פול גז בניוטרל

על פי דו"ח של ה־OECD מ־2014, מספר שעות הלימוד בישראל גבוה ביחס לממוצע במדינות אחרות בארגון. למרות המספרים עולה כי הישגי התלמידים בארץ בקריאה, מתמטיקה ומדעים נמוכים בממוצע מאלה של בני הנוער במדינות ה־OECD האחרות. בראיונות עם אנשי חינוך בארץ עולה כי פחות חשוב כמה לומדים, אלא בעיקר מי מלמד, מהי אווירת הלימודים שכידוע מאופיינת במספר תלמידים רב בכיתה והפרעות רבות מצד התלמידים, מה מלמדים וכמה בפועל מלמדים.

אלי גוטמן וערן זהבי. אחת הסיבות לפריון נמוך היא היעדר תשתיות. בין שזהו מספר תלמידים בכיתה ובין שאלו מיעוט מגרשי האימונים בארץ או הזמן בפקק עד שעובד מגיע למקום עבודתו. וכדי לשפר תשתיות צריך תוכניות ארוכות טווח, סבלנות ועבודה עקבית ושיטתית. צילום: עוז מועלם

סביבת לימוד זו מקשה עלינו למנף את ההשקעה הכספית ואת השעות המושקעות במערכת החינוך. תלמידים שלמדו בחו"ל וחזרו לארץ נדהמים מהרעש בכיתה והזמן האפקטיבי המועט שבו באמת לומדים. זה עצוב, אנחנו לא מצליחים לייצר סביבת לימודים נורמלית ותלמידינו לא יכולים למצות את הפוטנציאל שטמון בהם.

גם תהליך הלמידה בספורט בכלל ובכדורגל בפרט אינו שונה ואינו מעודד למידה. כתוצאה מכך בכדורגל אנחנו שנים רבות בתחושת כישלון מתמשך ומתקשים לייצר הישגים ספורטיביים ראויים.

בואו נתמקד בגורמים שמשפיעים על ההישגים במערכת החינוך ונבדוק לאורם את המצב בספורט הישראלי.

עופר עיני. מתי ימונה מנהל מקצועי לנבחרות הצעירות שלא יישאב לאימון בפועל (כמו במקרה האחרון של מיכאל ניס) ויתווה את הדרך? צילום: אורן אהרוני

מי מלמד

הנה דוגמה קטנה; אלי דסה נשאל לגבי מאמנו החדש במכבי תל אביב סלבישה יוקאנוביץ' שביקש ממנו לשפר את היכולת ההגנתית שלו. דסה בתגובה אומר: "הוא לא ביקש, זה ההבדל בינו לבין מאמנים אחרים שאימנו אותי עד עכשיו. הוא לא אמר 'תשפר את ההגנה', הוא בא והראה. הכניס אותי לחדר שלו, חיכה לי שם דף מודפס עם סעיפים אחד אחד ובהם כל הכללים של שחקן הגנה. הוא אמר לי לתלות את זה בחדר, וכל יום לפני שאני הולך לישון אני משנן את הכל".

אתם קולטים? שחקן נבחרת ישראל, שחקן מוערך שנרכש על ידי הקבוצה המובילה בארץ, עבר מאמן או שניים ומעולם לא קיבל הדרכה בסיסית. אני גם בטוח שהוא שמע לא מעט פעמים את המשפט "תשפר את ההגנה" בטונים גבוהים ועצבניים, כאילו זה יעזור לו להפנים... ניחא אם התמזל מזלו של דסה והוא שמע את זה ממאמן ישראלי, אבל כידוע יוקאנוביץ' לא למד אימון בישראל. סביר להניח שיש מאמנים ישראלים לא פחות חכמים מיוקאנוביץ', אבל הם מגיעים מחווית למידה שונה ומהכשרה באימון כנראה פחות טובה.

