שמינית גמר המונדיאל: כאן כדי להישאר

עשרות אלפים הגיעו אמש לסולג'ר פילד בשיקגו, אצטדיון הפוטבול של הברס, כדי לצפות ביחד במשחק של נבחרת ארה"ב נגד נבחרת בלגיה. כך קרה גם במקומות רבים ברחבי אמריקה - כולל אצטדיון הפוטבול של דאלאס ובבית הלבן. אוהדי ספורט בארה"ב התכנסו בהמוניהם כדי לראות את ארה"ב נגד בלגיה במה שאמור להיות המשחק הנצפה ביותר בכל הזמנים של נבחרת אמריקאית כלשהי.

טים הווארד. נתראה ב-2018? צילום: איי פי

הנבחרת האמריקאית נבנתה מאמריקנים ואזרחים אמריקאים שבחרו לשחק בנבחרת של יורגן קלינסמן. משחקים בה בני מהגרים ממקסיקו, מקולומביה, מהפיליפינים ועוד. יש בה יהודים, אפרו-אמריקאים, ילידים אמריקאים, היספנים ולבנים. הם בנים של חיילים, אחיות בבתי חולים, עובדי מסילות, נהגי משאיות ומלצריות בדניירים. הם נבחרת של הצווארון הכחול בארה"ב - לא רק ילדים לבנים מהפרברים. הם כולם ספורטאים אדירים אבל רק שלושה שמשחקים בליגה המקומית מרוויחים יותר ממיליון דולר. השחקנים לא מוכרים בארה"ב או בעולם, וכנראה שאחרי המונדיאל עדיין יוכלו ללכת למכולת המקומית מבלי שיתנפלו עליהם בשביל חתימות, אבל במשך המונדיאל הם זכו לאהבת ההמונים.

הכדורגל של האמריקאים לא היה מבריק אבל הכושר הגופני, הנחישות והעוצמות שלהם היו בלתי רגילים. למרות שהם הפסידו לנבחרת בלגית עדיפה ואיכותית יותר הם יכולים לשאוב הרבה מאוד אופטימיות לגבי הכדורגל שלהם.

האמריקאים כבר רהיט קבוע במונדיאלים - הם שם ברצף משנות ה-90'. האוהדים האמריקאים מילאו את היציעים (רק לברזילאים יש יותר אוהדים במונדיאל הזה) והנבחרת של יורגן קלינסמן זכתה לאהדה חסרת תקדים בארה"ב וגם בעולם. בנוסף, ליגת ה-MLS המקומית איכותית יותר מאי פעם וגם פופולאריות יותר מאי פעם (מביאה יותר קהל למגרשים מאשר ה-NBA). הערכות הן שיותר ויותר ילדים אמריקאים יבחרו להתמקד בכדורגל אחרי ההופעה ההרואית של השוער טים הווארד וחבריו לנבחרת - במיוחד לאור העובדה שכדורגל לא מסוכן כמו פוטבול.

כמו כן, קלינסמן וההתאחדות הכדורגל האמריקאית עושים מאמצים אדירים בשנים האחרונות כדי להכניס יותר ילדים מוכשרים לאקדמיות כדורגל ברחבי ארה"ב. אמנם, נבחרת הנוכחית לא היו יותר מדי צעירים אבל אלו שכן שיחקו, הרשימו. דיאנדרה ידלין, המגן הימני בן ה-20 מסיאטל סאונדרס, מהיר וטכני מספיק כדי להילחם על מקום בהרכב בכמעט כל קבוצה אירופאית. ג'וליאן גרין, שחקן באיירן מינכן, הראה קצת מהאיכות שלו בשער המרשים נגד בלגיה וג'ון ברוקס, בלם הרטה ברלין, יכול להיות בלם העתיד של הנבחרת האמריקנית.

בנוסף, אמריקנים צעירים רבים כבר משחקים היום באקדמיות הבכירות של אירופה. קייל סקוט מככב בנוער של צ'לסי ואף היה מבוקש על ידי ברצלונה וריאל מדריד. רוביו רובין צפוי לקבל דקות משחק באוטרכט העונה ועל אמרסון היינדמן בונים כשחקן חשוב בפולהאם. כולם שחקנים מצוינים באקדמיות בני פחות מ-18. ג'וניור פלורס (בורוסיה דורמונד), דמבקוואי יומבה (אתלטיקו מדריד) ומרק פלוסי (ליברפול) גם כן אמריקנים צעירים באירופה עם עתיד מבטיח.

ארה"ב לא באמת היתה יכולה לזכות באליפות העולם בברזיל למרות שירת ה"אני מאמין" של אוהדיה. אבל כל מונדיאל הוא צעד קטן קדימה. ואולי גם ב-2018 נבחרת ארה"ב לא תזכה במונדיאל אבל ייתכן מאוד שכבר ב-2022 היא תהיה מועמדת רצינית. בכל זאת, זה לקח לנבחרת בלגיה פחות מעשור כדי "לגדל" דור זהב.

