מה הם שותים שם בגרמניה?

ההרכב הראשון של בורוסיה דורטמונד אמש עלה למועדון 36 מיליון יורו. עלות ההרכב הראשון של ריאל מדריד אמש עמדה על יותר כ-400 מיליון יורו. ריאל מדריד שילמה 68.5 מיליון יורו על קאקה – יותר מממחיר ההרכב של בורוסיה דורטמונד. אפילו יותר ממחיר הסגל של בורוסיה דורטמונד כולו.

המספרים הופכים למגוחכים ממש כששומעים כמה כסף שילמה צ'לסי על פרננדו טורס (50 מיליון ליש"ט) וכמה שילמה ליברפול על אנדי קארול (35 מיליון ליש"ט). בכסף הזה שתיהן היו יכולות לקנות את כל ההרכב הראשון של דורטמונד.

הנתון המדהים ביותר, שמוכיח עד כמה בורוסיה דורטמונד יעילה בשוק ההעברות, מראה שעלות שחקני החיזוק של דורטמונד - לוקאש פישצ'ק, יקוב בלשצ'יקובסקי, אילקאיי גונדוגאן, רוברט לבנדובסקי ונבן סובוטיץ' – עומדת על סכום נמוך יותר ממה שקבוצות אנגליות הוציאו על צ'רלי אדם, שחקן סקוטי שעבר בין בלקפול, ליברפול וסטוק סיטי בעלות כוללת של יותר מ-15 מיליון יורו.

תומאס מולר חוגג עם חבריו בבאיירן. רץ וחושב צילום: רויטרס

 בורוסיה דורטמונד הורכבה בזול בגלל מערכת סקאוטינג משובחת שניצלה את העובדה שהקבוצות הגדולות לא חיפשו שחקנים אדירים בפולין ושווקים אחרים, אבל גם בזכות מחלקת נוער מצוינת – ולא רק שלה – אלא מחלקות הנוער בכל גרמניה. כי הרי לא כל שחקן גרמני שמשחק בדורטמונד גדל אצלה. יש לה שחקנים ממגדבורג, נירנברג, רוט וייס אהלן, באיירן מינכן. גם באיירן מינכן מורכבת בעיקר משחקנים שעברו במערכת הנוער הזו.

המערכת הזו כל כך יעילה שהיא מאפשרת לקבוצות להסתמך על תוצרי האקדמיה שלה.

לראייה - 10.7% מהזמן שחולק בין כל השחקנים בסוף השבוע האחרון בבונדסליגה הוענק לשחקנים בני פחות מ-21. לשם השוואה, בפרמיירליג רק 0.7% מהזמן חולק לשחקנים בני פחות מ-21.

כלומר, העתיד הגרמני ורוד עוד יותר ממה שהמציאות נראית עכשיו.

כעת ישנם מהלכים של גורמים רשמיים בישראל לפתח בישראל מערכת אקדמיות בכסף גדול. המטרה היא לגייס ממון רב מהטוטו, מפעל הפיס, משרד הספורט ועוד כדי להקים רשת אקדמיות כדורגל או לפתח רגולציה שתאפשר העברת כספים גדולה למחלקות הנוער בישראל. אף שגרמניה וישראל הן המדינות הכי שונות בעולם – שווה ללמוד לעומק את שיטת האקדמיות הגרמנית לפני שמחליטים להשקיע כספים בכדורגל הישראלי.

כרסטן יאנקר חלוץ ראשון? בעיה

בשנת 2000 החליטו הגרמנים שהמצב של הכדורגלן הגרמני גרוע. רוב השחקנים בסגלים בבונדסליגה היו שחקנים זרים והחלוץ הנבחרת הראשון היה כרסטן יאנקר המגושם. הוחלט להקים מערכת שתאפשר פיתוח שחקנים ברמה בינלאומית. ברמת מחלקות הנוער של המועדונים – המצב לא היה טוב יותר. למשל, בשנת 2000 לדורטמונד לא היה מגרש אימונים מסודר ובטח לא מגרש למחלקת הנוער. מאז דורטמונד הפכה לאחת מהקבוצות עם המתקנים הטובים בעולם ואחת מהאקדמיות הטובות בעולם. זה לא קרה סתם.

