הילד הכי קטן בגן, כנראה לא יהיה כדורגלן

"לא קל למצוא ענף ספורט מגע שנשאר כל כך פתוח לשחקנים קטנים", נכתב באתר של פיפ"א בכתבה שפורסמה לקראת המונדיאל בברזיל בשם "בחורים קטנים צוחקים אחרונים". הכדורגל אכן נשאר פתוח לשחקנים נמוכי קומה (אף שרוב השחקנים ברשימת 20 השחקנים היקרים בעולם הם מעל 1.80 מטר), אך האם הגובה משחק בכדורגל תפקיד חשוב מאי פעם?

נמנייה מאטיץ' מצ'לסי. ספורטאים גדלים כמעט בכל ענף ספורט. כך למשל, כיום שחיינים גבוהים ב־12 ס"מ מאשר שחיינים בתחילת המאה שעברה. ספרינטרים גבוהים ב־16 ס"מ. לשם השוואה, האדם הממוצע גבוה רק ב־5 ס"מ מהאדם הממוצע לפני מאה שנה. צילום: איי פי

ספורטאים גדלים כמעט בכל ענף ספורט. כך למשל, כיום שחיינים גבוהים ב־12 ס"מ מאשר שחיינים בתחילת המאה שעברה. ספרינטרים גבוהים ב־16 ס"מ. לשם השוואה, האדם הממוצע גבוה רק ב־5 ס"מ מהאדם הממוצע לפני מאה שנה.

גם בכדורגל השחקנים גבוהים מאי פעם — כ־182 ס"מ, יותר מגובהו של הגבר הממוצע — אך הענף עדיין מגוון והגובה משתנה מעמדה לעמדה במגרש. ובכל זאת, אפילו הקבוצות הכי נמוכות באירופה, בממוצע של 1.77 מטר, הן בערך בגובה הממוצע של גברים באירופה.

כן, עדיין לא צריך להיות "גדול" כדי להצליח בכדורגל, אבל ניתן לראות שגובה הפך לכלי משמעותי בענף שפעם נשלט על ידי "נמוכים".

ליאו מסי מול ענקי בלגיה. לנמוכים יש יתרונות על פני הגבוהים אבל אימונים מתקדמים מצמצים אותם צילום: אי פי איי

זריזים יותר אבל...

בעבר חשבו ששחקנים נמוכים טובים יותר בגלל "מרכז כובד נמוך". קבוצות כגון ברצלונה, שהציגו כמה כוכבי־על שמתנשאים לגובה של 1.70 מטר וקרמבו, "הוכיחו" את הטענה שכדורגל הוא עדיין "מקום לאנשים נמוכים". כמו כן, מחקר של גוף מחקר הכדורגל CIES הראה שהשחקנים הנמוכים ביותר בכל קבוצה הם אלו שנבחרים לשחק בהרכב באופן תכוף יותר מאשר חבריהם הגבוהים לסגל.

לפי מחקר של האוניברסיטה הפרטית Willamette University, שאותו ביצע סטאסינוס סטוריאנאס, "שחקנים נמוכים מציגים תבנית צעדים מהירה יותר. באופן מובהק הם זריזים יותר ויכולים לשנות את כיוון התנועה שלהם במהירות גבוהה יותר. כמו כן, בדרך כלל לאנשים נמוכים יש שליטה טובה יותר על פעולות הגפיים שלהם".

ובכל זאת, במאקרו רואים שהכדורגלנים גובהים משנה לשנה. לפי בדיקה של כריס אנדרסון, מחבר הספר "Everything You Know About Soccer is Wrong", ככל שנבחרת גבוהה יותר, כך הסיכוי שלך להצליח ברמה הבינלאומית גבוה יותר. על פי אנדרסון, הנבחרות הגבוהות יותר בממוצע נמצאות גבוה יותר בדירוג של פיפ"א. שתיים מהנבחרות הגבוהות ביותר בעולם סיימו במקומות הראשון (נבחרת גרמניה) והשלישי (נבחרת הולנד) במונדיאל האחרון, ובמקומות השני והשלישי במונדיאל שלפני כן. "גבוה זה טוב, וגבוה יותר, באופן כללי, זה טוב יותר", כותב אנדרסון בבלוג שלו "Soccer By The Numbers".

