שמחייב טיסות כאלו, יש שאלה נוספת, כואבת במיוחד, לגבי האסון הזה. מה היה יכול להיות
עד היום ידע עולם הכדורגל שלושה אסונות אוויריים נוראיים, שמחקו קבוצות גדולות והובילו לשינויים גדולים בהיסטוריה של הענף. ב-1949 קבוצת טורינו הגדולה, אולי הקבוצה האיטלקית הגדולה בכל הזמנים, התרסקה לצלע ההר סופרגה וכל שחקניה נהרגו, כמה מהם היו כוכבי נבחרת איטליה. תשע שנים אחרי כן, מנצ'סטר יונייטד של סר מאט באזבי התרסקה במינכן ורבים משחקניה הבכירים, כאלו שהיו אמורים להרכיב הקבוצה הגדולה באי הבריטי באותן השנים, נהרגו. וב-1993 חברי נבחרת זמביה, שהיתה בדרכה לטופ של הכדורגל האפריקאי, התרסקו במטוס בדרך לסנגל.
קראו עוד בכלכליסט:
- פורץ הדרך הנשכח
- שחוקים, עבשים, מפורקים עם קילומטרז' גבוה. מה הבעיה של מכבי ת"א?
- ברזיל מייצאת הכי הרבה כדורגלנים לאירופה, ישראל אחרונה
שחקני שאפוקואנסה שניצלו בחדר ההלבשה. המטוס היה ללא דלק? צילום: טוויטר של הקבוצה והלילה, מטוס ובו כ-81 נוסעים ואנשי צוות התרסק בדרכו מבוליביה למדיין. המטוס כלל את חברי קבוצת שאפוקואנסה הברזילאית, שהיו בדרכם למשחק הראשון בגמר הקופה סוד אמריקנה נגד אתלטיקו נאסיונל (תחרות שמקבילה לליגת אירופה), משחק שהיה אמור להיערך בין רביעי לחמישי. על פי הרשויות, 76 נהרגו, וחמישה ניצלו.
מטוס הצ'ארטר היה בדרכו מבוליביה והוא אותת על מצב חירום בדרכו לקולומביה. הסיבה להתרסקות הייתה ככל הנראה מחסור בדלק. הקבוצה הייתה צריכה לטוס בטיסה ישירה למדיין, אבל הרשויות בברזיל אסרו עליה לעלות על הטיסה מסיבה לוגיסטית כנראה, ובשל כך נאלצה להחליף טיסה עם עצירה בבוליביה. מזג האוויר הגשום באזור הקשה מאוד על החילוץ. מלבד שאלות שחייבים לשאול בעקבות האסון, שאלות לגבי מספר הטיסות של קבוצות מקצועניות במטוסים לא מטוסים ובתנאים לא תנאים, ולוח הזמנים של הכדורגל שמחייב טיסות כאלו, יש שאלה נוספת, כואבת במיוחד, לגבי האסון הזה. מה היה יכול להיות.
שאפוקואנסה היתה "הלסטר של דרום אמריקה", קבוצה שעלתה במעלה הליגות והצליחה בזירה המקומית וגם בזירה הבינלאומית ללא שחקנים גדולים או מפורסמים. אי אפשר לדעת לאיפה הם היו יכולים להגיע, אבל אפשר רק לדמיין.
האסון הזה מזכיר דווקא אסון שלא היה. כשליגת ה-NBA היתה בחיתוליה, ב-1960, מינאפוליס לייקרס כמעט הרסקו בשדה תירס באיוואה, בגלל מטוס ללא דלק שטס במזג אוויר קשה. הלייקרס הללו היו השושלת הראשונה של הליגה ושיחק במדיה אלג'ין ביילור, אחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק, שהיה אז רוקי.
הבעלים של הלייקרס אז, בוב שורט, היה ידוע כקמצן ולכן חסך כסף על טיסות. המטוס שעלו עליו באותו חודש ינואר ב-1960 היה מפוקפק ביותר והשחקנים ראו את הטייסים מנקים את השלג מהחלון הקדמי מאחר שהמגבים לא עבדו. גם מכשירי הקשר במטוס לא ממש עבדו. אך אותם טייסים גם הצליחו להנחית את המטוס הזה בשדה בקארול, עיירה קטנה באיווה. באופן מוזר למדי, האזרח הראשון שבא לקראתם היה אחראי לשירותי ההלוויה בעיירה שבהם נחתו את נחיתת האונס. המטוס כמעט הוריד את הבית שלו. "נותרת ללא עבודה היום" אמר לו ביילור כשיצא מהמטוס.
אי אפשר לדעת מה היה קורה לו הלייקרס היו מתרסקים באותו יום. כבר אז היה ידוע שהבעלים רצה להעביר אותם ללוס אנג'לס. ואם כולם היו נהרגים זה לא היה קורה. לא היה ביילור, ולא ג'רי ווסט (שמככב בלוגו של הליגה), ולא קרים עבדול ג'אבר ומג'יק ג'ונסון בפורום, ואי אפשר לדעת מה היה קורה עם קובי בראיינט ושאקיל אוניל. ובכלל, הליגה עצמה היתה מאבדת את אחת הקבוצות הגדולות שלה וייתכן שהיתה קורסת כלכלית.
ההתרסקות של שאפוקואנסה מוחקת כמעט קבוצה שלמה. אי אפשר לדעת היה היה יוצא מהקבוצה הזו. אילו שחקנים פספסנו, איזה סיפור ענק לא נוצר בזכותם. אנחנו בחיים לא נדע מה היה יכול לצאת משאפוקואנסה. מי היה יכול לצאת מהקבוצה הזו - וזו טרגדיה אדירה. אדירה מדי מכדי לתפוס עכשיו, בשעות הבודדות שאחרי האסון, מה באמת קרה שם.
