מה הנוסחה של ספרד?
(תיאוריית הקהל + סקס בין רעיונות + מערך חושבים בלבד + כדורגל כשפת אם) X תרבות כדורגל משובחת 2 = השתלטות על עולם הכדורגל
הפסיכולוג האמריקאי רוברט זיונק רצה לבדוק איך אורגניזמים מגיבים לקהל. כדי לעשות זאת השתמש זיונק במקקים, שלהם יש דחף טבעי לרוץ מהאור לחושך. הוא בנה שני מסלולים עבור המקקים. הראשון פשוט - צינור שמסתיים בקופסה חשוכה; והשני מסובך יותר - מבוך שמסתיים בקופסה חשוכה.
זיונק נתן למקק ללכת בצינור לבד, ואז ביצע זאת שוב בנוכחות מקקים רבים נוספים. התוצאה היתה שהמקק עבר את הצינור במהירות רבה יותר במקרה השני - כלומר כאשר עשה זאת מול "קהל" מקקים. ואולם במבוך הסיפור היה שונה. המקק עבר את המבוך במהירות גבוהה יחסית ללא קהל, אבל כאשר נצפה על ידי מקקים אחרים התקשה לצלוח את המבוך. הקהל "הלחיץ" את המקק.
על רגל אחת, זו "תיאוריית הקהל" (“Audience Theory”) - שלפיה כשקל למישהו לעשות משהו, הוא עושה זאת טוב יותר מול קהל. עם זאת, כאשר קשה לו לעשות משהו - הוא יתקשה עוד יותר לעשות אותו בנוכחות קהל.
במילים אחרות, אם מישהו טוב מספיק במשהו (ולכן קל לו לעשות את זה) - הקהל הוא לא תירוץ. אם מישהו לא טוב מספיק - הקהל הוא הסיבה העיקרית לקשיים שהוא חווה.
"תיאוריית הקהל" פועלת גם בכדורגל. במיוחד בכדורגל נבחרות, שבו הלחץ גבוה בהרבה בגלל החשיבות של כל משחק ובגלל הלחץ הלאומי המופעל על נבחרות. זה נראה שקל כל כך לנבחרת ספרד לצלוח את הלחץ הזה בגלל היכולות הטכניות של השחקנים שלה. יכולות שמתחדדות כשהלחץ (כמות הקהל) עליהן גדל.
לקראת היורו כתבתי שמונה סיבות לכך שספרד לא תזכה בטורניר ב־2012. הסיבות היו נכונות אבל כנראה שלא הבאתי בחשבון את העומק האדיר והאיכותי שיש ליכולות הספרדיות לעמוד בלחצים. הם באמת הכי טובים בעולם.
סקס בין רעיונות
אחת הסיבות שהכדורגל הספרדי השתלט על העולם - ומציב רף חדש של הישגים - היא היכולת שלו "לעשות סקס" עם רעיונות של אחרים. התיאוריה הזו היא של הסופר איאן ריידלי. ריידלי מאמין כי בני האנוש שרדו וצמחו בעיקר בגלל היכולות שלהם לחלוק רעיונות וכלי עבודה עם כמה שבטים - "רעיונות קיימו סקס" על פי ריידלי. בניגוד לבני האדם, האדם הניאנדרטלי לא עשה זאת - וזה מה שהוביל להכחדתו.
ריידלי אומר: "הניאנדרטלים היו יצורים מאוד מתוחכמים ושיתפו פעולה היטב בינם לבין עצמם. הם היו אינטליגנטיים, המוח שלהם בממוצע היה גדול יותר מהמוח של הומו־ספיינס. הם היו בעלי דמיון וכמונו קברו את המתים שלהם, והיתה להם גם שפה". עם זאת, על פי ריידלי, בניגוד להומו־ספיינס, שבט ניאנדרטלי סירב לחלוק את רעיונותיו, כליו וגם נשותיו עם שבטים ניאנדרטליים אחרים. ובגלל זה, בסופו של דבר, נעלם הגזע מעל פני האדמה.
האנושות התפתחה בעיקר בגלל סקס בין רעיונות ותרבויות שמקדמים התנהגות "מופקרת" כזאת, בדרך כלל גם מצטיינים. הכדורגל הספרדי הוא דוגמה נפלאה לכך.
הכדורגל הספרדי נוהג להזדווג כמו שפן עם הרבה סוגי כדורגל אחרים. מגמה שהתחזקה בשנים האחרונות. לקבוצות הבכירות היו הרבה מאמנים ושחקנים זרים. ברצלונה, למשל, היא בכלל תוצר של מחשבה הולנדית. ריאל מדריד הגיעה לעוצמות עוצרות הנשימה שלה בגלל שימוש בשחקנים ומאמנים זרים רבים, מאלפרדו די סטפו ופרנץ פושקאש, דרך גינטר נצר וג'ון טושאק ועד כריסטיאנו רונלדו וז'וזה מוריניו. ספרד גם שולחת שחקנים רבים לשחק בליגות אחרות (בניגוד לאנגלים). התאחדות הכדורגל הספרדית, למשל, ערבבה מודלים צרפתיים (אקדמיות) עם רעיון הולנדי (טוטאל פוטבול) כדי לייצר סגנון ספרדי. הצאצאים של השיטה ההולנדית/צרפתית/ספרדית הזאת שולטים בעולם.
