הכל פוליטי

סוף השבוע החולף היה אמור להיות חגם של יושב ראש הוועד האולימפי הישראלי צביקה ורשביאק והמנכ"ל אפרים זינגר. הכנס השנתי של הוועדים האולימפיים האירופים, בו מכהן זינגר כחבר בוועד המנהל, היה אמור להתכנס באילת. כל המי ומי של ראשי הספורט האירופי היו אמורים להגיע לישראל, כולל נשיא הוועד האולימפי העולמי, ז'ק רוג, שכנשיא הוועד האולימפי האירופי קיבל את ישראל לאירופה. לא רק זאת, בכנס עצמו היתה אמורה להיות הכרזה היסטורית: הקמת המשחקים האירופים. מדובר במקבילה האירופית למשחקי אסיה ולמשחקי הפאן-אמריקה הרב ענפיים, שיכילו בין היתר גם ענפים לא אולימפים כמו קראטה ותחרויות ריקוד.

אבי לוזון עם גביע יורו 2013. איך הוא מתמודד עם דיפלומטיה? צילום: ראובן שוורץ

רק שמבצע "עמוד ענן" טרף את הקלפים. מספר חברי הוועד האולימפי האירופי הביעו מורת רוח להגיע לישראל ודי מהר הוחלט להעתיק את הכנס מאילת לרומא. בוועד האולימפי הישראלי הביעו אכזבה, אבל לא הצליחו למנוע את ההחלטה וכך קרה שבבירה האיטלקית התקבלה ההחלטה ההיסטורית ובאקו, בירת אזרבייג'ן, נבחרה לארח את המשחקים הראשונים ב-2015.

לצורך השוואה, ביום השני למבצע, כשעתיים אחרי שנשמעה האזעקה הראשונה בתל אביב, אירחה מכבי תל אביב את סיינה במסגרת היורוליג. אחרי דיונים מהירים הוחלט לקיים את המשחק וביורוליג, ביול"ב או בפיב"א לא פצו פה. המאמן דייויד בלאט אמר לאחר המשחק שכבר חשש מתסריט בו אם המשחק הזה היה נדחה, גם אירוח משחקים בשלב הטופ 16 היה מוטל בספק.

גם ביחס לכוחה של התאחדות לכדורגל באופ"א, הוועד האולימפי הישראלי יוצא חלש. לא רק שהבייבי של אבי לוזון, יורו 2013 לנבחרות צעירות לא הועמד בספק, הגרלת הבתים נערכה בתל אביב ימים ספורים לאחר הפסקת האש. לא רק שנשיא אופ"א מישל פלטטיני התייצב להגרלה, אלא שמיד אחריה נסע יחד עם לוזון לצפות במשחק הליגה האירופית בין קריית שמונה לאתלטיק בילבאו, שנדחה בשבוע בגלל החשש של הבאסקים להגיע.

גם ההתנהלות של לוזון לא ראויה לציון לשבח, להפך. התגובה "זר לא ילמד אותי איך לנהל את הכדורגל הישראלי", שעה אחרי ששני מאמנים זרים, ג'ורדי קרויף ואוסקר גארסיה, צופים בטילים מתפוצצים מעל שמי בלומפילד ומבקשים לדחות את משחק הדרבי נגד בני יהודה, לא מצביעה על רגישות יתר או מחשבה דיפלומטית מורכבת ופתחה חזית מיותרת מול מכבי תל אביב. יחד עם זאת, דווקא מכיוון מכבי תל אביב לוזון קיבל פרס תדמיתי בינלאומי כשהחלוץ הוולשי הבינלאומי של הקבוצה רוברט ארנשו התראיין לעיתונות האנגלית והילל את חיי הלילה בתל אביב ואת ההחלטה לארח פה את היורו.

בשבוע שעבר הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי כי הודו תושעה מפעילות בתנועה האולימפית בעקבות התערבות ממשלה, הנוגדת את האמנה האולימפית. האמנה האולימפית קוראת לעצמאות של הוועדים האולימפיים מגופים פוליטיים ואוטונומיה של ארגוני הספורט כדי שלא תיווצר תלות כלכלית או פוליטית בין הגופים השונים לממשלה ושלא ייעשה שימוש פוליטי בספורטאים עצמם.

רק שבישראל הספורט הוא פוליטי מבסיסו. מרכז מכבי ומרכז הפועל שהתפצל מתוכו, שירתו את ראשי הישוב היהודי ואת דוד בן גוריון, כמנגנון לגיוס תמיכה במפא"י. מרכז בית"ר שימש באותה צורה את הרוויזיוניסטים ואילו אליצור את המפלגות הדתיות. מאז הכרזת העצמאות ובמשך 64 השנים האחרונות, ממשיכים המרכזים לשמש ככוח פוליטי בהתאחדויות השונות, הסכמים פוליטיים של 50-50 הם אלו שכיננו את הוועד האולימפי הישראלי בתחילת דרכו, שיטות רוטציה למיניהן לבחירת ראשי איגודים והתאחדויות עדיין קיימות בספורט, ספורטאים קיבלו עדיפות על פי שיוכים למרכז כזה או אחר, כך גם הקצבה לקבוצות, שקיפות מעולם לא היתה הצד החזק של הספורט הישראלי ועל אף שהזהות והתלות המפלגתית פחות מובהקות מאשר לפני מספר עשורים, הספורט בישראל היה ונשאר פוליטי.

