שחקן בלי תג מחיר

כשהיה בן 8 תומאס מולר כבש 120 שערים בעונה אחת עבור קבוצתו המקומית מפאל, דרום גרמניה. מולר, שגדל בכפר של 2,000 איש, 50 דקות נסיעה מדרום־מערב מינכן, הוא בנו של מכונאי של ב.מ.וו, ובעקבות הישגיו ב־TSV Pähl זוהה על ידי סקאוט של באיירן מינכן יאן פיאנטה. ההצעה מבאיירן לא איחרה לבוא, אבל אמו של תומאס, קלאודיה, לא ממש רצתה שהילד שלה יצטרף לאקדמיה של הענקית מעיר הבירה הבווארית — אף שסבו היה אוהד שרוף של הקבוצה וגם כשהיה על ערש דווי ביקש לראות משחק של באיירן בטלוויזיה. אז החליטה הקבוצה להגיש לאמא הצעת פשרה: הילד, אוהד באיירן שישן על מצעים של הקבוצה, יתאמן בפאל כל השבוע ויעלה למינכן למשחקים בלבד. וכך היה.

תומאס מולר. באסטטיין שוויינשטייגר אמר שהחזה שלו מזכיר שניצל צילום: אימג'בנק, Gettyimages

תחילה שיחק מולר, שכבר בגיל העשרה נחשב לשחקן אינטליגנטי עם מיקום מצוין, כבלם, אך הרעב שלו לשערים גרם לכך שמאמנו בגיל 12 טיאונג־קים לים העביר אותו לקישור ההתקפי. לים הוגדר על ידי מולר כאחד המאמנים החשובים ביותר בקריירה שלו. ב־2010 סיפר לים ל"סודויטשה צייטונג" מה כתב מולר הצעיר כשהתבקש לתאר בכמה מילים מה זו קבוצה כחלק משיעורי הבית שקיבל. "ביחד", "תמיד להילחם" ו"לא לכעוס על חבר לקבוצה כשהוא עושה טעות". אלו מילים שילוו אותו לאורך הקריירה.

.

כמעט בבאזל

כשהגיע לגיל 18 מולר כמעט עזב את באיירן מינכן בגלל סגנון הכדרור והריצה שלא ממש הרשים את הצוות המקצועי של הקבוצה הבוגרת. יורגן קלינסמן, מאמן באיירן ב־2008, אמר לו שהוא יכול להצטרף להופנהיים וגם באזל השוויצרית היתה מעוניינת, אך הרמן ג'ראלד, האחראי על הנוער במועדון, הטיל וטו על המעבר. מחליפו של קלינסמן, לואי ואן חאל, ראה את הפוטנציאל של מולר מעבר למוזרות והרגליים הדקיקות והפך אותו לשחקן חשוב בקבוצה — שחקן התקפי מוביל. "מולר תמיד משחק — לא משנה אם פרנק ריברי או אריאן רובן בכושר או לא — מולר הראשון בדף ההרכב", אמר ההולנדי (פפ גווארדיולה אמר משהו דומה כשמונה למאמן באיירן). השחקן הצעיר גם הותיר את מריו גומז, חלוץ נבחרת גרמניה האימתני, על הספסל. את אותה עונה החל מולר כשחקן בקבוצת המילואים של באיירן מינכן ושיחק בקיץ מול כמה אלפים במשחקי הליגה השלישית הגרמנית.

מולר לא נראה כמו כדורגלן אירופי ממוצע ולא מתנהל ככזה. בסטיאן שוויינשטייגר אמר שהחזה שלו מזכיר שניצל, אשתו לא דוגמנית אלא חברת ילדות מן האזור שגדל בו ואין לו קעקועים. "אני לא חושב על איך שאני נראה", הסביר.

הוא כל כך לא נראה כמו כדורגלן, שכאשר ב־2010, לפני רבע גמר המונדיאל בין גרמניה לארגנטינה, מולר ישב בחדר העיתונאים מול המיקרופונים ובסיום מסיבת העיתונאים נתקל בדייגו מראדונה הזועם. מראדונה לא הבין מדוע הנער שמחזיר כדורים יושב לו על הכיסא ומדבר עם עיתונאים. הוא קילל את המארגנים ואת הילד החצוף. בסוף גילה את זהותו של מולר והתנצל.

גנב שערים

מולר, שחוש ההומור שלו כבר הפך למפורסם בגרמניה, לא התרגש יותר מדי ממראדונה. הוא גם לא מתרגש מהבדיחות התכופות על הגוף או הרגליים הדקיקות שלו. בבוואריה מכנים אותו "Hund" — כלב, אבל עם קונוטציה אחרת — של חוכמת רחוב, ערנות ויכולת להיות במקום הנכון בזמן הנכון. "הוא מריח שערים", אמר עליו יואכים לב, מאמנו בנבחרת גרמניה. "מולר, בניגוד לחלוצים אחרים, לא רואה את הרחבה של היריב כמשהו שצריך לכבוש ולהשתלט עליו", מסביר רפאל הונינגשטיין, סופר כדורגל גרמני. "מולר הוא מאלו שחודרים לרחבה בלי ששמים לב וגונב שערים". הסגנון הזה התפתח בגלל החסרונות של מולר כשחקן.

