יורו 2016. למה איסלנד כן וישראל לא?
ניהול מקצועי, מאמנים טובים ותשתיות נרחבות שמותאמות למדינה - אלו "הסודות" הגדולים של נבחרת איסלנד. ומה בישראל? יו"ר ההתאחדות לא מבין דבר בכדורגל
זהו קמפיין המוקדמות השלישי ברצף שבו נבחרת איסלנד מפתיעה את אירופה. המדינה עם אוכלוסייה קטנה מ-330 אלף איש, מתמודדת שווה בשווה עם אימפריות כדורגל כגון נבחרת הולנד, נבחרת צ'כיה ונבחרת טורקיה.
נבחרת איסלנד. הליגה האיסלנדית היא חצי מקצוענית ורק מעטים מהכדורגלנים האיסלנדים במדינה יכולים להתרכז אך ורק בכדורגל (במשך 7 חודשים לא משחקים כדורגל בכלל על האי) אבל עם יותר מ-90 מקצוענים ברחבי אירופה, לאיסלנדים יש מבחר שחקנים די גדול. בטח ביחס לאוכלוסייה שלהם צילום: איי אף פי
סיפורה של נבחרת איסלנד הוא סיפור של תכנון לטווח הארוך, עבודה של ההתאחדות לכדורגל האיסלנדית (KSI), שבחנה את הצרכים המקצועיים של הכדורגל האיסלנדי ואת מה שצריך לעשות באי הצפוני כדי לייצר שחקנים ברמה גבוהה.
האחראי על החזון המקצועי שהוביל להצלחה האיסלנדית הוא המנהל ספורטיבי של ההתאחדות לכדורגל (או "אחראי לחינוך כדורגל"), סיגורור ראגנר אייולספון (Sigurður Ragnar Eyjólfsson) - מאמן נבחרת הנשים של איסלנד לשעבר. הוא מונה לתפקיד החשוב ב-2002. אחרי שחקרו ב-KSI את הבעיות של הכדורגל האיסלנדי ראגנר פיתח תוכנית להגדלת מספר המאמנים במדינה ולהרחבת תשתיות הכדורגל שניתן לשחק עליהן כדורגל לאורך כל השנה במדינה הוולקנית והחורפית.
לפי בלוג הכדורגל האיסלנדי, sportbloggid, הצעד הראשון שעשה היה לחדד ולשפר את קורסי המאמנים במדינה, שחלק ניכר מהם ממומנים ומבסובסדים על ידי המדינה. כדי לחדש את רישיון האימון במדינה צריך לעבור גם סמינירים והשתלמויות ב-KSI. ישנן השתלמויות חובה אך ישנן גם השתלמויות רבות להעשרה. תוך עשור וקצת מספר המאמנים בקורסים צמח באופן ניכר. מ-71 אנשים שעשו את הקורסים בשנת 2002, לעומת 402 ב-2013.
ב-2012 היו באיסלנד 520 מאמנים עם תעודת אימון אופ"א B, עוד 165 איש עם תעודת אופ"א A ותשעה עם תעודת פרו - תעודת האימון הגבוהה ביותר של אופ"א. המספרים הללו גבוהים מאוד בהתחשב בכך שישנן רק 92 מועדוני כדורגל באיסלנד - לנשים ולגברים ביחד. זה אומר שיש רק 92 תפקידי מאמן ושאר המאמנים הלכו לאמן במחלקות הילדים והנוער.
בנוסף לקורסי המאמנים, אייולספון - ביחד עם ה-KSI - קבע מהלך של רישיונות מועדונים. על פי תוכניות הרישיונות, מועודנים חייבים לעמוד בתנאים כדי להירשם בהתאחדות לכדורגל כתחרותיים. החוקים היו מאוד ברורים ונוקשים.
כל קבוצה צריכה מאמן עם תעודת אופ"א A ועוזר מאמן עם תעודת אופ"א B לפחות. כל מנהל מחלקת נוער צריך תעודת אופ"א A וכל מאמן ילדים ונוער צריך תעודת אופ"א B. מגילאים 11 ומטה צריך להיות מאמן עם תעודת מדריך של KSI ואחרי שני קורסים של אופ"א B לפחות.
יש לציין גם שכל מורה ספורט בבתי ספר באיסלנד חייב תעודת אימון ומדעי הספורט מהאוניברסיטה, כך שסטנדרט לימודי הספורט על האי הוא גבוה בהשוואה למדינות אחרות.
איסלנד. מזג אוויר קשה צילום: cc by WanderingtheWorld
חזון ויעדים
במשך שנים, בגלל מזג האוויר הקשה באיסלנד, הכדורגל, ספורט שמשוחק בחוץ על דשא, התקשה "לתפוס". זאת למרות שתמיד היה ענף הספורט הפופולארי ביותר במדינה.
באופן מסורתי, האיסלנדים הצטיינו יותר בענפים שמשוחקים באולמות כגון כדוריד. כדורגל שוחק על ידי ילדים בעיקר על מגרשים מאולתרים. לזה החליטו לשים סוף בשנות ה-2000 המוקדמות. בעידוד ההתאחדות לכדורגל הוקמו מגרשים קטנים של דשא סינטטי (מיני פיץ') ומגרשים באולמות.
