הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?

פעם, בתקופת המקרא היו חמישה יישובים: סדום, עמורה, אדמה, צביים וצוער שחטאתם "כבדה מאוד" ועל כן החליט האל להשמיד את הערים הללו על יושביהם.

האוהד שתקף את זהבי. החלופה הכמעט אוטומטית הזו של הענשת אוהדים קולקטיבית צריכה להיפסק ויפה שעה אחת קודם צילום: ראובן שוורץ

בספר בראשית נכתב "ואנשי סדום רעים וחטאים לה מאוד" , "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש מן השמיים". אלוהים גילה את תכניותיו לאברהם, אך הוא מיאן להשלים עם רוע הגזירה וניהל משא ומתן ארוך וקשוח עם אלוהים על מנת שזה יניח לערים ולא יחריבן. טיעונו היה שאין להשמיד את הצדיקים עם הרשעים ("האף תספה צדיק עם רשע?"). זה היה המו"מ הכי מוצלח שניהל אברהם בספר בראשית (להזכיר לקורא, בסיפור העקידה הוא אפילו לא הגיש הצעה נגדית). הרציונל של המו"מ הזה ברור, "איש בחטאו יומת" – או בעברית בת יומנו, לא לענישה קולקטיבית.

ביום ג' בשבוע שעבר התרחש אירוע מיוחד בבית המשמעתי העליון של ההתאחדות לכדורגל. עמותת אוהדים (האדומים) הופיעה בפני בית הדין כצד רשמי להליך ערעור שהוגש על ידי הקבוצות, על מנת לייצג של האינטרסים והזכויות של האוהדים, שנפגעו קשות בפסק דינו של בית הדין של ההתאחדות.

בית הדין המשמעתי קבע בסעיף 18 לפסק דינו (בין היתר) שיציעים 4 ו-5 (וגם 10 -11) ייסגרו לארבעה משחקי בית של הקבוצה. הענישה ניתנה בגין עבירות של השלכת שקיות גרעינים וחפצים לעבר כר הדשא ובגין עבירה של התפרצות אוהד לכר הדשא. בחינה של פסיקת בית הדין המשמעתי מראה שבגין עבירות של השלכת שקיות גרעינים וחפצים, לא הושת עונש כה חמור, ולכן ניתן להניח שהסיבה לענישה החמורה היא מעשיו של אותו אוהד שפרץ לכר הדשא ולאווירה הציבורית ששררה ברחוב אחרי משחק הדרבי.

לאחר הערעור, בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל החליט כי נקודה אחת תופחת ממאזנן של הפועל ומכבי תל אביב. תוצאת המשחק נקבעה על 0:0 ללא חלוקת נקודות. בנוסף, נפסק לשתי הקבוצות עונש של שלושה משחקי רדיוס. נשיא בית הדין העליון, השופט בדימוס אורי גורן, עורך הדין אסף הדסי ופרופסור מיגל דוטש קיבלו את ההחלטה לאחר ששתי הקבוצות הגישו ערעור על העונש שקיבלו.

ובכן, החלופה הכמעט אוטומטית הזו של הענשת אוהדים קולקטיבית צריכה להיפסק ויפה שעה אחת קודם.

 מדוע? הענשה קולקטיבית היא החריג למדיניות המשפטית בישראל הקובע כי "איש בחטאו יומת" או ההרחבה של הכלל המקראי לפיו "אין שליח לדבר עבירה". אדם המעוול או הפושע צריך לשאת באחריות למעשיו ובעונש שבצידם (ורק אחרי מיצוי כל ההליכים העומדים לרשותו להוכיח אחרת), זוהי תורת הגמול (מעשה עברייני – אשם – סנקציה) תורה המאמינה בגמול לצורך איזון מחדש של "מאזן הצדק".

במה חטאו יושבי שערים 4 ו-5? האם היה בכוחם למנוע את הפריצה למגרש? האם חלה עליהם חובה כזו. ענישת בית הדין המשמעתי של אלפי אוהדים חפים מפשע משולה למספר אנשים העומדים במעבר חציה כאשר אחד מהם מחליט לחצות באור אדום, ואז מגיע שוטר התנועה ונותן לכולם דו"חות בגין עבירה של חציית מעבר חציה באור אדום, זה לא מידתי ולא סביר ובעיקר לא הגיוני.

וכפי שנטען בפני בית הדין: "ענישה קולקטיבית תדיר מהמגרשים אוכלוסיות שהגעתן למגרשים הינה חלקית מלכתחילה, פוגעת באינטרס ההסתמכות של אוהד הקבוצה שרכש מנוי ושילם בעדו ותמאיס את הענף על הציבור וציבור המשקיעים. ענישה קולקטיבית לא צמצמה ולא תצמצמם את היתכנות הארוע האלים הבא, פוגעת אנושות בקבוצות ובאוהדים, ומנגד לא השיגה עד כה שום תוצאה במאבק המתחייב והראוי באלימות בכלל ובמגרשי הספורט בלבד".

יעד הפסקת הענישה הקולקטיבית צריך להיות מוגשם על ידי שתי פעולות מרכזיות: על ידי הפעלה מצמצמת של הסעיף התקנוני המתיר ענישה של סגירת שערים על ידי בית הדין, ועל ידי עתירה לבג"צ, הפוסלת את חוקתיותו של סעיף התקנון שמעניש אדם מבלי שדבק בו אשם מכל סוג. סעיף שיש לו השלכות משמעותיות ובפגיעה באינטרסים חשובים של האוהד, כמו הזכות הקניינית של האוהד וההסתמכות החוזית של האוהד. את שני המאמצים הללו צריכות להוביל עמותות האוהדים היציגות של הקבוצות שהחל מיום שלישי האחרון יוכלו לטעון בבית הדין ולייצג את אוהדי הקבוצות, יחד עם מנהלת הליגה.

בכל מקרה, ולמרות ההחלטוה הסופית, עמותת האדומים הצליחה ליצור עוד הישג במאבק עמותות האוהדים להיות חלק בלתי נפרד בתהליכי קבלת ההחלטות בענף הכדורגל.

הכותב הוא מנהל עמותת "האדומים", עמותת האוהדים של הפועל תל אביב