השקעות גרועות מטביעות קבוצות
לפעמים פשוט כדאי לשכוח כמה שילמת או מה חשבת כשהחתמת שחקן או מאמן כלשהו ופשוט להתחיל מחדש. למרות "בזבוז הכסף"
"עלות שקועה" היא "עלות אבודה" או בשמה הלועזי – Sunk Cost. זו הוצאה שכבר בוצעה ולא ניתנת להחזר ולכן כבר אינה רלוונטית לקבלת החלטות עתידיות. בדיעבד התוצאה העסקית שלה אינה מצדיקה את ההשקעה. עם זאת, פעמים רבות - במיוחד בספורט - היא משפיעה באופן ניכר על עתיד הקבוצה.
קאקה. כמו כרטיס לסרט רע בקולנוע צילום: איי אף פי
למשל, ריאל מדריד רכשה את קאקה עבור סכום שיא בזמנו של 68.5 מיליון יורו. הוא ממש לא הצטיין בשנתו הראשונה וגם בשנים שאחרי היה לא יותר משחקן שולי – עם משכורת ענקית. ובכל זאת, השחקן לא הוצע למכירה במחיר נמוך – מה שהשפיע בצורה עקיפה על היכולת של ריאל מדריד לרכוש שחקנים בעלויות מסוימות - כי עדיין צריך לשלם לו משכורת גבוהה. פרננדו טורס בצ'לסי זה אותו סיפור - אפילו גרוע יותר כי רומן אברמוביץ', הבעלים ומי שהחליט להביא את טורס, פיטר כמה מאמנים ושילם להם הון פיצויים בגלל שלא הצליחו להפוך את טורס למכונת שערים קטלנית.
בארסנל אנחנו רואים את זה בהתנהלות של ארסן ונגר, מנג'ר הקבוצה – שממשיך להאמין בשחקנים שכשלו שנה אחרי שנה. שחקנים שמושקעים בהם לא מעט לירות סטרלינג מדי שנה. בפוטבול, כבר שלוש שנים שניו יורק ג'טס משלמת למארק סאנצ'ז, "הדבר הגדול הבא", מיליונים בשנה – וכבר פיטרה מאמן התקפה, ג'נרל מנג'ר ומאמן – אבל תמשיך לשלם 8.25 מיליון דולר בשנה לקוורטרבק שאיבד יותר כדורים מאשר זרק לטאצ'דאונים. ב-NBA, על פי בדיקה של ברי סטו, יועץ ארגוני, מאז 1995 שחקנים שנבחרו גבוה בדראפט מקבלים הרבה יותר צ'אנסים מאשר שחקנים שנבחרו במקום נמוך בדראפט – וזה למרות שהסטטיסטיקות שלהם לא מצדיקות זאת.
קרוב יותר לבית – אנחנו רואים קבוצות כדורגל וכדורסל רבות שפשוט זורקות את הכסף שלהן על שחקנים זרים לא מוצלחים, אסטרטגיות לא מתקדמות ומאמנים שהם כישלון מתמשך במקום להתחיל הכל מחדש. הפועל תל אביב בכדורגל היא דוגמה לכך שבחורף האחרון, במקום להשקיע במקומות הנכונים, החליטו להמשיך את ההשקעה במשכורות שחקנים ורכישתם.
יש פסיכולוגיה רבה בכל מה שקשור להוצאות כאלה. והפסיכולוגיה הזו משפיעה על מה שנקרא "אפקט עלות השקועה".
אל ארקס, פסיכולוג באוניברסיטת אוהיו סטייט, בדק את הנושא ובמאמר ל"ניו יורקר" ציין ש"לנטוש פרויקט שהשקעת בו הרבה מרגיש כמו בזבוז, ואנחנו אמורים להימנע מבזבוזים. זה אומר שפעמים רבות מעדיפים להמשיך לשלם על משהו רע במקום לוותר עליו, לבלוע את ההפסדים ולצאת לדרך חדשה. אנחנו רואים את זה בקולנוע. למשל. אנחנו נשארים לכל אורכו של סרט רע רק בגלל ששילמנו על הכרטיס."
מבחינה פסיכולוגית, לא מדובר רק על עניין של בזבוז כסף אלא גם תדמית. "לוותר על פרויקט זה אומר שצריך שמישהו יודה שהוא קיבל החלטה לא טובה", אמר ארקס. "ויש הרבה מאוד מנהלים שמעדיפים לעבור עינויים מאשר להודות שהם טעו. בנוסף, כשיש בעיה, מאוד מפתה להסתכל אחורה על רגעים שהמשכת בתוכנית שלה למרות הבעיות וזה עבד לך".
לפעמיים עושים את הדבר החמור יותר – ומגבירים את ההשקעה הגרועה מתוך אמונה שיותר כסף יפתור את הבעיה. זה מקרה קלאסי של "אסקלציה של מחויבות". הקבוצה גרועה בגלל השקעות גרועות אז במקום לחשוב מחדש על איך משקיעים את הכסף, פשוט משקיעים יותר בהשקעות הגרועות.
אז איך פותרים את הבעיה הזאת?
על פי אקרס, צריך, ככל הנראה, לפטר את "מקבל ההחלטה המקורית". "להוציא את מקבל ההחלטה המקורית ולתת לזוג עיניים טרי להסתכל על הבעיות". לפי בדיקה בבנקים, נראה כי פעמים רבות מי שהיה מנהל הלוואות של בנקים פשוט לא קיבל את זה שהלוואות שהוא העניק לא החזירו את הכסף ולכן המשיך להעניק להן גב - מה שהוביל להפסדים. רק כשהגיעו מנהלים חדשים הם הצליחו לקבל את ההפסדים, לתחוך אותם ולצאת לדרך חדשה.
בקיצור, לפעמים פשוט כדאי לשכוח כמה שילמת או מה חשבת כשהחתמת שחקן או מאמן כלשהו ולהתחיל מחדש. למרות שזה "בזבוז הכסף".