"יש שחקנים טובים ממני בהרבה בכדורי גובה, יש טובים ממני עם רגל שמאל, וטובים רבים ממני ברגל ימין", אמר פעם. "אם אתה לא יכול לסמוך על היכולות הפיזיולוגיות שלך, אתה צריך להפעיל את המוח יותר ולעשות את הריצות והתנועות במטרה להימנע מתאקלים". ככה הוא הפך את החולשה שלו לנכס. "שרירים לא גדלים עליי", אמר בצחוק פעם. "ואני לא מצוין בלקבל הוראות. אני פועל לפי האינסטינקט שלי. זה משהו שנמצא אצלי עמוק".

לפי מולר, "כדורגל הוא כמו הטבע. אתה חייב להתאים את עצמך ולמצוא את הנישה שלך. תמיד ידעתי שאין לי סיכוי להילחם בהצלחה נגד שחקנים בגובה 1.90 מטרים ששוקלים 90 ק"ג, אז המפתח מבחינתי היה להימנע מסיטואציות של מאבקים פיזיים איתם. אני צריך תמיד למצוא את החלל שאני יכול לפעול בו. בגלל זה אני Raumdeuter (תרגום חופשי למנתח חללים או בוחן חללים). "חלל" היה תמיד משהו שההולנדים, לא הגרמנים, חיפשו. הגרמנים שבמשך שנים נהנו מיכולות פיזיולוגיות ומנטליות טובות יותר מהיריבים החלשים יותר, ניסו למנוע חללים ולחנוק את היצירתיות של ההולנדים/צרפתים/מי שזה לא יהיה שתמיד הפסיד להם. עם מולר ושחקנים כמוהו, כאלו שגדלו בפריפריה והתפתחו במחלקות נוער שעברו רפורמות מקיפות, פתאום הפכו הגרמנים למנצלי שטחים וחללים הכי טובים בכדורגל.

תומאס מולר חוגג עם שחקני באיירן מינכן. הצעות בשווי 80 מיליון יורו צילום: רויטרס

מאוחדים מול אנגליה

ברמת המועדונים, מולר ובאיירן נכנסים למאבק חדש — מול הכסף הגדול של הליגה האנגלית. בקיץ קיבלה באיירן מינכן הצעות ענק על תומאס מולר. הדיווחים דיברו על הצעות בשווי 80 מיליון יורו צפונה ממנצ'סטר יונייטד. בתגובה הגישה לו באיירן הצעת חוזה עד 2019 כדי להבטיח את הישארותו במועדון, ובניגוד למאמנו פפ גווארדיולה הוא החליט להישאר. "החתימה על החוזה היתה הודעה מבחינתי ומבחינת המועדון", אמר מולר. "זה מסר שאנחנו עומדים יחדיו, מרגישים מאוחדים ומרגישים טוב כשאנחנו מאוחדים — במיוחד לאור ההצעות הגבוהות שהגיעו מאנגליה. לא עוזבים את באיירן מינכן אפילו אם יש הצעות ענק מאנגליה עם כל כספי הטלוויזיה שיש להם שם". לפי מולר, "באיירן היא יותר ממעסיק", ומבחינתו "אין מועדונים רבים שיכולים להציע לי מה שבאיירן מציעה". זה לא שמולר נשאר בבאיירן תמורת הרגשה טובה בלבד — הוא קיבל חוזה בשווי 13.5 מיליון יורו — אבל על פי הערכות הוא היה יכול להרוויח הרבה יותר במקום אחר. "כן, האנגליות חזקות מאוד מבחינה פיננסית, אבל עדיין לא חזרו לטופ של אירופה. מבחינה ספורטיבית, ריאל מדריד, ברצלונה ובאיירן עדיין הכי טובות".

האם באיירן מינכן תוכל להישאר חכמה ולהתאים את עצמה ל"טבע" של הכדורגל — ובו החזקים מהפרמיירליג רק הופכים ליותר ויותר חזקים? לאחרונה הסכימה באיירן עם גווארדיולה על כך שמנצ'סטר סיטי "שלו" לא תרכוש שחקנים מבאיירן מינכן. עם זאת, אין ספק שהקבוצות האנגליות החזקות ימשיכו את מזלן כדי למשוך את הכוכבים של באיירן מינכן לאנגליה. גם סביר להניח שבאיירן תיאלץ למכור שחקן או שניים שיהיו יכולים להשיג משכורות גבוהות בהרבה באנגליה.

"קבוצות הפרמיירליג הן היריבות של הקבוצות הגדולות באירופה", הסביר נשיא ברצלונה ג'וזפ מריה ברתומאו ואז טען שהשחקנים של ברצלונה לא משחקים בשביל הכסף, "אלא בשביל הכדורגל והמחויבות של האוהדים". גם בסיס ההתמודדות של באיירן עם הפרמיירליג יהיה בעיקר שחקני בית חכמים ומחויבים כמו מולר. "יש שחקנים שאין להם תג מחיר", הסביר קרל היינץ רומניגה, יו"ר באיירן מינכן. "אחד מהם הוא תומאס מולר".