11 בספטמבר והפטריוטיות של הספורט האמריקאי

דקות דומיה, נאומים, דגלי ענק והנצחות רבות נערכו במהלך אירועי הספורט היום בארה"ב לציון 15 שנים ל-11 בספטמבר. הספורט האמריקני, שמסמל את שגרת החיים, את הבידור והכסף, שיחק תפקיד חשוב בשיקום האומה אחרי פיגועי הטרור. ליגת הספורט המקצוענית הבכירה ששוחקה בתחילת ספטמבר 2001 היתה ליגת הבייסבול. בצעד מאוד נדיר, לאחר הפיגועים הוחלט להפסיק את הליגה ל-6 ימים. נדיר משום שגם במהלך מלחמת העולם השנייה הנשיא פרנקלין רוזוולט התעקש שבייסבול ישוחק עד כמה שאפשר.

אחד הרגעים האייקונים בשיקום היה ההום-ראן של מייק פיאצה, שחקן הניו יורק מטס, שסימל את החזרה לשגרה. שאפשר לחזור לחגוג בניו יורק. ESPN יצאו בסרט דוקומנטרי קצר בשם "The First Pitch" על רגע אייקוני נוסף - הגשת הפתיחה של הנשיא דאז ג'ורג' בוש במשחק השלישי בוורלד סיריז ביאנקיז סטדיום בין הניו יורק יאנקיז לאריזונה דיימונדבאקס. בוש, משפחתו ומקורבים נוספים מדברים בכנות על החשש מפיגוע נוסף בניו יורק במהלך המשחק וגם על החשש מהפדיחה לזרוק כדור קופץ, כפי שעשה במשחק מוקדם יותר בעונה או כפי שעשה אביו כשכיהן כנשיא.  

ליגת הNFL, שהיתה אמורה לצאת לדרך כמה ימים אחרי הפיגועים, דחתה את מחזור הפתיחה. השנה יצא שמחזור הפתיחה של סוף השבוע יצא בדיוק על ה-11.9. צילום: רויטרס

מחוות פטריוטיות וגם מחאה

ליגת הNFL, שהיתה אמורה לצאת לדרך כמה ימים אחרי הפיגועים, דחתה את מחזור הפתיחה. השנה יצא שמחזור הפתיחה של סוף השבוע יצא בדיוק על ה-11.9. נסעתי למשחק בנאשוויל, בין הטייטנס למינסוטה ויקינגס, כדי להרגיש מקרוב את ההנצחה. תרגילי סדר של מארינס, המנון עם דגל מתנופף, מסר מוקלט מברק אובאמה שנוגן בלי סאונד וכמובן מטס כבוד. "זה היה משחק מלא רגשות, בעיקר כשהצבא פה בעיר", ענה לי מאמן הטייטנס מייק מולארקי במסיבת העיתונאים, " דיברנו עם השחקנים על החשיבות של היום הזה, הרבה אנשים נלחמו ונפלו באותו יום". אמנם היתה אווירה מיוחדת לפני תחילת המשחק כחלק משבוע שבו הטייטנס נתנו כבוד למארינס, אבל אציין שגם במשחק ליגה רגיל שבו הייתי בשנה שעברה היו לא מעט מחוות לכוחות המזוינים.  

בנובמבר 2015 פורסם שמחלקת ההגנה האמריקנית משלמת למעלה מ-10 מיליון דולר לקבוצות ספורט מקצועניות כדי שיערכו מחוות פטריוטיות. הכסף הזה לא כולל חסויות לאירועי ספורט שמוערכות בעשרות מיליוני דולרים נוספים, אם לא יותר. הפטריוטיות המוגזמת מעודדת כמובן גיוס, אבל מנגד דווקא בשבועות האחרונים הפך ההמנון למקום בו נערכות מחאות שקטות, לאו דווקא נגד הצבא האמריקני אלא נגד אי צדק בחברה האמריקנית שמתבטאת ביחס המשטרה כלפי אוכלוסייה שחורה.

מי שהוביל את המחאה השקטה היה קולין קופרניק, קווטרבאק סן-פרנסיסקו פורטיניינרס שישב במהלך ההמנון במשחק קדם-עונה. מאז החל דיון מאוד אמוציונלי בחברה האמריקנית, שחרג מגבולות הספורט ואפילו הנשיא אובמה התייחס לנושא ולקופרניק. כבר במשחק פתיחת העונה שנערך ביום חמישי, בו ארחה דנבר ברונקוס את קרולינה פאנתרס בשחזור הסופרבול מהעונה שעברה, שחקן דנבר ברנדון מארשל כרע ברך במהלך ההמנון כהשתתפות עם מחאתו של קופרניק.

גם ה-11 בספטמבר לא היה חף ממחאות. מספר שחקני מיאמי דולפינס כרעו ברך במהלך ההמנון לפני המשחק מול סיאטל סיהוקס. כמו כן, שחקן קנזאס סיטי צ'יפס מרקוס פטרס אמנם שילב ידיים עם חבריו לקבוצה כסמל לאחדות, אבל היות ועמד בקצה השורה, הרים את היד הפנויה וסימן אגרוף קמוץ במהלך ההמנון.

הרמת אגרוף קמוץ בעת השמעת ההמנון מתכתבת כמובן עם מחאתם של האצנים טומי סמית' וג'ון קרלוס באולימפיאדת מקסיקו 1968, שמחו בצורה זו על היחס לשחורים בארה"ב בזמן ההמנון האמריקני בטקס הענקת המדליות. "מחאת הכוח השחור" נחשבת לאחת המחאות הפוליטיות המפורסמות ביותר בספורט העולמי.

הדיון על המחאות בעת ההמנון מתעצם. מצד אחד יש הטוענים שמדובר בחוסר כבוד לסמלים אמריקנים. מנגד סבורים אחרים שדווקא האפשרות למחות מראה את הכוח של החברה האמריקנית שמאפשרת מחאות לא אלימות וחופש ביטוי המעוגנים בתיקון הראשון בחוקה. פיגועי ה-11 בספטמבר ב-2001 ניסו לערער בחברה האמריקנית את הערכים הליברלים האלה.