בדרך לגמר עם קוף על הגב

עונת ה־NBA הסדירה הסתיימה. סקירה זריזה: גולדן סטייט עשתה בית ספר לכולם, אטלנטה בעונת שיא שברה את כל שיאי המועדון, קליבלנד עמדה יפה בציפיות, סן אנטוניו הרימה ראש בדיוק בזמן, המערב חזק וצמוד כמו תמיד, המזרח ממש לא, סטיב נאש פרש, קובי בראיינט לא שיחק, אוקלהומה קרסה בלי קווין דוראנט אבל ראסל ווסטברוק הוא שחקן שחקן, ואוהדי הניקס הם עדיין האנשים המסכנים בסביבה. פלייאוף 2015 יוצא לדרך. "כלכליסט" מנתח את השאלות הכי מסקרנות לקראת הדבר האמיתי.

.

מה הסיכוי שהמדורגות ראשונות במזרח ובמערב, אטלנטה וגולדן סטייט, אכן ייפגשו בגמר?

קטן. מאוד. בצד של אטלנטה נספר שזה כבר מריח כמו עוד מקרה של הגעה לשיא מוקדם מדי. אפשר לומר שהתוצאות הלא טובות בחודש האחרון מקורן גם בכך שהקבוצה שומרת כוחות. אבל קשה לראות את הסגל הנמרץ אך חסר הניסיון של מייק בודנהולצר מצליח לשמור על אחוזי קליעה גבוהים ורמה גבוהה של אינטנסיביות מול הקילר אינסטינקט של קבוצות כמו קליבלנד ושיקגו. גמר המזרח יהיה הישג אדיר עבור ההוקס. הם יודעים את זה. אצל הווריירס הסיפור קצת שונה: שלא כמו במזרח, שם יש הרגשה שאם העונה היתה נמשכת עוד חודש ההוקס לא היו מצליחים לשמור על הפסגה, כאן מדובר בקבוצה הטובה במערב ובליגה, ללא עוררין. אבל פלייאוף הוא לא ליגה. ולווריירס, שניצחו ב־20 השנים האחרונות שתי סדרות פלייאוף בלבד, יטפס על הגב ישר מהמשחק הראשון קוף קטן, והוא לא יירד משם. וכמו שסן אנטוניו משחקת עכשיו, כמו שהכישרון של הקליפרס מחכה להתפוצץ באיזו סדרה, כמו שג'יימס הארדן יכול לקחת על הגב את יוסטון, הימור על הווריירס שילכו עד הסוף נראה כמו רעיון רומנטי מדי.

גם הסטטיסטיקה תומכת בשטויות שכתבת למעלה?

הפעם כן. ב־30 השנים האחרונות זכו באליפות ה־NBA שמונה קבוצות בלבד. הלייקרס, שיקגו וסן אנטוניו זכו ב־19 מ־30 האליפויות האלו. היחידה מבין שמונה הקבוצות האלו שרשמה בתקופה הזו רק אליפות אחת היא דאלאס, ב־2011. זאת ליגה של שושלות, של קבוצות ששולטות לאורך שנים. הסיכוי שגולדן סטייט או אטלנטה יהיו שושלות, ובכן, לא קיים. הסיכוי שהן יהיו דאלאס, אליפות אחת הירואית (מאבריקס הגיעו לגמר גם ב־2006), גם נמוך. מספיק להביט על כל הקבוצות שהגיעו לגמר ב־NBA ב־30 השנים האלו ולא זכו - קבוצות כמו סיאטל, יוטה, ניו ג'רזי, פילדלפיה, אינדיאנה, קליבלנד, פיניקס, אורלנדו, פורטלנד, הניקס - חלקן גם עשו זאת יותר מפעם אחת, כדי להבין שהסטטיסטיקה הזו תמיד, איכשהו, מתיישרת בסוף.

לברון ג'יימס. הסטטיסטיקה תמיד מתיישרת בסוף. צילום: רויטרס

מה כל זה אומר על הסיכויים של קליבלנד העונה?

איפשהו בתחילת מרץ הפכה קליבלנד לראשונה מאז פתיחת העונה לפייבוריטית של פרנסי לאס וגאס לזכייה בתואר. הקאבס עוד "נלחמו" אז על המקום השני במזרח, כשכבר היה ברור שאת ההוקס הם לא ישיגו, אבל זהו אפקט לברון ג'יימס. עם חמש סדרות גמר ב־12 שנים בליגה, הציפייה היא שלברון פשוט ייקח את דיוויד בלאט ואת קליבלנד לסדרת הגמר - ואף אחד במזרח לא באמת יכול לעשות משהו בקשר לזה. והוא ייקח. בדרך לשם קיירי אירווינג, קווין לאב ובלאט עצמו יצברו מספיק ניסיון כדי לתת לקינג הזדמנות אמיתית, או לפחות לא להפריע לו, לקחת טבעת אליפות שלישית. חוסר היציבות של וושינגטון וטורונטו, שיקגו הפצועה וההוקס הלא מנוסים לא יפריעו מדי. נראה שלקאבס מצפה טיול אביבי בדרך לגמר שני בתולדות המועדון (הראשון נגמר ב־4:0 מהדהד מול הספרס ב־2007). ואם הם באמת יעברו עכשיו פלייאוף מפוהק, בזמן שקבוצות המערב כותשות זו את זו דק דק, לברון יגיע הכי מוכן מאי פעם לסדרת גמר.