מה מסביר את הטרנד? ובכן, כיום השוערים כבר נוגעים ב־2 מטר מלמטה, ובכך מכסים שטח נרחב במהירות גבוהה. גם שחקני ההגנה והקישור ההגנתי גבוהים מאי פעם, וזאת מאחר שהגובה שלהם מקשה פיזית לעבור אותם.

טכניקות לימוד קואורדינציה משוכללות ותזונה חכמה אפשרו לפתח שחקני התקפה גבוהים, שאינם פחות טכניים מהכוכבים הנמוכים. כריסטיאנו רונלדו מתנשא לגובה 1.85 מטר, וזה ממש לא מפריע לו לשלוט על הכדור או לעשות שינויי כיוון חדים כמו מסי. זלאטן איברהימוביץ', 1.95 מטר, גם כן לא מתקשה בשליטה על הכדור. שחקני באיירן מינכן מתנשאים לגובה ממוצע של כ־1.85 מטר, ואין להם שום בעיה להניע את הכדור כמו ברצלונה. "אם שחקנים קטנים ורזים יכולים לעשות משהו טוב, זה לא אומר ששחקנים גדולים לא יכולים לעשות את זה טוב יותר", אומר ג'ונתן ווילסון, סופר הכדורגל האנגלי. "אם הגדולים יכולים להיות בעלי מומחיות טכנית כמו השחקנים הקטנים — אז יש להם יתרון". אם הגדולה של ברצלונה של פפ גווארדיולה היתה להימנע ממאבקים פיזיים, אז לבאיירן מינכן לא אכפת להיכנס למאבקים פיזיים — הם יודעים שהם ינצחו גם בהם וגם בכל מה שקשור להנעת כדור.

פטר קראוץ' מסטוק חוגג. גם הכדורגל הפך לענף שבו ענקים משוטטים על שדה המגרש. הם אתלטים יותר, עם אחוזי שומן נמוכים יותר וטכניקה גבוהה מאי פעם. הם רצים 10% יותר מאשר לפני חמש שנים ו־30% יותר ספרינטים מלפני עשר שנים, והם משאירים מעט מאוד סיכוי לשחקנים קטנים להצטיין — למרות "תבנית הצעדים הזריזה שלהם". צילום: אימג'בנק, Gettyimages

"נלחם כמו ביזון"

גם הכדורגל הפך לענף שבו ענקים משוטטים על שדה המגרש. הם אתלטים יותר, עם אחוזי שומן נמוכים יותר וטכניקה גבוהה מאי פעם. הם רצים 10% יותר מאשר לפני חמש שנים ו־30% יותר ספרינטים מלפני עשר שנים, והם משאירים מעט מאוד סיכוי לשחקנים קטנים להצטיין — למרות "תבנית הצעדים הזריזה שלהם".

עם זאת, השחקנים הקטנים שכן מצטיינים הם ככל הנראה טיפה יותר זריזים, טיפה יותר מהירים וטיפה יותר נחושים. זה מה שמסביר תופעות כמו אלכסיס סאנצ'ס (1.69 מטר), השחקן המצטיין של ארסנל, ליאו מסי (1.69) ואנדרס אינייסטה (1.70 מטר) מברצלונה, אדן הזאר מצ'לסי (1.73 מטר), חואן מאטה ממנצ'סטר יונייטד (1.70 מטר), ראחים סטרלינג (1.70 מטר) מליברפול ואחרים. הסיבה? "כשחקן קטן אתה צריך להימנע מעימותים פיזיים על ידי זריזות וחוכמה, אז אתה גדל לתוך עולם שמחייב אותך להיות חכם וטוב יותר", לפי אינייסטה. ביצ'נטה ליזארזו, לשעבר מגן באיירן מינכן (1.69 מטר), הסביר: "אני 1.69 מטר ושוקל 69 ק"ג, אבל הייתי כמו ביזון קטן, מוכן לקרב. בחורים קטנים נותנים 120% מעצמם". ליזארזו, אגב, מגיע מרקע של ג'ודו, מה שעשוי היה לעזור לו ליציבות ולהתמודדות עם הגדולים ממנו.