יורם ארבל. הקריאות לפרישתו גוברות מדי משחק צילום: יובל חן

נקמת היורם

יורם ארבל משדר כדורגל כבר ארבעה עשורים ולכן זה מאוד מפתיע לשמוע אותו מזלזל בכדורגלנים, מושאי השידור שלו, כל כך הרבה פעמים במהלך הטורניר הזה. ארבל מתאר שחקנים כ"עלובים", "גרועים", "חוטבי עצים" ושלל ביטויים שלא מכבדים את המעמד.

נראה שכולם כבר כתבו על זה שהוא לא יודע לזהות בין שחקנים, שהוא מתבלבל בין הדיפה מרשימה של שוער לטעות של שוער ושהוא לא יודע לזהות מומנטום על המגרש גם אם זה פוגע לו בראש, אבל על הזלזול המוחלט שלו בכדורגלנים לא כתבו מספיק.

את אנחל די מריה, שאתמול נגד שווייץ כבש את שער הניצחון של ארגנטינה, לאחר שלאורך המשחק היה השחקן הכי מסוכן (11 בעיטות), הוא כינה "עגלה". על מסוט אוזיל, שנגד אלג'יריה היה השחקן הגרמני שייצר הכי הרבה מצבים הבקעה והיה אחד מחמשת השחקנים שרצו הכי הרבה על המגרש, אמר ש"הוא לא עושה כלום על המגרש". את שווייץ, נבחרת שאירחה מונדיאל ויורו, שיחקה בשלושה רבעי גמר מונדיאל והיתה הראשונה שהשתמשה בטקטיקת הקאטנצ'ו המפורסמת, הוא כינה "מדינת כדורגל קטנה".

מילא, לא להתעדכן בסטטיסטיקות בזמן משחק – משהו שכל שדר נורמלי עושה בכל העולם וכך גם אחוזים רבים מצופי הכדורגל – אבל זלזול כל כך עמוק בשחקנים שרצים עשרות ק"מ על המגרש ברגעים החשובים ביותר בקריירה שלהם – זה בלתי נתפס. הדוגמאות הן רבות. ובכלל, הוא ושותפו לפשע הזלזול, דני נוימן, מבלים את רוב המשחקים בלהתלונן על הרמה של השחקנים והמשחק. הם לא מוסיפים ולו פריט אחד של מידע מעניין ובעיקר מעניקים פרשנויות שגויות או סתמיות למהלכים שקורים על המגרש.

ארבל, שנראה כי הוא לא מתאמץ אפילו בקצת כדי להתכונן למשחקים, הוא שדרן הכדורגל המוביל בישראל. וזה כנראה מלמד משהו על תרבות הכדורגל הקלוקלת כאן. שדר "לאומי" שמכנה את אחד מהשחקנים הטובים בעולם "עגלה" לא ראוי להיות שדר כדורגל – למרות 40 שנות ניסיון.

זה היה מעצבן פחות אם לא אנחנו היינו משלמים על זה.

פקה פקה

בלי יותר מדי כותרות, נפתח חלון העברות השחקנים – שבכל קיץ רגיל הוא הסיפור הגדול. השמועות רבות וכל שחקן שנתן רבע משחק טוב מועמד לפתע למנצ'סטר יונייטד או ריאל מדריד. חשוב לזכור, כרגע השוק נשלט על ידי המונדיאל – שיכול להשפיע עד 25% מהמחיר של השחקן. אבל בחירת שחקן על סמך 3 עד 7 משחקים אינה משהו שמועדונים רציניים עושים. בדרך כלל סקאוט צופה בשחקן שהמועדון מעוניין בו בין 20 ל-40 משחקים לפני שמקבלים החלטה לגביו. כרגע, הידיעות הרבות לגבי שחקן א' שעובר למועדון X הן בדרך כלל תוצר של סוכן או ספקולציה שעיתונאי העלה לאוויר. ובכלל, שחקנים רבים, במיוחד אלו שנשארו במונדיאל, מעדיפים להתרכז במשחק הבא ולא בעונה הבאה. או כפי שטוני קרוס, שמועמד לעבור מבאיירן מינכן לריאל מדריד, אמר: "ריאל? אני לא דן בזה. אני מתרכז בנבחרת צרפת".

בכל מקרה, אם אתם במקרה מנהלים קבוצת כדורגל – אל תקנו שחקן רק על סמך הופעותיו במונדיאל.

ה-11 של הטורניר (בינתיים)

אתר הסטטיסטיקות WhoScored מביא את ה-11 הטובים ביותר של הטורניר – כולל שמיניות הגמר: שוער: טים הווארד (ארה"ב). הגנה: סוקרטיס פאפטופולו (יוון), אסעיד בלקאלם (אלג'יריה), פאבלו סאבלטה (ארגנטינה), יאן ורטונגן (בלגיה). קישור: מסוט אוזיל (גרמניה), קווין דה ברואה (בלגיה), ג'ף קמרון (ארה"ב), אנחל די מריה (ארגנטינה). התקפה: ליאו מסי (ארגנטינה), אריאן רובן (הולנד).