"מה מלמדים"

לפני לא מעט שנים יצאתי למפגש קפוארה עולמי בברזיל ולקחתי חלק באימון עם טובי הקפואריסטים בעולם. תחשבו על אימון כדורגל עם ליאו מסי מצד אחד וכריסטיאנו רונלדו מצד שני. ברמה הזאת. התרגשתי ופרפר לי הלב. הייתי מוכן לאימון ברמה שטרם חוויתי. נדהמתי לגלות בפועל שכל האימון היה עבודה על הבסיס: בלי סלטות, בלי מכות מתוחכמות, בלי תרגילים מורכבים שהייתי רגיל להם באימונים בארץ אלא בסיס של פעולות הגנה והתקפה. כל תרגיל לווה בהסבר ברור כיצד הוא משתלב במשחק עצמו. כמה פשוט ככה איכותי. אותו בסיס חסר מאוד לשחקנים הישראלים. עומרי כספי התייחס לכך לא מזמן ותיאר את העבודה הקשה שהוא עושה בארה"ב עם מאמן קליעה ייעודי לשיפור איכות הקליעה. כספי הוא אמנם תוצר של מערכת החינוך הספורטיבית בארץ, אבל גם הוא נזקק ליד מכוונת מחוץ לישראל כדי לעבוד על הבסיס. המחקרים האחרונים מלמדים שלכדורגלן הישראלי שהתהדר תמיד בטכניקה גבוהה לוקח יותר זמן להשתלט על הכדור מעמיתו האירופי, הבדל של כמה עשיריות השנייה שמייצר פערים גדולים בביצועים, דבר המראה על אי־רכישת היסודות. למה אנחנו לוקים בבסיס? כאשר מאמן עסוק כבר מגיל צעיר בניצחןן ולא בהקניית יסודות, זו התוצאה. ההסבר הנוסף הוא הלחץ הישראלי וחוסר הסבלנות שלנו.

סביבת לימודים, לחץ וחוסר סבלנות - התמזל מזלי לעבוד בחברה ישראלית גלובלית שרכשה חברות בחו"ל ולעמוד על ההבדלים בתרבויות ודרכי עבודה. אחת החברות שנרכשו היתה הולנדית. אנשים נעימים, פתוחים וחכמים, אך אני מרשה לעצמי להגיד בהכללה שאיכות האנשים בארץ, היצירתיות והברק שלהם עלו על אלה של החומר האנושי בהולנד. לא עבר זמן רב כדי להרגיש במצוקה של ההולנדים. הם היו בהלם מהאינטנסיביות של העבודה ומההקרבה האישית של העובדים בארץ ששמו בצד את חייהם הפרטיים כדי לקדם נושאים או להיות שם עבור החברה בזמני משבר. ככל שהזמן עבר, ניכר היה שההערכה שלהם לגבי דרך ההתנהלות הישראלית ירדה. הטענה היתה שהישראלים עובדים בקצב גבוה, לחוצים כל פעם מחדש בצורה לא סבירה מהתוצאות הרבעוניות, התנהלות שמובילה למשברים, מוצר לא יציב, קושי בהטמעת תהליכים, צורכי לקוחות לא מסופקים וקושי להרים את הראש כדי לייצב את המוצר ולשקול צעדים אסטרטגיים. נשמע מוכר? עובדים קשה עם תוצאות נמוכות? כמו במערכת החינוך, כך גם בדיוק בשוק התעסוקה בישראל. לפי דו"ח מלפני שלוש שנים, פריון העבודה במדינות ה־OECD גבוה בכ־30% מהפיריון בארץ. אם התמ"ג לשעת עבודה בישראל עומד על 34 דולר, והיא נמנית על שמונה המדינות שבהן עובדים הכי הרבה שעות בשנה (1,929), בלוקסמבורג לצורך ההשוואה התמ"ג לשעת עבודה עומד על 81 דולר. בהולנד, אגב, מספר שעות העבודה השנתי הממוצע לעובד הוא הנמוך ביותר (1,379), והתוצר לשעה הוא בין הגבוהים (60 דולר). כפי שאתם מבינים, לא פשוט להיות הולנדי שעובד בחברה ישראלית... אבל יותר לא פשוט לקרוע את התחת ולא להתקדם יותר מדי. זה מתסכל, שוחק, לא יעיל ומיצר סכנה תחרותית.

