מתחילים לגרד את השיאים של סטלמך

מאמצע שנות השבעים ישראל לא משחקת בגביע אסיה. שיקולים ביטחוניים, שיווקיים, מקצועיים ופוליטיים הובילו אותה לשחק באירופה. האם זה לטובה? האם זה משרת את האינטרס הספורטיבי, המדיני והתדמיתי שלנו? לכאן או לכאן, יש מי שמרוויח מהמצב הזה ממש עכשיו: הרשות הפלסטינית, שבימים האחרונים גורפת הישגים חסרי תקדים, הן בפן החברתי־לאומי הפנימי והן בגזרה התדמיתית הבינלאומית, והיא משחקת לראשונה כנבחרת לאומית מן המניין בגביע אסיה.

הנבחרת הפלסטינית עם אבו-מאזן. מ־­2011 חל שיפור צילום: איי אף פי

מלחמה ללא ירי

כדורגל ולאומיות הולכים יד ביד כברת דרך. מדינות הלאום זיהו בשלב מוקדם מאוד את יתרונות המשחק הפופולרי ככלי אולטימטיבי לחידוד הפטריוטיזם בחברה. ממשחק מהנה ופשוט, אשר התבטא בתחילה במפגשי ידידות תמימים, הפך הכדורגל למאבק ייצוגי סוחף בין נבחרות של מדינות לאום, בעידוד אזרחים נלהבים, התומכים בשחקנים הנלחמים על כבוד האומה. ג'ורג' אורוול הגדיר את הכדורגל כמלחמה ללא ירי. אמירתו מדויקת במיוחד כשהדבר נוגע למאבקים לאומיים של ישויות פוליטיות השואפות לעצמאות והגדרה עצמית, אשר מלבד מאבק מזוין משתמשות בספורט כדי להשיג לגיטימציה והכרה בינלאומית.

למשל קוסובו, שלמרות הכרזת עצמאות 2008 איננה חברה מוכרת באו"ם. ובכל זאת בינואר 2014 אישרה פיפ"א לקוסובו להשתתף במשחקי ידידות בינלאומיים, ובמדינה ראו זאת כהישג חשוב ביותר בדרך להכרה בינלאומית. החלטת פיפ"א לאפשר לקוסובו להתמודד עצמאית נחגגה ברחובות פרישטינה כשבוע ימים בתהלוכות שדמו לחגיגות אליפות.

נבחרת פלסטין. כוכבי הנבחרת הם אשרף נועמן המשחק בקבוצת אל־­פייסלי הסעודית, מחמוד עיד המשחק בליגה השלישית בשבדיה והשוער והקפטן רמזי צאלח מהליגה המצרית צילום: איי פי

גרף התקדמות מרתק

קוסובו וטריטוריות לא מוכרות אחרות יצפו באחת מאחיותיהן הבולטות למאבק על הכרה בינלאומית באליפות אסיה לאומות, המתקיימת כיום באוסטרליה. נבחרת פלסטין מגשימה את אחד החלומות הגדולים של קבוצות לאום המחפשות הכרה בינלאומית­: השתתפות בטורניר כדורגל בינלאומי גדול שמשודר לכל העולם.

גביע אסיה, אשר התחיל בסוף השבוע האחרון באוסטרליה, הוא אחד המפעלים הוותיקים בעולם הכדורגל, המשוחק משנת 1956. זה אותו טורניר שישראל היתה ממשתתפותיו הראשונות, אירחה וזכתה בו ב־­1964, ושנחום סטלמך נמצא בדפי ההיסטוריה שלו במקום השביעי בטבלת מלכי השערים של כל הזמנים. ועכשיו לפלסטין תהיה הזדמנות לאתגר את השיאים הללו.

גרף ההתקדמות המקצועית של הנבחרת הפלסטינית בשנים האחרונות הוא מרתק. לאחר שהצטרפה לפיפ"א כחברה מן המניין בשנת 1998 ופתחה את משחקיה הבינלאומיים בסערה בשנת 1999 עם המקום השלישי בגביע הפאן­־ערבי הגיעו שנות דעיכה. מ־­2011 חל שיפור. הגעתו של המאמן הירדני ממוצא פלסטיני, ג'מאל מחמוד, הביאה עמה רוח חדשה. עם השתתפות מכובדת בגביע האתגר האסייתי ב־­2012 וזכייה בו ב־­2014 החלה פלסטין לבסס את מעמדה ככוח עולה בכדורגל האסייתי. ביולי האחרון ניצבה במקום ה­־85 בדירוג פיפ"א, דירוג השיא שלה. מחמוד עזב לאחר הניצחון בטורניר האתגר, והוחלף בסופו של דבר בידי אחמד אלחסן. מקום ברבע הגמר באליפות עד גיל 23 במשחקי אסיה האחרונים באינצ'ון העיד על המשך מגמת השיפור למרות השינויים בעמדת המאמן.

כוכבי הנבחרת הם אשרף נועמן המשחק בקבוצת אל־­פייסלי הסעודית, מחמוד עיד המשחק בליגה השלישית בשבדיה והשוער והקפטן רמזי צאלח מהליגה המצרית. נוסף על כך, להתאחדות בראשות ג'יבריל רג'וב ישנו צוות שעמל על איתור כדורגלנים ממוצא פלסטיני במדינות אחרות. אלכסיס נורמאבואנה הצ'יליאני־­פלסטיני, המגן הפותח שמשחק בליגה הפולנית, וחאבייר כהן (כן, כהן), הפרגוואי־­פלסטיני שכיכב בפורטוגל ולא נסע לטורניר בשל פציעה — הם הבולטים שבהם.

