צרות של עשירים מאוד

מילת המפתח של שוק ההעברות הקיצי היא מונאקו. הקבוצה מהנסיכות הקטנה והעשירה שעל גדות הריביירה הצרפתית נמצאת בבעלות אחד האנשים העשירים בעולם — טייקון הדשן, דמיטרי ריבולובלב — וכבר רכשה שחקנים ביותר מ־130 מיליון יורו: ראדמל פאלקאו (60 מיליון יורו), ג'יימס רודריגז (45 מיליון יורו) וז'ואו מוטיניו (25 מיליון יורו).

אם חיפשתם את הזווית היהודית בכל העניין — אז היא די ברורה. ריבולובלב יהודי. אם חיפשתם את הזווית הישראלית, אז דעו לכם שטוטו תמוז כמעט ועבר למונאקו בשנה שעברה. אבל יש זווית ישראלית משמעותית יותר, והיא פיני זהבי, הסופר־אייג'נט הישראלי.

זהבי, שפעם היה בעיקר סוכן שחקנים, הפך למשמעותי הרבה יותר בעולם הכדורגל, והסיפור של התחמשות מונאקו מראה איך עשה זאת. הוא אולי מייצג פחות שחקנים, אבל את הכסף הגדול שלו הוא עושה מחברות השקעות בשחקנים — שצצו בשוק ההעברות כמו פטריות לאחר הגשם.

זהבי הנו בעלים ומשקיע בכמה חברות השקעות שיש להן אחוזים במספר רב של כדורגלנים. במונאקו הוא הפך למשמעותי בבניית הקבוצה כפי שהיה בצ'לסי. זאת בזכות הקשרים שלו בקהילה הרוסית. הוא היה לצד רומן אברמוביץ', כשזה בנה את צ'לסי שלו לפני עשור, ועכשיו הוא הולך יד ביד עם ריבולובלב. אין חיבור טוב יותר בין הרצון של ריבולובלב לבנות קבוצה מנצחת לבין הקשרים של זהבי.

דימיטרי ריבולובלב. 130 מיליון יורו על שלושה שחקנים צילום: רויטרס

30% שחקן בכמה?

כדי להבין את המכניקה בבניית מונאקו, צריך להתחיל בכך שבצרפת אסור לרכוש שחקנים דרך גורם שלישי. מה זו רכישה דרך גורם שלישי? זה פשוט. חברות וקרנות השקעות רוכשות אחוזים משחקנים ונהנות מתשלומים של קבוצות עבורם.

נגיד שמשקיעים קנו 60% מהקולומביאני שלנו כך ש־40% נשארים בידי הקבוצה שלו. הקבוצה אז רשאית למכור רק את ה־40% שלו לקבוצה חדשה, שנמצאת במדינה המאפשרת רכישות שחקנים דרך גורם שלישי, וערכו, בדרך כלל, משתבח. כלומר, ההשקעה של משקיעים כמו זהבי צוברת תשואה. ואז הקולומביאני נמכר לקבוצה במדינה שאינה מאפשרת מכירת שחקנים דרך גורם שלישי — כמו צרפת או אנגליה. מה שקורה אז זה שהמשקיעים "מממשים את האופציות" ומוכרים את ה־60% שלו לקבוצה והיא מעבירה את השחקן לקבוצתו החדשה. וככה, די בקלות, עוקפים את האיסור לרשום שחקנים דרך גורם שלישי באנגליה וצרפת.

ג'יימס, ז'ואו, צ'יצ'ינג!

עכשיו, ניתן לשחקן הקולומביאני שלנו שם — ג'יימס רודריגז. מדובר בסיפור קלאסי של העברות שחקן דרך גורם שלישי. הוא הגיע לפורטו בקיץ 2010 כאשר פורטו רכשה 70% ממנו מקבוצת הכדורגל הארגנטינאית, באנפילד, עבור סכום של 5.1 מיליון יורו. כיוון שפורטו רצתה לחסוך בעלות של רכישתו — היא מכרה 35% ממנו עבור 2.25 מיליון יורו לחברת השקעות לוקסמבורגית (Gol Football Luxemburg), שבין בעליה נמצא פיני זהבי. זה קרה בנובמבר 2010. במאי 2011 רכשה פורטו את ה־30% הנוספים מרודריגז מחברת ההשקעות האמריקאית Convergence Capital Partners עבור 2.5 מיליון יורו. בפברואר השנה רכשה פורטו את ה־30% של רודריגז מחברתו של פיני זהבי ב־8.75 מיליון יורו — כשהיא משאירה בידיה של Gol כ־5%. אגב, כל הזמן הזה רודריגז שיבח את ערכו על ידי הופעות מצוינות בליגה הפורטוגלית.

למה פורטו רכשה את האחוזים מזהבי? ובכן, ככל הנראה משום שידעה כי זהבי יסדר את מכירתו של רודריגז למונאקו בקיץ — שם, כאמור, יש לו קשרים חזקים. וכאמור, השבוע הגיע ריבולובלב עם מונאקו שלו ורכש את כל האחוזים מרודריגז עבור סכום של 45 מיליון יורו. 42.7 מיליון יורו מהסכום נכנסו לכיס של פורטו ו־2.2 מיליון יורו הגיעו ל־Gol (דרך פורטו). בחישוב מהיר, ה־2.25 מיליון יורו שהשקיע זהבי ברודריגז הפכו ל־11 מיליון יורו. כלומר רווח יפה מאוד של כ־8.75 מיליון יורו. פורטו עצמה רשמה רווח נאה של 27 מיליון יורו מרודריגז.

