האם נובאק ג'וקוביץ' הוא ספורטאי על?

אם תנסו להיזכר איזה משחק טניס השאיר עליכם את הרושם הרב ביותר בשנים האחרונות, רבים מכם יציינו את משחק הגמר של אליפות אוסטרליה הפתוחה בשנת 2012. משחק הגמר הזה בין נובאק ג'וקוביץ' לרפאל נדאל היה אפי. הסיבה העיקרית שהוא הפך לאירוע שאמצעי התקשורת דנו עליו בהרחבה — הרבה יותר מכל גמר אחר שאני זוכר — היא לא רמת הטניס שהוצגה בו או היריבות בין שני ספורטאי הצמרת האלה, אלא בעיקר משך המשחק. שני טניסאי־העל נאבקו זה בזה במשך 5 שעות ו־53 דקות. 353 דקות — 3.92 משחקי כדורגל, 7.35 משחקי כדורסל ב־NBA, יותר מ־2,229 ריצות ל־100 מטר — עד שהושגה ההכרעה. זה היה משחק גמר הגרנד סלאם הארוך בהיסטוריה. הוא הציג את הטניס לא רק כמשחק שהשחקנים בו מכים בכדור במהירות, לעתים של מעל 200 קמ"ש, וברמת דיוק מדהימה, אלא גם כספורט הדורש יכולות גופניות אדירות למספר רב של שעות, יותר מכל ענף ספורטיבי. אחרי המשחק כולם דיברו על טניסאים כספורטאי־על. שילוב של עוצמה, גמישות, מהירות, כוח מנטלי, סיבולת וכושר לא מהעולם הזה.

נובאק ג'וקוביץ'. האם הוא מתאמץ יותר מכדורגלן? צילום: איי אף פי

תנו לנו גלדיאטורים!

הצגת הטניסאים כספורטאי־על והצגת תחרויות הטניס ככאלה שמושקע בהן מאמץ פיזי גדול יותר מבסוגי ספורט אחרים, תורמות מאוד למיתוגו של הטניס כענף ספורט מוביל. זו הסיבה העיקרית שברוב תחרויות הגרנד סלאם אין שובר שווין במערכה החמישית, מה שהופך את המשחק לדרמטי יותר, אך בעיקר לארוך יותר וקשה יותר. מיתוג הטניס כמאבק בין שני גלדיאטורים שנלחמים זה בזה עד שאחד מהם נופל מהרגליים שווה כסף רב.

מארגני הגרנד סלאם מרוויחים הרבה מאוד כסף מהמיתוג הזה. הרולאן גארוס, הגרנד סלאם הצרפתי שמתקיים בימים אלה, מכניס 160 מיליון יורו בשנה. הכנסות אליפות ארצות הברית הפתוחה גם כן ברמה הזאת וצפויות לעלות לרמות חדשות בזכות הסכמי חסות וזכויות שידור חדשים. 160 מיליון יורו שמים את הגרנד סלאם הצרפתי במקום ה־15 בליגת הכסף של דלויט — רשימת קבוצות הכדורגל העשירות ביותר. רולאן גארוס, יש לציין, לא מתפקד שנה שלמה כמו קבוצת כדורגל, אלא מגיע לשיא קצר מאוד של פחות מחודש. כלומר בחישוב של הכנסה פר דקת משחק אין ספק שמשתלם יותר להיות בעלים של גרנד סלאם מאשר של קבוצת כדורגל.

כמו כן, מארגני הטורנירים האלה לא צריכים לשלם יותר מ־60% מההכנסות לספורטאים, כמו שקורה בכדורגל. סך הפרסים ברולאן גארוס, למשל, הוא כ־22 מיליון יורו, פחות מ־15% מהכנסות הטורניר.

עם זאת, טניסאי־העל מרוויחים לא מעט, אין ספק. נובאק ג'וקוביץ', למשל, רשם ב־2012 הכנסות של 12 מיליון דולר מכספיי זכייה בלבד (לא כולל חסויות ופרסומות). בקיצור, יש כאן הצגה של הטניסאים כספורטאי־העל האולטימטיביים, והיא עוזרת לממן תעשייה שלמה וגם להפוך אינדיבידואלים למולטי־מיליונרים. זה טוב לביזנס שכולם יחשבו שטניס הוא הספורט הכי קשה בעולם.

רפא נדאל. לוקח לו יותר זמן להשיג נקודה צילום: איי פי

קשה, אבל לא הכי

ואולם, בניתוח הנתונים הפיזיולוגיים של שחקני הטניס בזמן המשחק עצמו מתברר שאמנם המשחק קשה מאוד, אך הוא בהחלט לא המשחק הקשה ביותר. נכון שהוא ארוך במיוחד ודורש מאמץ גופני ומנטלי גדול, אבל אופי הטניס, בניגוד לענפי ספורט אחרים, מאפשר מאמץ לאורך זמן רק בגלל הפסקות מרובות במהלך המשחק.