ב-2002 היו רק חמישה מגרשי דשא סינטטי באיסלנד, אולם כדורגל (מגרש כדורגל שלם באולם) ושבעה מיני פיצ'ס בכל המדינה. היום יש כבר שבעה אולמות כדורגל, 22 מגרשים סינטטים ו-150 מגרשים קטנים בכל עיר וכמעט בכל בית ספר. אלו מספרים מצוינים למדינה עם אוכלוסייה מצומצמת כמו איסלנד. באיסלנד, למשל, יש יותר אולמות כדורגל מאשר בשבדיה ו-150 מגרשים, שזה ממש לא מעט ביחס למה שיש בשבדיה הגדולה הרבה יותר (257).
את הבנייה של המגרשים מימנה אופ"א - כספים שהגיעו להתאחדות לכדורגל - והפרלמנט האיסלנדי. הכל נעשה בהנהגת ההתאחדות הכדורגל ואגף החינוך שלה. כמו כן, חברות איסלנדיות מובילות נתרמו למאמץ. על המגרשים, שממוקמים ליד בתי ספר או בבתי ספר בדרך כלל, משחקים 24/7 כשמזג האוויר מאפשר.
אולמות הכדורגל אפשרו לילדי איסלנד לשחק כדורגל לאורך השנה כולה. כשילדים בני 5-6 משחקים 3-4 פעמים בשבוע. "כמו כן, ילדים איסלנדים מקבלים המון שעות ספורט בשבוע. מכדורסל, דרך כדוריד ועד אתלטיקה קלה. כל מה שמתאפשר באולמות", אומר האפסטיין ארנסון, בלוגר הכדורגל האיסלנדי.
על המגרשים הללו הילדים גם נתקלים במאמנים מגיל צעיר. לפי אייולספון "צריך שלילדים יהיה גישה לאימון כדורגל מגיל כמה שיותר צעיר כי זה חלון ההזדמנות לייצר שחקנים טכניים". כמו כן, כדי לאפשר "פריסת רשת דייג רחבה ככל שיותר", ילדים עד גיל 18 יכולים להצטרף למועדון כדורגל כמעט בחינם. זה מאפשר לכאלו שמתפתחים מאוחר יותר להגיע למצוינות בגיל מאוחר יחסית. אלפרו פינבוגאסון, למשל, הצטרף לקבוצה בפעם הראשונה רק בגיל 15. מספר שנים אחרי כבר היה הכובש המצטיין של בליגה ההולנדית כחלוץ הירנביין ההולנדית. כיום הוא משחק בספרד.
אמנם הליגה האיסלנדית היא חצי מקצוענית ורק מעטים מהכדורגלנים האיסלנדים במדינה יכולים להתרכז אך ורק בכדורגל (במשך 7 חודשים לא משחקים כדורגל בכלל על האי) אבל עם יותר מ-90 מקצוענים ברחבי אירופה, לאיסלנדים יש מבחר שחקנים די גדול. בטח ביחס לאוכלוסייה שלהם.
על התשתית הפיזית והאנושית הזאת נבנתה נבחרת איסלנד הנוכחית, שצברה ניסיון יחדיו בגילאים הצעירים (גם חלק מפרויקט הנבחרות של ה-KSI). כמו כן, נוצרה המשכיות חשובה עם המאמן הנכון (לארס לאגרבק השבדי). איסלנד יכולה להיות ההפתעה הגדולה של יורו 2016.
להתאחדות הכדורגל האיסלנדית היה חזון ויעדים. היא ידעה מה הבעיות ולפרויקט היה מנהל מקצועי. "יש לנו מדדים ואנחנו מבינים את התהליך. המטרה היא להשתפר בכדורגל כל שנה - ברמת המועדונים וברמה הלאומית. ואנחנו מנסים גם לשפר את שיתוף הפעולה על בסיס קבוע כי את השחקנים מייצרים המועדונים", לפי אייולספון.
עופר עיני ומירי רגב. ללא מנהל מקצועי צילום: אורן אהרוני
ובינתיים באצטדיון רמת גן...
בישראל, לעומת זאת, היעד העיקרי של ההתאחדות לכדורגל זה לצאת מבור של חובות. יעדים מקצועיים? אין ממש. מי בוחר את המאמנים? עסקנים. מי מוביל את כל הצעדים המקצועיים? מי מוביל את המערכת המקצועית? הוועדה המקצועית, שמורכבת מבעלי קבוצות שאינם מקצוענים מספיק בעצמם?
עופר עיני יו"ר הכדורגל כבר שנה. אין לו מושג לגבי ניהול כדורגל ואין מנהל מקצועי אחד לרפואה בהתאחדות לכדורגל. אבי לוזון ראה את עצמו כ"מנהל המקצועי של ההתאחדות לכדורגל" ולכן, למרות שהבטיח לעשות זאת, מעולם לא מינה איש מקצועי בכיר לניהול מקצועי של ההתאחדות לכדורגל, מוסד הכדורגל החשוב במדינה. ניתן היה לצפות מעיני, שמודה בכך שאין לו קשר לענף, למנות "יו"ר מקצועי". האם זה קורה? האם זה יקרה?
ההתאחדות לכדורגל יכולה וצריכה להוביל לשינוי בכדורגל הישראלי. ישראל יכולה וצריכה להציג נבחרת טובה יותר אבל זה לא יקרה בקונסטלציה הנוכחית. זה לא יקרה כל עוד להתאחדות לכדורגל לא יהיה מנהיג מקצועי.
