דבר הכדורגלנית: "מה המקצוע האמיתי שלך?"

"כדורגלנית".

"מה?".

"שחקנית כדורגל".

"וואלה? יש בארץ שחקניות כדורגל? לא ידעתי... סחתיין! איזה מגניב..."

"תודה".

"אבל באמת..."

"מה באמת?".

"שאלתי אותך במה את עובדת. זה לא... מקצוע־מקצוע".

ככה מתנהלת שיחה שלי עם כל בעל תפקיד — בבנק, בביטוח לאומי, בקופת חולים או אפילו סתם בשיחת חולין עם מישהו שלא הכיר אותי לפני כן. להיות כדורגלנית זה טוב ונחמד, אבל זה לא "מקצוע".

עיני. "קודם כל כדורגלנית"

אבל אני רואה את עצמי כשחקנית כדורגל. אני מתנהגת כשחקנית כדורגל. אני קודם כל שחקנית כדורגל.

כל עבודה שעבדתי בה בחיי תמיד באה במקום השני גם אם היא השתלמה לי הרבה יותר מהכדורגל.

כל קורס שלקחתי, כל מבחן בתואר לחינוך גופני, כל דבר שעשיתי היה במקום השני אחרי הכדורגל. וכל אירוע חברתי/משפחתי/רומנטי תמיד היה עוד משהו שמתקיים אחרי או לפני אימון או משחק.

אז כן, אני כדורגלנית. גם אם זה לא משתלם כלכלית, גם אם זה לא מביא אותי למעמד חברתי גבוה וגם אם זה לא מסדר לי חוזה ענק וחבר דוגמן. אבל התפיסה החברתית לא מגדירה אותי. והיחס של הרשויות (בתקציבים, במתקנים ובחשיפה) והתקשורת (חוסר היחס) לא ימנע ממני ואחרות לראות עצמנו ככדורגלניות. ופיפ"א? הם יכולים לטעון מהיום ועד מחר שהם לא מפלים, אבל כשמונדיאל שלם משוחק על דשא מלאכותי, זה מעיד הרבה יותר על הארגון מאשר על הכדורגלניות והמקצוע שלהן.

הכותבת היא שחקנית כדורגל, קפטנית נבחרת ישראל לשעבר