על פי אתר catenaccio.nl ההולנדי, "הריקודים סביב רכישתו של ז'ואו מוטיניו היו יותר מרשימים מאלו שהיו סביב רודריגז". ביולי 2010 מוטיניו הועבר בתיווכו של פיני זהב מספורטינג ליסבון לפורטו עבור סכום של 11 מיליון יורו. פורטו החזיקה אז בבעלות 100% של מוטיניו אבל חברת Mamers BV — שגם כן קשורה לזהבי — רכשה בנובמבר 2010 כ־37% ממוטיניו עבור סכום של 4 מיליון יורו. חברת Soccer Invest Fund רכשה 22.5% מחלקה של Mamers BV במוטיניו עבור סכום של 2.5 מיליון יורו באוגוסט 2011, ובאותו חודש את ה־15% הנוספים ממנו עבור סכום של 1.6 מיליון יורו. באוגוסט 2011 ובפברואר 2013 פורטו רכשה את אחוזיו של מוטיניו מ־Soccer Invest Fund עבור סכום כולל של 7.3 מיליון יורו. השבוע מכרה אותו למונאקו עבור סכום של 25 מיליון יורו. מי היה המתווך הראשי בעסקה? נכון מאוד — פיני זהבי, שבזכות היותו סוכנו של מוטיניו קיבל 5% עמלה מהעברה ובסך הכל רשם רווח נאה של יותר מ־2 מיליון יורו לפחות ממכירתו. הרווח של זהבי ממכירת מוטיניו ורודריגז עומד על כ־11 מיליון יורו.

רדאמל פאלקאו. ירוויח במונאקו כ-14 מיליון יורו בשנה צילום: איי אף פי

עוד סופר־אייג'נט

גם בסיפור של פאלקאו למונאקו מעורב סופר־אייג'נט. ז'ורג' מנדש, סוכנו של פאלקאו, הוא הסוכן שלו אבל גם בעליה של Doyen Sports, חברת השקעות שבבעלותה אחוזים ניכרים מפאלקאו. אחד המשקיעים ב-Doyen, אגב, הוא פיטר קניון, מנכ"ל צ'לסי לשעבר, שעבד בצמידות לזהבי. מונאקו שילמה לאתלטיקו מדריד כ־60 מיליון יורו עבור פאלקאו. אפשר רק לנחש שמנדש היה מאוד משמעותי בהחלטה של פאלקאו ללכת לקבוצה שעלתה לליגה הראשונה בצרפת ולא לצ'לסי או לקבוצה שמשחקת בליגת האלופות.

מונאקו צפויה להחתים עוד מספר שחקנים רב כדי להיות אחת המתחרות על האליפות בצרפת. ריקרדו קארבליו, בלם ריאל מדריד, הצטרף ושוער ברצלונה, ויקטור ואלדס, גם כן צפוי להצטרף. המנהל הספורטיבי של מונאקו, ואדים ואסילב, חלוץ נבחרת אזרבייג'ן לשעבר, אומר ש"מונאקו רוצה לשחק כדורגל יפה עם קבוצה יפה".

אבל איפה מונאקו תשחק בכלל? העונה עדיין תשחק בליגה הצרפתית — אבל מיוני 2014, אם לא יושג פתרון, עשויה מונאקו למצוא את עצמה ללא ליגה. למה? בצרפת מוטל מס בגובה 75% על בעלי השכר הגבוה, והתחושה המתמשכת היא שמונאקו זוכה ליתרון לא הוגן על פני הקבוצות הצרפתיות, בשל המעמד המיוחד של הנסיכות כמקלט מסים. הקבוצות הצרפתיות רוצות שמונאקו תעביר את בסיסה לצרפת ובכך תשלם את המס המלא ולא תוכל לנצל לרעה את המעמד שלה כמקלט מס ולהחתים שחקנים מבלי לשלם מס גבוה על שכרם.

כל העניין נמצא בבתי משפט, אבל בינתיים מונאקו קונה שחקנים שעשויים לעזור להפוך את הליגה הצרפתית ליותר אטרקטיבית לבעלי זכויות השידור ולספונסרים. מונאקו, בעצם, שואלת את יריבותיה: אתן בטוחות שאתן רוצות לוותר על כל זה? על פי "פראנס פוטבול" מונאקו בכלל תכננה לעשות את רוב הרכישות שלה בצרפת — מקבוצות ליג 1 — כדי "לרכך" את עמדתן נגדה. אבל בגלל ההתנגדות של הליגה הצרפתית למונאקו ריבולובלב החל ברכישות המסיביות דווקא בחו"ל. אם מונאקו תחל ברכישת שחקנים מצרפת, דעו שהצרפתים קיבלו אותה כאחת משלהן. אם לא, דעו לכם שבקיץ הבא קבוצה של מיליארדר תחפש ליגה שתקבל אותה.

פיני זהבי. רוקד על כל החתונות צילום: ראובן שורץ

פייר פליי?

אגב, אתם בטח תוהים לעצמכם איך מונאקו צפויה לעמוד בתנאי הפייר פליי הפיננסי שלא יאפשרו לאף קבוצה להוציא יותר ממה שהיא מכניסה? ובכן, מישל פלאטיני, נשיא אופ"א, אמר ש"כרגע זו לא בעיה כיוון שמונאקו לא בתחרויות של אופ"א". עם זאת, יש תכנון להפוך את סטאד לואיס השני, האצטדיון הקטן של הקבוצה (18,500 מקומות שכמעט ואף פעם לא מלאים כי אין לקבוצה אוהדים) — לתא VIP אחד גדול. על פי השמועות, התכנון הוא להרוס את היציעים הרגילים באצטדיון ולהקים במקומם עשרות תאי VIP מפנקים, שעשירי מונאקו ישלמו עליהם מיליונים בעונה כדי לצפות מהם בקבוצה.

בקיצור, סיפור מונאקו הוא על איך הכדורגל יכול להיות דוחה ברמות אחרות.