"המדינה מתעלמת מעקרון השוויון"

אם המשחקים האולימפיים הרגילים בריו דה ז'נרו היו מסיבה אבל כזו שמשאירה מאחוריה הרבה בלגן, עלויות גבוהות (תחזוקת אצטדיונים בעלות 20 מיליון דולר בשנה) וטענות על כך שחלק גדול מהאצטדיונים היו ריקים — המשחקים הפראלימפיים הם אפטר פארטי עוד יותר מדכא. המשחקים, שצריכים לעורר השראה ולהגיש סיפורים מופלאים על גיבורי־על, יתקיימו כמתוכנן אך ספגו קיצוצים משמעותיים בתקציב, במתקנים, בכוח העבודה והמתנדבים ובתחבורה. אפילו מענקי הנסיעות לנבחרות נדחו או לא הועברו ורק כ־20% מהכרטיסים נמכרו, וגם זאת לאחר מסע שיווק אגרסיבי לפני כשבועיים שנועד לכסות על הבושה שבתחילה רק 12% מהכרטיסים נמכרו.

"מעולם לפני כן ב־56 שנות הקיום של המשחקים הפראלימפיים לא נתקלנו בנסיבות שכאלה", מסר נשיא הוועד הפראלימפי העולמי, ה־IPC, סר פיליפ קרייבן. פשוט, הוועדה המארגנת של ריו לא גייסה מספיק כסף למימון המשחקים הפראלימפיים. הסיבה לכך נובעת מהכלכלה המקרטעת של ברזיל, וממכירת כרטיסים ירודה וחוסר מוכנות כללי. אך בריו הצליחו, איכשהו, למצוא עוד 8 מיליון יורו כדי להבטיח את השתתפותן של כל הנבחרות. המימון ממשלתי ומחברות ממשלתיות ונוסף לעלויות הציבוריות הגבוהות של המשחקים בריו.

איתי ארנליב טניסאי פראלימפי צילום: יובל חן

תנועה בצל

התנועה הפראלימפית צעירה יותר מהוועד האולימפי ונמצאת בצלה של התנועה האולימפית. המשחקים הפראלימפיים מתקיימים כמה שבועות אחרי המשחקים האולימפיים, הספונסרים לא משלמים את אותם סכומים והטלוויזיה לא משדרת את אותו מספר השעות. הוועד האולימפי מגלגל כ־6 מיליארד דולר במחזור אולימפי בעוד התקציב של ה־IPC, בשנה אולימפית, עומד על כ־100 מיליון דולר ובשנה לא אולימפית על כ־20 מיליון דולר.

האתגרים גדולים מאוד. עו"ד גדיאל בלושטיין, ממשרד בלושטיין, בר־קהן, ציגנלאוב, הישראלי בוועדת ההנהלה של הוועד הפראלימפי הבינלאומי, מנסה להסביר את הצד הכספי והמאתגר של התנועה.

"מקורות ההכנסה הם תשלומי המדינות החברות בארגון כאשר התשלום מבוסס על מספר הספורטאים ופרמטרים אחרים", מסביר בלושטיין בראיון ל"כלכליסט". "החברות נותנות החסות דומות לאלו של הוועד האולימפי, כאשר ההסכם האחרון עם חברת סמסונג עד אולימפיאדת 2020 הוא יוצא דופן בגודל ובאיכות, בתרומות, בהקצבות מהאו"ם ובתקציבים מדינתיים. הכסף בעיקרו מיועד כדי לארגן תחרויות בינלאומיות של הוועד הפראלימפי וכן קידום ספורט הנכים. יש מספר רב של תחרויות שמאורגנות על ידי הוועד הפראלימפי במקומות שונים בעולם".

ד"ר גדיאל בלושטיין

תקציב של 5 מיליון שקל

תקציב הוועד הפראלימפי בישראל עומד על כ־5 מיליון שקל בשנה — רובו מתמיכות של המועצה להסדר ההימורים, תמיכות ממשלתיות, חסויות ותרומות. "החסויות השונות הן של גופים מסחריים כדוגמת חברת סמסונג, רשת מלונות דן, אל על וכדומה. היקף החסויות משתנה מחברה לחברה", אומר בלושטיין.

מהם האתגרים העיקריים שעומדים בפני ה־IPC ומהם האתגרים הראשיים של הוועד הפראלימפי בישראל?

"האתגר העיקרי של ה־IPC הוא להגביר את ההכרה בספורט הפראלימפי ולהגיע לשוויון מלא במשחקים עצמם. העובדה שמדובר במשחקים המתקיימים על אותם מתקנים ועל ידי אותה ועדה מארגנת ובאותו מקום, מקדמת את הרעיון, אבל אין עדיין שוויון ואין עדיין חשיפה מספיקה. יש שיפור משמעותי בחסויות הניתנות לוועד הפראלימפי, אבל זה לא מספיק. הבעיות של הוועד הפראלימפי הישראלי מעט שונות: בחשיפת הספורטאים בפני הציבור יש התקדמות ניכרת, אבל התקציב הניתנן הוא מועט ביותר ולא מספיק ובוודאי שלא דומה לזה של הוועד האולימפי (תקציבו פי ארבעה — 20 מיליון שקל בשנה). המדינה פשוט לא מקיימת את עקרון השוויון הקבוע בחוק ומתעלמת מפסיקת בג"ץ בנושא. כאשר הספורט הפראלימפי נהיה מקצועני לכל דבר ועניין, הרי כל יום שאין תקציב מרחיק את ישראל ממדליות. זה נורא נחמד לקפוץ על ספורטאי פראלימפי שזכה במדליה ולהצטלם איתו, אבל צריך להבין שההכנה של ספורטאי כזה, מבחינת עלות, זהה ואף עולה יותר על זו של ספורטאי ללא מגבלות. עד שלא יהיה שוויון כספי מלא, לא רק שיהיה קשה יותר לזכות במדליות, מספר המדליות יצטמצם, אנחנו הולכים אחורה".