התשתיות הן בעיה, כן

אחת הסיבות לפריון נמוך היא היעדר תשתיות. בין שזהו מספר תלמידים בכיתה ובין שאלו מיעוט מגרשי האימונים בארץ או הזמן בפקק עד שעובד מגיע למקום עבודתו. וכדי לשפר תשתיות צריך תוכניות ארוכות טווח, סבלנות ועבודה עקבית ושיטתית.

נבחרת ישראל. צריך ניהול מקצועי צילום: אורן אהרוני

תוכנית לטווח הארוך

השנה התארח בארץ דני רייסר, כיום המנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות בשוויץ והמאמן של נבחרת שוויץ U17 ב־2009, זוכת הגביע העולמי. אפשר ללמוד דבר או שניים או ארבעה על תהליך השיפור המופלא ששוויץ עברה מירכתי מיקומה בכדורגל בעבר ועד היום. כאשר מדברים על תהליך שיפור עקבי ושיטתי, רייסר מסביר שמדובר בתהליך שלוקח לא פחות משמונה שנים (!) וכולל הגדרה של שיטת משחק, עקרונות ודרכי יישום בכל שטח במגרש, בקרה ומעקב ביצועים בהתאם. השוויצרים לקחו עקרונות בפיתוח שחקנים מגרמניה וממועדונים מובילים כמו אייאקס ועשו התאמות, הגדירו מיקודים בכל גיל ודרכי מדידת מאמנים בהתאם. הם אפילו הגדירו יעד מינימום של 30% ילדים בנבחרות הצעירות שנולדו בחודשים אוגוסט ואילך כדי להתמודד עם התופעה של ילדים שנולדו בתחילת השנה ומפותחים יותר מילדים בשנתון שלהם (ובכך עלולים להטות את היכולת בזיהוי ילדים פוטנציאליים).

מתי ימונה מנהל מקצועי לנבחרות הצעירות שלא יישאב לאימון בפועל (כמו במקרה האחרון של מיכאל ניס) ויתווה את הדרך? כל עוד לא יהיו חשיבה אסטרטגית ויישום שיטתי, נמשיך לחוות כישלונות. אגב, ההרצאה של דני רייסר התקיימה במשרדי ההתאחדות לכדורגל אך יו"ר ההתאחדות וכמוהו גם מנכ"ל ההתאחדות לא נכחו. או שהם מכירים את התוכן (מקווה מאוד שזאת הסיבה אבל תרשו לי להטיל ספק...), או שלא היו מודעים לחשיבות התוכן או שהיו עסוקים מדי באיום השבתת הליגות בשבת.

פרשת השבתת הליגות בשבת הנה דוגמה טובה להתנהלות תחת לחץ. נראה שאם אין לחץ חיצוני כמו איום על נידוי הנבחרת בעולם, אנחנו נייצר את הלחץ לעצמנו. ההחלטה עצמה פחות חשובה כמו ההתנהלות ההיסטרית שלנו לאנוס השבתת ליגה ושינוי סטטוס קוו של שנים מבלי לקיים שיח נורמלי בנושא. הלחץ הזה בעוכרינו אבל אנחנו די נהנים ממנו, יש אקשן, מתח, עצבים. מה זה משנה אם בדרך אנחנו מתקשים לקדם נושאים חשובים ואף מייצרים אנטגוניזם וקיטוב עמדות.

לסיום, ראיתי בזמן האחרון מדבקה שאותי שעשעה, אפילו עצרתי מכונית כדי להבין אם זה ברצינות (אגב, ברצינות גמורה): "אל תספר לקב"ה כמה גדולות הבעיות שלך, תספר לבעיות שלך כמה גדול הקב"ה". ולכן אומר: "כדורגל יקר, אלוהים גדול, ואם לא תתנהג יפה, הוא יכול לעשות אובך גדול ולבטל משחקים".

הכותב הנו מוביל תוכנית "מנהלים ספורטיביים" מטעם וינגייט ויועץ ארגוני בספורט ובארגונים עסקיים