הגידו כן לזקנים
ליגת ותיקים מצוינים שמשחקים 3 על 3 יכולה להיות נכס שיווקי נהדר
כולם מדברים על אליפות אירופה עד גיל 21, יורו 2013. טורניר בו צעירים יציגו את כישרונותיהם (למרות ש-9 מעשרת השחקנים היקרים ביותר שיכולים לשחק בטורניר לא יגיעו לישראל), עם זאת – הכתבה הזאת היא דווקא על שחקנים שפרשו. אתמול הוותיקים של מנצ'סטר יונייטד שיחקו נגד הוותיקים של ריאל מדריד במשחק ואפשר היה לראות כדורגל בסלואו-מושן אבל עם נגיעות גאוניות. הגאונות לא עוזבת את רגלי השחקנים בגלל שהיא נמצאת במוח שלהם ולכן עדיין אפשר להתפעם מהטאץ' של פול סקולס והשליטה בכדור של זינאדין זידאן. במהלך העונה שעברה גם נראו קליפים של מיכאל לאודרופ, המאמן של סוונסי, במשחק חמש על חמש עם חניכיו בו הראה את ניצוצות הגאונות שלו - שלאף אחד משחקניו בסוונסי אין. אחד מהקליפים היותר ויראלים בהולנד בזמן האחרון היה שער של דניס ברגקאמפ במשחק המילואים של אייאקס.
זידאן. לא היה נחמד לראות אותו בליגה תחרותית? צילום: איי אף פי בגיל 35 פלוס לשחקנים, גם הגאונים שבהם, קשה לעמוד בדרישות של הכדורגל המודרני. הריצות, המאמץ, הכמות של המשחקים – אבל זה לא אומר שאוהדי הכדורגל לא יכולים ליהנות משחקנים כאלו עדיין. הייתי מאוד רוצה לראות משחקים תחרותיים בין שחקנים שהמוח תמיד היה האיבר החשוב ביותר בהצלחה שלהם – פאולו מאלדיני, רוברטו באג'ו, מרקו ואן באסטן, דני ברגקאמפ, קרלוס ואלדרמה, זיקו, זינאדין זידאן, ג'ירג'יו חאג'י, הנריק לארסון, מאט לה טיסייה, ג'יאנפרנקו זולה, רוי קושטה, לואיס פיגו, פרננדו רדונדו ועוד שחקנים בני 40 פלוס שאולי היו להם יכולות פיזיות נדירות אבל הנכס העיקרי שלהם תמיד היה המוח שלהם. הבנת המשחק, קבלת ההחלטות, אינטליגנציית המשחק, ראיית המשחק, הטכניקה, המודעות למיקומם, היצירתיות. הדברים הללו שהפכו אותם למיוחדים יותר מכל אחד אחר על המגרש.
בגלל הגיל שלהם הם לא יכולים לשחק עם הסוסים הצעירים שרצים על המגרשים כיום אבל אני די בטוח שאם ממציאים משחק בו אין את האלמנט הפיזי – אפשר יהיה לערוך משחקים בהם נוכל לראות את אותם תותחים ותיקים טובים יותר ממה שהיו בזמן הקריירה שלהם. הרי, הכישורים המוחיים לא דעכו – ההפך. הם חכמים יותר, יותר מודעים לסביבתם, יותר יצירתיים אפילו ועם הניסיון שצברו, חלקם כמאמנים, עם הבנה גדולה יותר של המשחק.
אני חושב שזה יכול להיות מרתק לראות משחקים בין הגדולים הללו במשחקים שלא דורשים מאמץ פיזי גדול מדי. משחקים על מגרשים קטנים, אפילו קטנים יותר ממגרשי "גול-טיים" שהם מגרשים של "חמש על חמש" – עליהם יתחרו השחקנים החכמים בעולם, יכולים להיות תחרות מרתקת לקיץ נטול כדורגל תחרותי אמיתי.
אפילו כאן בישראל, טורניר 3 על 3 על מגרשים קטנים בין כמה קבוצות של גאוני כדורגל כגון ראובן עטר, שלום תקווה, אורי מלמיליאן, אהוד בן טובים, אלי אוחנה, חיים רביבו, איל ברקוביץ', עודד מכנס, גידי דמתי, משה סיני ועוד כדורגלנים ישראלים, שתמיד פעלו יותר עם המוח מאשר עם הכוח - יכול להיות נכס שיווקי אדיר עבור חברת תרופות כמו "טבע", מותג כמו "מגה גלופלקס" או חברת ביטוח כגון AIG יזכו לחשיפה גדולה וגם ירוויחו תוכן מצוין אם יממנו את "ליגת האלופים" או משהו כזה.
שלא כמו ליגת הוותיקים – בה שיחקו על מגרש שלם ונדרשו כוחות פיזיולוגים שכבר אין לאנשים בגילאים המאוחרים יותר – ליגת 3 על 3 במגרשים קטנים יכולה להיות מרתקת בגלל משחקים בין מוחות, שעדיין חדים. ומה בקשר לשחקנים? אני בטוח שגם הם מתגעגעים עדיין לרגעים הקטנים הללו של תהילה – בהם מחשבה שעלתה להם למוח הופכת לרגע גאוני על המגרש.