השיפור של הכדורגל הגרמני החל בלמידה מאחרים. ב-2000 יצאו מומחים מטעם התאחדות הכדורגל הגרמנית ומנהלת הליגה הגרמנית לאקדמיות בצרפת, ספרד, הולנד ומקומות אחרים כדי לראות איך עובדים שם. ב-2001 נכתב הדו"ח הסופי על השינויים שצריכים לערוך בכדורגל הגרמני, ובאותה שנה החליטו שצריך להקים את מערך האקדמיות הגרמני כחלק מתוכנית הרישוי למועדונים המקצוענים.

בגרמניה עובדת מערכת הרישוי כך ש-36 המועדונים המקצועיים במדינה צריכים לעמוד בכמה תנאים לפני שהם מקבלים אישור לשחק בליגה המקצועית. כחלק מתוכנית הרישוי הזאת נדרשה כל קבוצה להשקיע לפחות מיליון יורו בשנה באקדמיה. כל קבוצה היתה חייבת לבנות אקדמיה ומגרש אימונים, וכל קבוצה היתה חייבת להעסיק מינימום של מאמנים עם תעודת פרו במחלקות הנוער. בנוסף, הוחלט שכל קבוצה שתעשה מעבר למה שהיא חייבת – תזכה לבונוסים. "הגזרים" הללו הובילו את המועדונים לעשות מעבר למה שהם צריכים לעשות.

המינימום הנדרש של מאמנים במחלקות נוער היום הוא 306 מאמנים, אבל כיום יש יותר מ-440 מאמנים. המינימום הזה לצד הבונוסים הוביל לכך שההשקעה השנתית הכוללת באקדמיות עלתה בעשור מ-45 מיליון יורו בשנה לכ-100 מיליון יורו בשנה. זה הוביל לכך שהקבוצות הגרמניות השקיעו יותר מ-600 מיליון יורו בשחקנים הצעירים שלהן מאז 2001.

כאמור, זה לא רק כמה כסף – זה בעיקר איך הכסף הזה הושקע ואיך אוכפים את החוקים כדי שהכסף הזה יושקע כמו שצריך.

אז מהם התנאים המינימלים לקבל רישיון של ה-DFL (מנהלת הליגה הגרמנית), מלבד מספר עובדים והתעודות שלהם?

המינימום הוא מגרש אימונים אחד עם חדרי הלבשה, שלושה מגרשי דשא ומגרשים סינטטים. שני מגרשים צריכים להיות עם זרקורים. צריך מגרש אימונים באולם גם (כדי לאפשר אימונים בחורף) וחייבים מקום לחדר פיזיותרפיה ורפואה, חדרי מסז'ים, סאונה ואפילו אמבטיות הרגעות. זה המינימום שנדרש מכל מועדון להקים בכספו שלו.

אבל, כאמור, הקבוצות הגרמניות החליטו להשקיע עוד. א' – כי הן גילו שהשקעה בגילאי הנוער מניבה, כמה מפתיע, שחקנים טובים יותר וב' – כל השקעה נוספת שווה כסף. כספי סולידריות מאופ"א וגם חלק מהפרסים הכספיים שקבוצות גרמניות אוספות בטורנירים של אופ"א מחולקים לאקדמיות של קבוצות כתמריצים. קבוצות שאינן מתחרות בליגת אירופה עשויות לזכות בעד 300 אלף יורו בזכות השקעה באקדמיה שלהן - תלוי בדירוג שהן מקבלות.