אלכס גלעדי ושמעון פרס צופים במתעמלת. איך אפשר לשנות אם אי אפשר לשנות? צילום: יובל חן

גבולות סמכויותיו ואחריותו של הוועד האולימפי הישראלי ניתנים לפרשנות. הפרשנות המצומצמת תייחס לוועד האולימפי הישראלי אחריות רק לגבי בחירת הספורטאים שיתחרו במשחקים האולימפיים והכנתם לתחרות. הפרשנות המורחבת תייחס לוועד האולימפי הישראלי אחריות כ"מוסד הגג של הספורט בישראל" (אתר הוועד האולימפי הישראלי), מה שקורה בפועל מאז התפרקות ההתאחדות לספורט בישראל בשנות ה-90'.

הוועד האולימפי הישראלי בעצמו נהנה להשתמש בשני סוגי הפרשנויות. כשיש ביקורת לגבי מצבם הכלכלי של הספורטאים האולימפיים, האופק העתידי שלהם או אכזבה מאיכות הביצועים בתחרויות מטרה, הוועד האולימפי הישראלי נוהג להפיל את האחריות על האיגודים והקבוצות שלא מתקצבות מספיק ולא מייצרות מספיק כישרונות וטוען כי יכולת השפעתו מוגבלת וכי הוא נותן לספורטאים מעטפת גדולה יותר מבעבר. אבל בכל פעם שיש ניסיון של המדינה להתערב באחד האיגודים או ההתאחדויות, יכול הוועד האולימפי הישראלי לטעון להתערבות ממשלתית בפעילותו ובכך לנסות להדוף את השינויים הנדרשים. בין אם מדובר בדרישה ליישום המלצות של וועדות ציבוריות או בקריאות של חברי כנסת או שרי ממשלה לניקיון ושקיפות או להתייעלות.

במצב שנוצר התאחדויות הספורט יכולות לעשות כמעט ככל העולה על רוחן מבלי שנבחרי ציבור, כמו חברי כנסת או שרי ממשלה, יכולים להשפיע עליהם בלי שישראל תהיה מאוימת וחשופה לסנקציות בינלאומיות. ולא ששרי הספורט בישראל הם מציאה כזאת גדולה. תיק הספורט היה לאורך שנים תפוח אדמה לוהט שנזרק ממשרד אחד למשנהו, פעם כחלק מתיק החינוך, פעם כחלק מתיק התרבות ולכו תדעו מה יהיה איתו אחרי הבחירות הבאות. למרות שיש יוצאים מהכלל שבאמת דואגים לספורט, לא מעט שרים וחברי כנסת מנצלים את הספורט במשך שנים כדי לקבל במה לצעוק ולמנף את עצמם למקומות גבוהים יותר, כשאג'נדה ספורטיבית מנומקת נמצאת במצעם של רק חלק מועט מאוד מהרשימות לכנסת. אגב, יכולת ההשפעה הנמוכה ביותר בכל ההיררכיה הלא ברורה הזו היא של אוהדי הספורט עצמם (וקהל הבוחרים), שקולם בקושי נשמע או מיושם (אם בכלל).

רעוע ככל שיהיה, המעמד הבינלאומי של ישראל בגופי הספורט הבינלאומיים יגדיר בהרבה מובנים את המורשת של ראשי הספורט בישראל, ודאי של הצמד ורשביאק-את-זינגר ושל לוזון. ורשביאק קיבל בסוף השבוע עיטור כבוד מטעם הוועדים האולימפיים האירופים, שם מכהן זינגר כחבר בוועד המנהל, ואילו לוזון מריץ תסריטים להתמודדות על אירוח חלק מהמשחקים ביורו 2020 שעל פי הודעת אופ"א ייערך במספר מדינות.

האבסורד הוא שיחד עם הידיעה שההתקרבות לאירופה תגדיר את התפקוד שלהם, זה לא מונע מהם לנופף בקלף "אם נתלונן על התערבות ממשלתית יזרקו אותנו מאירופה". בפוקר קוראים לזה בלוף. אגב, דרום אפריקה הושעתה על ידי הוועד האולימפי לשלושים שנה בגלל שלטון האפרטהייד.

הכותב הוא בעל תואר שני בלימודים אולימפיים וניהול ספורט ודוקטורנט לתקשורת באוניברסיטת בורנמות' באנגליה