תקציב של ספורטאי פראלימפי — ממה הוא מקבל כסף?

"הוא מקבל כסף במסגרת היותו שייך לסגל הפראלימפי. הכסף מגיע מהוועד עצמו. יש ספורטאים שיש להם חסויות מסחריות (ענבל פיזרו, קובי ליאון מורן סמואל) והגופים המסחריים נותנים להם מענק חודשי. זה נע מספורטאי לספורטאי, בין 2,000 שקל ל- 5,000 שקל. חשוב לציין גם היום כי אין שוויון בתקצוב בין גופים אלו וההפרש גדול, אם כי מאז הבג"ץ שהגשתי עבור הספורטאים הפראלימפיים, לאחר בייג'ינג 2008, שבו קבע בג"ץ את עקרון השוויון בין גופים אלו, הפער הולך ומצטמצם בהדרגה אבל בקצב אטי מדי. לצערי, דווקא משרד הספורט מצוי בפערים הגדולים ביותר ולמרות הבטחות שלו לצמצם את הפערים תקציב ההכנות הפראלימפיות סובל מפער גדול ועמוק של 1 ל־10 לעומת ההשקעה בספורטאים האולימפיים. אין בארץ מודעות מספקת לספורט הפראלימפי והכבוד שהוא מביא לישראל. מעבר לכך, ספורט הנכים זכאי לקבל מעמד של ספורט מועדף, ואני יודע שמועצת הספורט דנה בעניין שמונח של שולחנה מזה זמן. בהנחה שספורט הנכים יקבל מעמד של ספורט מועדף, הפער ילך ויצטמצם. כמו כן, גם בתקציב הציוד יש בעיות — תהליך הכשרת ספורטאי נכה דומה ואף זהה להכשרת ספורטאי ללא מוגבלות, רק שרמת ההוצאות שלו גבוהה משמעותית מזו של ספורטאי רגיל. בענף הטניס, למשל, נוספת עלות של כיסאות הגלגלים (לפחות שני כיסאות לכל ספורטאי) על העלות הרגילה של מחבטים, ביגוד, הנעלה ועלויות האימון השונות. בחתירה, עלות הסירות יקרה הרבה יותר. במרתון, יש עלות נוספת לרצים העיוורים של רצים מלווים (לפחות שניים בכל מרתון) וכיוצא בזה. מצער לראות שעדיין התקצוב לציוד הבא מהגופים השונים הוא ביחס של 1 ל־4 לעומת הספורט האולימפי. התמונה אמורה להיות הפוכה. עלות הציוד של ספורטאי פראלימפי היא יקרה בהרבה, כך שההקצאה של כ־300 אלף שקל לשנה לציוד עבור הספורטאים הפראלימפים כפי שמגיע מהטוטו, הנה נמוכה ביותר ביחס לצרכים האמיתיים".

כמה מקבל זוכה מדליה פראלימפי לעומת זוכה במדליה אולימפי

"בתחום מענקים בגין הישגים, קיים שוויון מוחלט בעקבות הבג"ץ. המענקים תלויי הישג וברור שמדליית זהב שווה יותר מכסף או ארד, הן לספורטאי והן למאמן. עם זאת, התקציבים השוטפים הם הבעיה. הדוגמה לחוסר ההבנה של ספורט הנכים מתמצית היטב בהצעת החוק המעליבה של ח"כ עודד פורר שלפיה רק ספורטאים אולימפיים שיזכו במדליה יקבלו משכורת לכל החיים. ההצעה שלו מחריגה את הספורטאים הפראלימפיים שלא יקבלו דבר. מדובר בבורות קשה שקשה לסבול אותה במיוחד כשהיא פרי עטו של חבר בכנסת ישראל, שחוקקה חוק מיוחד לשוויון בין אנשים עם מוגבלויות לבין אנשים ללא מוגבלויות. דברים כאלה מחזירים אותנו אחורה בזמן".

ניתן להשוות בין השקעה בספורט הנכים בארץ מול העולם?

"הספורט הוא מקצועני. מדינות כגון אנגליה, גרמניה, קנדה וארה"ב משקיעות סכומים דמיוניים בספורטאים שלהם, וכל עוד ישראל לא תדע להשקיע סכומי כסף משמעותיים, הסיכוי למדליה ילך ויפחת".

מהם מאפייני הספורטאים הישראלים?

"בספורט הנכים מחצית מהספורטאים מגיעים מהצבא והמחצית השנייה מאיל"ן. זהו יחס שונה, באופן טבעי, ממדינות אחרות שם לנכות הכללית, שלא באה מפגיעות בצבא, יש עדיפות ברורה. הגורמים המובילים בענף הם ארגון נכי צה"ל ואיל"ן. שני הגורמים מעודדים עיסוק אינטנסיבי בספורט והם מהווים את המאגר הברור של ספורטאים למשחקים הפראלימפיים".