משחק ממוצע של טניס נמשך כשעתיים. משך דו־קרב לנקודה במשחק נמשך בממוצע כ־8 שניות. כלומר, שחקן טניס עובד באינטנסיביות כ־900 שניות בממוצע. במהלך הראלי לנקודה השחקן צריך להכות בכדור במהירות רבה, להיות זריז במיוחד כדי לעבור מרחק ממוצע של כ־3 מטר כדי להגיע לכדור, ולגשת לרשת במהירות. נוסף על כך, שחקני טניס צריכים לשנות את כיוון הריצה שלהם כמה פעמים בכל נקודה כמעט, מה שמפעיל שרירים רבים ומביא לשחיקה של הגידים, הרצועות וגם העצמות. אך במהלך המשחק עצמו ישנן, ביחס למשחקי כדור אחרים, הרבה מאוד הפסקות שמאפשרות שיקום של השריר ורגיעה. בין מהלך למהלך יש בממוצע 20 שניות הפסקה (הבאת הכדורים, התכוננות למכת הגשה), ובין החלפת המגרשים יש הפסקה של דקה־שתיים, שבה, בניגוד לענפי ספורט אחרים, השחקן יושב, שותה ונרגע. לפעמים הוא גם אוכל איזו בננה. כך שחלק המשחק הפעיל הוא חמישית או אולי שליש מכלל זמן המשחק.

שחקנים דוגמת ג'וקוביץ' הם בעלי משחק רשת מתקדם ומאופיינים במהלכים קצרים. זמן המשחק הממשי שלהם הוא בערך 20% מזמן המשחק הגלובלי. שחקן קו אחורי כמו רפאל נדאל, שהמהלכים שלו מאופיינים כארוכים יותר, משחק כ־40% ממשך המשחק עצמו.

נובאק ג'וקוביץ'. מבחינה פיזיולוגית אופי הטניס מאפשר קיום משחק לאורך כמה שעות צילום: איי אף פי

דרישות מתונות

בהתאם לזמן המשחק ולמנוחות הארוכות יחסית הפרמטרים הפיזיולוגיים שנמדדו בקרב הטניסאים הבכירים אינם גבוהים משל שחקנים בענפי כדור אחרים. אין ספק שכושר גופני טוב הוא מרכיב להצלחתם הבסיסית של שחקני הטניס. ואולם, כושר זה אינו שונה מהכושר הנדרש משחקני הכדורגל ברמות הגבוהות. גם במהלך משחק הטניס עצמו הדופק הממוצע של השחקנים עומד על כ־140 פעימות לדקה (לא גבוה יותר משל כדורגלנים או כדורסלנים), ורמות חומצת החלב שבשריריהם אינן גבוהות במיוחד; ההפך: הן נמוכות בהרבה מהנדרש ממשחקי הכדור האחרים. מבחינה פיזיולוגית אופי הטניס מאפשר קיום משחק לאורך כמה שעות. לעומת הדרישות האירוביות המתונות, בטניס השחקנים נדרשים ליכולות פיזיולוגיות, אנאירוביות ומנטליות גבוהות יותר ולאורך זמן, שהופכות אותם לשחקני טניס מקצועיים.

זה לא ששחקני הטניס לא מתעייפים. במהלך משחק ארוך עוצמת החבטה, שתלויה בטכניקה אך גם בכוח השריר, יורדת בכ־30%. גם רמת הדיוק התלויה בקואורדינציה ובקשר עין יד נפגעת משמעותית מעייפות של מערכת העצבים. כך ששמירה על יכולות פיזיולוגיות אלה לאורך זמן היא המרכיב המרכזי לניצחון, במיוחד במשחק ממושך.

לסיכום, שחקן כמו נובאק ג'וקוביץ' מציג יכולות גופניות ומנטליות מרשימות, אשר הקנו לו את מעמדו בצמרת הטניס העולמי. עם זאת, אותן יכולות פיזיולוגיות אינן גבוהות מהנדרש בענפי ספורט אחרים. באשר להכתרתו כספורטאי־על, ובכן, הוא אכן ספורטאי המדורג מעל חבריו לספורט, אבל הגדרתו כספורטאי־על לא מדויקת. היא בעיקר מסייעת כלכלית לענף הספורט שלו.

הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט במכון פיזיולייף בהרצליה לפיזיותרפיה, שיקום וכושר אישי www.plife.co.il