פטר קראוץ'. שחקני הגנה גבוהים עושים הגנה טוב יותר משחקני הגנה נמוכים צילום: איי פי

כל קבוצה צריכה "חיות"

ואולם, "קבוצות נמוכות" עשויות למצוא עצמן ברשימת הקבוצות הפצועות ביותר בליגה שלהן. ארסנל, למשל, נבנתה על ידי ארסן ונגר שמאמין כי "שחקנים קטנים יותר יכולים לשחק משחק טכני יותר". אבל העובדות מלמדות שהוא לא זכה באליפות מאז שהיו בסגל שלו שחקנים ענקיים כגון פטריק ויירה, ז'ילברטו סילבה, סול קמפבל, רובר פירס, תיירי הנרי ודניס ברגקאמפ (כולם מעל 1.85 מטר).

הקבוצה שלו היא גם הפצועה ביותר בפרמיירליג האנגלית — יותר מ־900 פציעות מאז 2002 (בערך 200 יותר מכל קבוצה אחרת). ג'ק ווילשר, הקשר נמוך הקומה של הקבוצה, הוא השחקן שספג הכי הרבה עבירות בליגה מאז 2012, אף ששיחק רק 95 משחקי ליגה בגלל פציעות חוזרות. נכון שעל פי מחקר של אוניברסיטת רוטרדם ההולנדית שחקנים נמוכים זוכים ליותר הגנה מהשופטים, שממהרים לשרוק נגד שחקנים גבוהים יותר — אבל ההגנה מהשופט לא מסייעת לרכך את המכה מהתאקל. במקרה של ארסנל, שם רוב השחקנים נמוכי קומה, לווילשר גם לא היתה הגנה מצד חבריו, שלא "הענישו" את המתקלים כפי ששחקנים כגון פטריק ויירה היו עושים.

קבוצות נמוכות מוצלחות, נגיד כמו ברצלונה, צריכות את "החיות" שלהן. לוחמים בסגנון ליזארזו, כגון חאבייר מסצ'ראנו או בתקופות טובות יותר קרלס פויול, לצד שחקנים שכן מוסיפים גובה כגון סרחיו בוסקטס (1.89 מטר) או ג'רארד פיקה (1.92 מטר). ואולם הבסיס להצלחה הנדירה של ברצלונה הוא משחק ייחודי לה, שחקנים שגדלו יחדיו על אותו סגנון משחק ובאותה שפה מקצועית. מדובר בדור סופר־כישרוני, שחקנים שהיכולות הטכניות שלהם הן מהטובות בעולם והם נהנו מהאימון המושלם. בזכות הדברים הללו הם יכלו להיות ליליפוטים בעולם של גוליברים ולרשום הצלחות כבירות.

פר מרטסאקר ואלכסיס סאנצ'ס מארסנל. שחקנים נמוכים יותר צריכים להילחם יותר צילום: איי פי

אימון פיזיולוגי

עם זאת, ייתכן מאוד שאימון פיזיולוגי הוא האימון החשוב ביותר בכדורגל. מה זה אומר? בספר "Invincible: Inside Arsenal's Unbeaten 2003-2004 Season" של איימי לורנס, היא מספרת על מפגש בין הברזילאים של ארסנל, אדו וז'ילברטו סילבה, שנזכרים בתחושה החזקה שליוותה אותם מדי משחק בעונה ההיסטורית שבה הקבוצה של ונגר סיימה ללא הפסד. "היתה תחושה של שרשרת אתלטים חזקים, רובם עם גוף של מתאגרפים במשקל בינוני ומעלה", כותבת לורנס. "הם היו מסתכלים על היריבים שלהם במנהרה מלמעלה, והיריבים היו בולעים רוק. במבטים בינם לבין עצמם הם הרגישו בלתי ניתנים להכנעה. "'הסתכלנו זה על זה וידענו שהיום אנחנו ננצח", סיפר ז'ילברטו. 'היה אפשר להרגיש את האמון בינינו. זה היה כמו חשמל'".

בספורט מקצועני, שבו הגוף של האדם הוא המקצוע שלו, לעתים ההתמודדויות על המגרש — אחרי שמורידים את האלמנטים הטכניים, הטקטיים והחוקיים — הן פיזיות לחלוטין, ובהן בדרך כלל החזק והגבוה מנצח. זה אולי עצוב, אבל כדורגל הוא עוד ענף ספורט שבו יש חשיבות עצומה לגובה.