סליחה, ראית איך סן אנטוניו משחקת בחודש האחרון?

מי שזוכר שכותב שורות אלו הימר על הספרס כעל אכזבת העונה שעברה, שבה הם שיחקו את הכדורסל הכי טוב שלהם מאז ומעולם, במילא לא קורא את מה שכתוב כאן. מדהים איך סן אנטוניו ישבה בצד לאורך חמישה חודשים שלמים, ובדיוק כשהיתה צריכה, לא משחק אחד פחות, נתנה גז כדי לסיים את העונה עם רצף ניצחונות ששיפר עמדות והבהיר כוונות, למרות ההפסד במשחק האחרון והמקום השישי. טים דאנקן, טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי ניערו עייפות ופציעות קלות כדי להגיע לשיא, וקוואי לנארד, ה־MVP של סדרת הגמר אשתקד, עשה את קפיצת המדרגה ומוביל את הקבוצה בנקודות וחטיפות. בכלל, העונה של הספרס מתחילה קצת להזכיר את זו של יוסטון ב־1995. אז הרוקטס, שבאו אחרי אליפות, גם הגיעו לפלייאוף רק מהמקום השישי, אבל שם הכל התחבר בדרך לאליפות נהדרת עם ותיקים זכורים לטוב כמו האקים אולג'ואן, קלייד דרקסלר ורוברט הורי.

טים דאנקן. נכנסו לעניינים ברגע הכי חשוב צילום: איי פי

מי עוד יכולות להפתיע בדרך?

במערב אלו הקליפרס והרוקטס. כבר שנים שהכישרון בקבוצה החורגת של לוס אנג'לס הוא המרשים ביותר בהוליווד, אבל משהו עדיין חסר כדי שהמעטפת הלוזרית תפסיק לצבוע אותה, והיכולת של כריס פול ובלייק גריפין לעשות את קפיצת המדרגה הזו לבדם תקבל בחודשיים הבאים תשובה סופית. אצל הרוקטס זה בעיקר הארדן, בעונת MVP לכל דבר, עם 27.4 נק' למשחק, אבל הצוות המסייע שלו - למרות דווייט האוורד — לא אמור להספיק ליותר מחצי גמר. ועדיין אסור לשכוח, אצל שתי הקבוצות מדובר בסוף בעוד ערב אחד או שניים של פיצוץ מערכות טוב טוב, מול הווריירס או מול הספרס, לא משנה מול מי, שיעשה את כל ההבדל.

הקמיע של סלטיקס, לאקי. יפתיעו? צילום: איי אף פי

ובמזרח?

אפשר להצביע על מילווקי ובוסטון. אולי לא בגלל הסיכוי שלהן לנצח סדרה מול קליבלנד או שיקגו, אלא בגלל התהליך שהן מביאות איתן. מבט קטן על סגלי הקבוצות יכול גם לומר עד כמה המזרח חלש אם אלו השתיים שהולכות לסיים במקומות 6 ו־7.

בוסטון למשל הגיעה לפלייאוף עם שחקנים כמו קלי אוליניק, שהוא מעין עופר פליישר קנדי. אבל בראד סטיבנס, מאמן סלטיקס, קובע אפילו בשבילו תרגילים. זו ראיה לעבודה שעושה המאמן הצעיר הזה בבוסטון, כשהוא מצליח להוציא הרבה יותר ממקסימום מחבורה לא מוכרת וצעירה, לא מוותר על מהלכים קלאסיים, ובעיקר בונה מחדש תוכנית משחק ברורה סביב מועדון שמחפש את עצמו - שיטה שעדיין לא דופקת כמו שצריך, אבל אם יגיע לשם כוכב אמיתי שיתפנה, זה ייראה נהדר.

יאניס אנדטוקומפו מהבאקס, The Greek Freak, הוא הסיפור של מילווקי ושל ג'ייסון קיד בעונה שנייה על הקווים, שהוציא מהיווני/ניגרי יופי של מספרים יש מאין. קיד היה רכז נפלא ואדם שנוי במחלוקת, שמתגלה כמאמן מחונן שיצר תחרות במילווקי (12 שחקנים בסגל עם 7 נק' לפחות למשחק), שהובילה דווקא למין חברותא נדירה בקבוצה. הבאקס גם מנסים להמציא עצמם מחוץ לפרקט, בין היתר עם חשיפת לוגו חדש ממש השבוע, בניסיון לחבר עוד יותר את הקבוצה לשוק בוויסקונסין. כדאי לשים כסף ששתי הקבוצות האלו — בוסטון ומילווקי — יסיימו גבוה יותר את העונה הבאה.

שנהמר?

קליבלנד בשישה משחקים על הווריירס. לברון MVP. הכל שקט.