ריו 2016
טסטוסטרון מוסיף המון?
האם המצב הרפואי של האצנית הדרום אפריקאית קסטר סמניה מוביל לחוסר הוגנות על מסלול הריצה? כנראה שעוד פחות הוגן לדון בגופה ומצבה בדרך שעושים זאת בשנים האחרונות
הורמון הטסטוסטרון הוא מיוצר בכמויות גבוהות אצל הגבר באשכים, בהשפעת ההורמון LH המיוצר בבלוטת יותרת המוח, ואצל האישה, בכמויות קטנות, בשחלות. לטסטוסטרון יש השפעה כבירה בספורט ולא רק בגלל, אבל המון בגללו, מפרידים בין ספורט נשים לספורט גברים.
כן, יהיו נשים מהירות יותר מגברים וגם נשים חזקות יותר מגברים אבל הגבר הכי חזק תמיד יהיה חזק יותר מהאישה הכי חזקה והגבר הכי מהיר תמיד יהיה מהיר יותר מהאישה הכי מהירה.
מימין: לקסטר סמניה צילום: גטי אימג'ס בריצות, ההבדל הממוצע בין שיאי נשים ושיאי גברים הוא 12%. פאולה ראדקליף, רצת המרתון הבריטית, רשמה שיא עולם לנשים שהיה רחוק ב-10% משיא העולם הגברי. הוא היה במקום ה-4,300 בריצות המרתון הכי מהירות בסך הכל. כיום השיא של ראדקליף מ-2003 הוא במקום ה-5,000 בטבלת ריצות המרתון הכי מהירות בכל הזמנים. ה-12% הללו מאוד משמעותיים.
הטסטוסטרון אחראי לכך שלגברים יש מאסת שריר גדולה יותר, קיבולת ריאות טובה יותר, לב חזק יותר וכו'. ולכן ילדות וילדים יכולים לשחק יחדיו עד גיל 12 בערך ואז גיל הבגרות מתחיל וכמויות הטסטוסטרון משנות הכל.
האצנית לקסטר סמניה צילום: רויטרס עם זאת, ההבדל בטסטוסטרון הוא משמעותי אך לא הדבר היחיד שקובע בספורט. למשל, מחקרים מראים שבמשחקי כדורגל שחקני הקבוצה המארחת מייצרים עד 17% יותר טסטוסטרון משחקני הקבוצה השנייה. הסיבות לכך כנראה פרימיטיביות מאוד וקשורות באינסטינקט הבסיסי של שמירה על להקה/קהילה/שבט וכו'. ה־17% הללו הם חלק ממכלול שהופך את הקבוצות המארחות לפייבוריטיות. בהכללה גסה, ב־60% מהמשחקים שאינם מסתיימים בתיקו הקבוצה המארחת היא הקבוצה המנצחת. עם זאת, ה-17% הללו לא משמעותיים מספיק כדי להבטיח ניצחון בכל משחק בת.
ריו 2016 צילום: גטי אימג'ס
לימונים ללימונדה
לקסטר סמניה בפעולה צילום: אי פי איי איגוד האתלטיקה הבינלאומי סובר שלא וקבע כי נשים עם רמות טסטוסטרון גבוהות לא יוכלו להשתתף בתחרויות נשים ללא תרופות שמפחיתות את רמת הטסטוסטרון. כלומר, אישה נדרשה לשנות את המערכת הביולוגית שלה כדי להתחרות.
בשנה האחרונה האצנית ההודית, דוטי צ'אנד, פנתה לבית הדין העליון לענייני ספורט (CAS) בבקשה לבטל את כלל זה, בטענה שהוא מפלה אותה לרעה לעומת נשים אחרות ובית הדין השעה את ההחלטה ואיפשר לקסטר להתחרות בריו.
השאלה אם זה הוגן או לא היא מורכבת. אבל רבים ששואלים את השאלה הזו שוכחים שבסופו של דבר מדובר בבת אדם עם מצב רפואי לא נעים הרצה האיטלקיה אליס קוסמה טענה "היא גבר". בעיתון דרום אפריקאי כינו אותה "טראסי", כינוי גנאי לטרנסווסטייט, שזה לגמרי לא להבין את מצבה. והדיון הבלתי סופי על גופה, על מצבה, על איברי המין שיש לה או אין לה.
חשוב לציין שהטסטוסטרון לבד לא הוביל אותה לניצחונות מרשימים. היא עבדה קשה מאוד בשביל לפתח את הטכניקה שלה והיכולות שלה. שנים של אימונים. התרופות מדכאות הטסטוסטרון פגעו קשות בתוצאות שלה - ירידה של 7%-6% אבל גם בהתנהגות שלה. היא הפסיקה להתאמן, רבה עם המאמן שלה, חגגה הרבה יותר מדי ובילתה יותר זמן עם החברה שלה מאשר אימונים. כמו כן, היא מגיעה מקהילה מאוד כפרית - העיר הגדולה כנראה שקצת שיגעה אותה.
אחרי החלטת CAS, קסטר ירדה מהתרופות וחזרה לאימונים יותר אינטנסיביים כדי להתכונן לריו. מאז היא נראית מצוין. כן, אין ספק שהטסטוסטרון העודף מסייע לה. אבל האם הוא מסייע לה יותר, נגיד, מאשר גובה מסייע לכדורסלן? האם הוא מסייע לה יותר מאשר שוקיים דקים מסייעים לאצנים הקנייתים או יותר מאשר מבנה הגוף של סימון ביילס מסייע לה?
למה היא לא והוא כן?
יותר מזה, בדרך כלל אנחנו משבחים את "הפריקים". למשל, לכל ספורטאי זכר באולימפיאדה יש בדם 577R genotype – הורמון שכמעט ולא קיים אצל אנשים אחרים.
סיפור דומה לשל קסטר קשור בוארו מאנטייראנטה, גיבור הקרוס קאנטרי הפיני משנות השישים, שזכה ב-7 מדליות כשהוא "סובל" ממצב בריאותי שגרם לו לייצר 65% יותר כדוריות דם מהדם הממוצע.
בסופו של דבר קסטר אכן שרירית יותר מהמתחרות שלה ויש לה יתרון, טבעי - בדיוק כמו שיש למתחרים אחרים יתרונות טבעיים על פני יריביהם. הבעיה הגדולה, כך התחושה, היא שהיא לא נראית נשית ובמובן מסוים היא סובלת מאותן ביקורות שמופנות גם לסרינה וויליאמס וספורטאיות שריריות אחרות. אלו ספורטאיות שמאתגרות את תפיסת הנשיות בספורט ובכלל. גברים, הרי, הם "המגנים" הטבעיים, היצורים החזקים בשבט. זהו תפקידם הקדמוני ומי שנראית כמי שמאיימת על זה, נוגעת בעצב הקדמוני הזה.
בקיצור, הגיע הזמן להתקדם.