נבחרת פלסטין נגד תאילנד. התחילה עם תבוסה נגד יפן צלום: רויטרס

תבוסה תחילה

משחקי ההכנה לא העידו על רמת המוכנות של הנבחרת לטורניר. הפסדים לערב הסעודית ואוזבקיסטן לצד ניצחונות על וייטנאם ופקיסטן מצביעים על חוסר יציבות. במשחק הראשון אתמול היא הובסה 0־4 על ידי יפן החזקה, ובדרך שחקניה ספגו חמישה כרטיסים צהובים ואחד אדום. התצוגה הזאת מעידה על הבדלי הרמות בינה לבין אריות היבשת, אך התוצאה פחות משנה. עצם ההשתתפות בטורניר הוא ההישג. בשלב הבתים נותרו לנבחרת הפלסטינית שני מפגשים מעניינים, עם עיראק ועם ירדן, שזה למעשה דרבי מרתק, שכמעט כל השחקנים בו יהיו ממוצא פלסטיני.

ההתרגשות סביב ההשתתפות בטורניר בגדה המערבית ובעזה כבר מורגשת יותר מחודש. קמפיין תמיכה גדול רץ בטלוויזיה הפלסטינית בסיסמה "כולנו תומכים בנבחרת הלאומית". בסרטון רואים כמה דמויות במצבים יומיומיים אשר מביעות תמיכה בנבחרת: קצב, שוטר, רופאת שיניים, נגר, סטודנטית וילדים בגן. אחד הפירושים לכינוי הנבחרת, פדאא'י, הוא לוחם הקרבה.

צריך להבין עד כמה התקדמותה של פלסטין בבמה המרכזית של הכדורגל האסייתי היא בעלת משמעות חברתית ופוליטית. היא מושכת את תשומת הלב העולמית לא רק לשחקנים או למאמן, אלא גם לקמפיין האחרון של ההתאחדות הפלסטינית שקורא להשעות את ישראל מפיפ"א בעוון פגיעה בפיתוח והתקדמות הכדורגל בפלסטין.

מהלך זה הוא חלק ממאמץ רחב יותר של הרשות הפלסטינית ללחוץ על ישראל באמצעות ארגונים בינלאומיים, כשברקע הקריאות בעולם להכרה מלאה ברשות הפלסטינית כמדינה לכל דבר ועניין רק הולכות ומתגברות. לאחר שנים של מאמצי תיווך בין ההתאחדויות, שכשלו, איימה פיפ"א בחודש שעבר כי ישראל עלולה להיענש, אם היא לא תאפשר את התנועה החופשית של שחקנים פלסטינים בין הגדה לרצועת עזה. כמו כן, לאחר תקרית שבה כוח צה"ל נכנס למשרדי ההתאחדות לבדיקה שגרתית בנובמבר שיגרה פיפ"א לנציגי שתי התאחדויות — בתיווך קונפדרציית הכדורגל של אסיה — הזמנה לפגישה במרוקו כחלק מהכינוס השנתי של הארגון. זאת לשם יישור ההדורים בדחיפות. הפסגה במרוקו לא הולידה בשורה מרעננת למצב. הישיבות הסתכמו בגינוי של ישראל מצד נשיא פיפ"א ספ בלאטר, דבר שנתפס כמעין 1­־0 קטן לחבר'ה של רג'וב, על נציגיהם של לוזון ועופר עיני.

עופרת יצוקה. משתמשים בנבחרת כדי לקדם עצמם מדינית צילום: בלומברג

לא חשוב?

בישראל לא מייחסים חשיבות להישג הזה ובקושי מתייחסים אליו. העולם מתחיל להכיר בפלסטין כחברה מן המניין במשפחת המדינות הבינלאומית, והתגובות הישראליות לנושא נעות בין התעלמות מוחלטת לגינויים חרישיים. העובדה שישראל בוחרת או נאלצת להשתתף במסגרות האירופיות בכדורגל מעידה על הניתוק והניכור באזור. ההשלכות עלולות להיות משמעותיות. כדורגל הוא אינו רק משחק, הוא כלי להעברת מסרים ולקידום הישגים פוליטיים. נותר רק לדמיין את ההיסטוריה הקצרה שלנו ואת מפת היחסים האזורית — מה היה קורה לו היינו מנצלים את הכלי הזה כדי לקדם את האג'נדה הדמוקרטית והנאורה שאנו מייצגים כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

התנופה הפלסטינית בנוף הכדורגל הבינלאומי היא ביטוי חזק מאוד להצלחת מאמציהן ההסברתיים והתקשורתיים של ההתאחדות והרשות הפלסטינית להשגת הכרה בינלאומית ויותר מזה. ההשתתפות בגביע אסיה נתפסת בעיני השכנים שלנו כדחיקה של ישראל ממקומה הצידה בתמונה האזורית, אמנם במובן הספורטיבי והמקצועי, אך גם תדמיתית, הסברתית ולאומית.

פלסטין היא המרוויחה העיקרית מאי־השתתפותה של ישראל בזירת הכדורגל האסייתית, וכעת היא קוצרת את הפירות. כישראלים עלינו להיות מודעים לזה, לעקוב אחרי זה ולהבין את המשמעויות.

אנחנו כבר לא לבד פה, ואי אפשר להתעלם מזה.

הכותב הוא עורך ומנהל BabaGol , בלוג־מגזין על כדורגל מאסיה, אפריקה, המזרח התיכון, אמריקה הלטינית ועוד