האם יהיה עוד פרגוסון?
לא. היום אין מאמן שיוכל לשרוד 26 עונות באותה קבוצה. קשה למצוא מאמנים ששורדים יותר מ-3 עונות באותה קבוצה
הסיפור של אלכס פרגוסון הוא נרחב מדי כדי לסכם בכתבה אחת. או אפילו בספר אחד.
כבר שהיה באברדין הוא שינה את הכדורגל הבריטי אחרי שהוביל את הקבוצה הסקוטית לאליפות ושבירת הדואפול של סלטיק וריינג'רס. הוא הגיע למנצ'סטר יונייטד ואותה הוביל ל-38 תארים. יש לו 901 ניצחונות כמאמן מ-1,499 משחקים. לשם השוואה יש רק 10 מאמני NBA עם 900 ניצחונות פלוס בקריירה – ולהם יש 82 עד 100 משחקים בעונה. המספרים של פרגוסון פשוט לא נתפסים וכולם נובעים מעצם העובדה שהוא מאמן את אותה קבוצה מ-1986.
היום אין מאמן שיוכל לשרוד 26 עונות באותה קבוצה. קשה למצוא מאמנים ששורדים יותר מ-3 עונות באותה קבוצה.
אלכס פרגוסון. השתנה ונשאר קשוח צילום: אי פי איי הוא הצליח לשרוד כל כך הרבה זמן בגלל העקרון הפשוט שקבע צ'ארלס דרווין, אבי תורת האבולוציה. "לא הזן החזק ביותר שורד, גם לא הזן החכם ביותר שורד. זה שמותאם ביותר לשינויים הוא זה ששורד". ופרגוסון היה זן כזה.
בלה גוטמן, המאמן ההונגרי-יהודי האגדי, אמר שבכדורגל יש את חוק שלוש העונות. אחרי שלוש עונות מאמן צריך לעזוב את הקבוצה כדי להצליח. פרגוסון, כאמור, לא עזב אחרי שלוש עונות אבל הוא כל הזמן שינה את הקבוצה. וכל הזמן התאים אותה לשינויים התכופים שעובר הכדורגל.
לפרגוסון מעולם לא היה "סגנון משחק שלו". כמו, נגיד, לארסן ונגר או יוהן קרויף. פרגוסון לא היה אידיאליסט של כדורגל התקפי או כדורגל הגנתי. הוא רצה שהקבוצה שלו תשחק כדורגל מלהיב – זה היה אחד מהעקרונות שלו כמנג'ר – אבל זה לא היה הכרחי מבחינתו להגיע ל-60 מסירות לפני בעיטה לשער. בניגוד למנג'רים אחרים הוא גם נתן הרבה יותר חופש תנועה לשחקנים שלו. ההרכב האנושי שלהם היה חשוב לו יותר מאשר היכולות הטכניות. אבל כשהוא הבין שהכדורגל הולך מכיוון מאוד פיזי ואגרסיבי לכיוון יותר טכני שמבוסס על שחקנים חכמים – הוא עשה את השינויים כדי להתאים את מנצ'סטר יונייטד לכך. השינויים התכופים התאימו את הקבוצה ליריבות שלה ולכן הקבוצות היריבות השתנו אבל מנצ'סטר יונייטד נשארה בטופ.
פרגוסון הצליח להתמודד עם מספר יריבות שונות ומגוונות. מניוקאסל הפרועה של קווין קיגן, דרך ארסנל המושחזת של ארסן ונגר ועד הסופר קלאבס שפיתח רומן אברמוביץ' בצ'לסי והשייח' מאנסור במנצ'סטר סיטי. פרגוסון, שגדל ברוח הנוקשה של גובאן, מחוז בגלזגו על נהר הקלייד, עמד בפני כל השינויים הללו בקשיחות אבל גם בגמישות. אחד מהדברים שהוא הכי אוהב לעשות זה לדבר עם מאמנים על טקטיקות ושיטת אימון. עם מרצ'לו ליפי, מאמן יובנטוס, היה מבלה שעות בלילות קיץ חמימים בדיבורים על טקטיקות חדשות. כל מאמן שהיה מגיע לאולד טראפורד פרגוסון מזמין לשבת אחרי משחקים על בקבוק יין ולדבר על כדורגל. פרגוסון גם היה מגיע לכנסים מאמנים של אופ"א כמאמן הבכיר ביותר אבל נשאר קשוב למאמנים צעירים וחסרי ניסיון כי הם העתיד.
הכוח שהוא צבר במנצ'סטר יונייטד התגבר עם השנים ואפשר לו לגרום לשינויים ולעמוד בהם גם כשהם לא היו הכי מוצלחים.
האם אי פעם נראה עוד מנג'ר כמו פרגוסון?
לא.
אין אף מועדון כדורגל כיום שיכול להסתמך על מילה של בנאדם אחד באספקט המקצועי. העסק גדול ומסובך מדי בשביל שזה יקרה.
אלכס פרגוסון היה מיוחד וייחודי מספיק כדי לשתף פעולה עם מגוון עוזרים שהיו כפופים לו אבל הוא היה בעל המילה האחרונה בכל הקשור לטקטיקה, בחירת שחקנים וסגנון משחק. הוא ביזר סמכויות ונשאר פתוח לרעיונות חדשים אבל הוא היה הסמכות הבלעדית המקצועית בחדר הישיבות ועל הספסל.
אם הוא היה מתחיל את העבודה שלו כיום, הוא היה שורד שנים רבות רק אם היה מתנה למנהל ספורטיבי – מישהו שאחראי על החזון המקצועי, הסגנון וגיוס השחקנים והמאמנים המתאימים. הוא עצמו לא היה יכול להיות על הספסל כי למאמן יש כל כך הרבה אספקטים שהוא צריך לדאוג בקשר אליהם לפני, בזמן ואחרי המשחק. הכדורגל מקצועי כל כך הרבה רמות – תקשורתית, עסקית, מקצועית, אנושית. אדם אחד לא יכול לעמוד בפני השחיקה הזו ליותר משלוש שנים כמאמן.
מנג'ר בסגנון הקלאסי – כלומר אדם שמנהל את האימונים, משחקים, מגייס את השחקנים ומתווה חזון – כבר לא יכול לשרוד בעולם מקצועי שמשתנה כל כך הרבה ובו שכל מהלך על המגרש הוא תוצאה של חשיבה ועבודה באימונים וכל בחירת שחקן מתבצעת אחרי הליך ארוך של סקאוטינג.
אמנם יש עוד מעט מנג'רים - ארסן ונגר מארסנל ודיוויד מויס מאברטון (המועמד המוביל להחליף את פרגוסון) - אבל כל מועדון צריך לנתק כיום בין ההחלטות המקצועיות לטווח הקצר (תפקיד המאמן) להחלטות המקצועיות לטווח הארוך (מנהל ספורטיבי). ככה עושים היום את העסקים בתעשיית הכדורגל. ומנג'רים כמו פרגוסון, זן חזק ככל שיהיה, אינם יכול לשרוד יותר בעולם כזה.