סבסטיאן קל (שמאל), מרקו רויס ומריו גצה. כולם עברו תהליך דומה צילום: איי אף פי

הדירוג נעשה על ידי חברה שנקראת Double PASS שהוקמה כדי לייעץ לאקדמיות ולדרג אותן לפי כוכבים (מ-1 עד 3). הקמת החברה אפשרה דירוג אובייקטיבי של האקדמיות, של המתקנים, המאמנים והחינוך האקדמאי שהשחקנים זוכים לו. ב-Double Pass מעניקים את הדירוג לשמונה תחומים: האסטרטגיה הכלכלית והמקצועית של כל אקדמיה; הארגון והנהלים; החינוך לכדורגל; התמיכה לשחקנים (ברמה הסוציאלית והחינוכית); רמת האימונים; ההון האנושי בכל אקדמיה; שיתופי הפעולה של האקדמיה עם הקבוצה הבוגרת והקהילה מסביב והתקשורת בין הגורמים; התשתיות, המתקנים והיעילות - כלומר מספר השחקנים מהאקדמיה שמגיעים לקבוצה הבוגרת.

הדירוגים הללו מאפשרים לרשויות לדעת לאיזו קבוצה יש אקדמיה טובה יותר ואיזו קבוצה צריכה להשקיע באיזה תחום כדי להתקדם. אגב, הכל נעשה בשקיפות מלאה כך שכל מועדון יודע היכן הוא עומד ביחס למועדון אחר ומה הוא צריך לשפר.

היצר התחרותי והרצון להיות בעל הקריטריון הגבוה ביותר (ששווה יותר כסף למועדון) – הוביל לשיפור מהיר של כל האקדמיות – בכל הרמות: החינוכית, המקצועית והתשתיתית.

על המדע אנו סומכים

ההסתמכות על מדעי ספורט מתקדמים סייעו לגרמנים להגיע לחידושים מרחיקי לכת בפיתוח השחקנים. ד"ר מרק ורטהיים, שקיבל את פרס מדעי האימון בגרמניה לשנת 2013, מנסה להסביר: "בגרמניה בכל ההתאחדות ובכל הקבוצות יש שיטה. שום דבר לא מסתמך על בנאדם אחד – אלא על שיטה. שיטתיות והיכולת לשלב בה יצירתיות עוזרות לכל מועדון למצוא את הזווית הכי טובה מבחינתו, אבל בגלל השיטה ישנה גם סטנדרניזציה בין כל המועדונים. כך למשל עברו כל הקבוצות למוטו "המוח במרכז". פיתוח הקואורדינציה והיכולות המוחיות של השחקנים הפכו לחשובים יותר עבור הקבוצות הגרמניות מפיתוח הכושר והעוצמות. הכושר הגופני והמהירות לא נפגעו בגלל השינוי בדגשים בגלל הנטייה הטבעית של הכדורגל הגרמני לשחק במהירות – אבל כעת יש מבחר רב של שחקנים חזקים, מהירים וגדולים שהם גם בעלי יכולות טכניות ומוחיות גבוהות מאוד".

אגב, על פי סקרים אחרונים השחקן הגרמני הממוצע חכם יותר מהגרמני הממוצע ואף קיבל תוצאות בגרות גבוהות בכ-10% מכלל האוכלוסייה.

ורטהיים אומר שהשינויים הגדולים הצליחו לגרום למאמנים מיושנים לעזוב את הכדורגל ולפנות את מקומם למאמנים צעירים וחדשים. "נגמר עניין הדיקטטור בקבוצות. אין יותר מאמן שצורח על שחקנים ודורש מהם לעשות דברים שהם לא רוצים. עכשיו בגרמניה כל מאמן, ברמת הנוער וברמה המקצועית, הוא מאמן חבר", אומר ורטהיים.

"אימון קבוצתי, אימון אישי מותאם לכל שחקן, מערכת שלמה שעוטפת את השחקן – הכל זה מערכתי. הכל עם מקום ליצירתיות אישית", אומר ורטהיים. "תראה את מריו גצה, הוא כל כך מודע למה שקורה סביבו ובגלל זה למרות שהוא נמוך, הוא מגיע לנגיחות לפני שחקנים גדולים יותר ממנו. זה בגלל שידעו שזה חלק חלש שלו ועבדו איתו על זה באימונים אישיים – מגיל צעיר. הוא תוצר מושלם של המערכת הגרמנית – של שילוב מדע, עבודה רגשית, חינוך".

עוד פרטים על תוכנית האקדמיות הגרמנית ב-PDF הזה