מוח. לא כוח
הגיבורים של ליל אמש, השחקנים הטובים בעולם, לא "גיבורי אקשן". אין להם שרירי בטן כמו למריו באלוטלי או שיער שופע כמו של אנדראה פירלו. הם לא ממש מהירים כמו כריסטיאנו רונלדו או עוצמתיים כמו וויין רוני. הם לא סופרמנים כמו לברון ג'יימס. להפך. אנדרס אינייסטה, צ'אבי, ססק פאברגאס, ג'ורדי אלבה, סרחיו בוסקטס וחבריהם נראים קצת כמו פקידים בבנק. בירוקרטים עם מגני עצם. הכוח הגדול שלהם הוא במוח. וכדורגל זה משחק שמשחקים עם המוח.
סט ריאות משובח ורגליים שריריות הם כלים חשובים אבל הם רק כלים. הם צריכים אנשי מקצוע שיעשו איתם משהו, או שהם מיותרים לחלוטין. ויסנטה דל בוסקה, מאמן נבחרת ספרד, החליט שהוא לא צריך כלים. וזה החידוש שלו. הוא החליט שלא צריך שחקן כנף מהיר או חלוץ אימתני. הוא הלך על מערך "חושבים בלבד". ולכן, משחקי נבחרת ספרד נראו קצת כמו משחקי שחמט. הספרדים היו חכמים, סבלניים ומחושבים מאוד. הם הוציאו את העוקץ מהכוח והאנרגיה של היריבות שלהן. הם ניצחו אותם עם המוח.
לא כישרון. יכולות נוירולוגיות
איל ברקוביץ', כמו פרשנים רבים אחרים שלא ממש קוראים, אומר ש"אי אפשר ללמד את מה שהספרדים יודעים". שזה הכל קשור ל"כישרון שלהם". "כישרון מולד", אמר ברקוביץ', "ראיית משחק מולדת", הוסיף. זה לא נכון מבחינה מדעית. השחקנים הספרדים, כמו רוב הפליימייקרים הקטנים והזריזים שהופכים את הכדורגל למשחק שמשחקים עם המוח, הם בעלי יכולות נוירולוגיות־קואורדינטיביות שאותן השיגו בגיל מאוד צעיר.
כישרון זה לא קרן אור אלוהית שנוגעת לך במצח כשאתה ילד. זה סט של יכולות מוחיות, עצביות, חיבורים במוח שהתפתחו מגיל מאוד צעיר. וככל שהיכולות הללו מתפתחות יותר מוקדם, כך לשחקן יש יתרון גדול יותר על פני יריביו בגיל צעיר (אם אתה בן שנה והתאמנת שנה אז התאמנת 100% מחייך, אם אתה בן שנתיים והתאמנת שנה מחייך התאמנת 50% מחייך וכו').
ולכן לא מפליא לגלות שססק פאברגאס, אנדרס אינייסטה, צ'אבי, דויד סילבה, סרחיו בוסקטס וצ'אבי אלונסו - גיבורי ספרד ביורו 2012 - הגיעו ממשפחות עם אובססיה כבדה לכדורגל. לכולם היו אבות ששיחקו כדורגל באופן מקצועי או שהיו מאמני כדורגל. המשפחות שלהם זרקו להם כדור לרגל מהרגע הראשון שהם עמדו על הרגליים. כך התפתחה אצלם היכולת "הטבעית" לשלוט בכדור, לחשוב כדורגל, להעביר את המסר מהר מהראש לרגל. העצבים במוח שלהם מתוכנתים לכדורגל ממש כמו ששפת האם שלנו מוטמעת בנו (ולכן לרוב האנשים יש מבטא כשהם מדברים בשפה אחרת, כי המוח וכיוצא בכך הלשון, הפה, מיתרי הקול וכו' מתוכנתים לדבר בשפת האם). הכדורגל, בעצם, הוא שפת האם שלהם.
הריכוז הגבוה בספרד של כל כך הרבה שחקנים שמדברים כדורגל שוטף ומגיעים לרמות הגבוהות ביותר נובע מכך שתרבות הכדורגל הספרדית מטפחת "כדורגלנים עם שכל" ומעבירה אותם במערכת לימוד כישורים שמדגישה, יותר מכל תרבות אחרת, את כוח המוח.
ועד שלא תהיה אומה שתגדל כל כך הרבה שחקנים שכדורגל הוא שפת האם שלהם, ספרד תמשיך לשלוט בכדורגל העולמי.