המניה הכי לא יציבה - זו של מאמן נבחרת
טורניר בינלאומי מרכזי הוא הדרך הטובה ביותר לגרום למניות של המאמנים לצנוח בחדות
טורניר בינלאומי מרכזי הוא הדרך הטובה ביותר לגרום למניות של המאמנים לצנוח בחדות.
ככל שהטורניר מתקדם מודחות עוד קבוצות, והן בתורן מדיחות את המאמנים. אחרי הכל יכולה להיות רק אלופה אחת ואולי עוד כמה נבחרות שהצליחו מעבר לציפיות. עבור שאר הנבחרות, מדובר יותר במאורע שמזכיר הצלפות פומביות במרכז העיר בימי הביניים.
חלק מהמאמנים יצטרכו להתמודד עם זריקת העגבניות הרקובות המילולית, ופשט לקוות שהמשחק הבא שבו הקבוצה שלהם תשתתף, ככל הנראה כמה חודשים לאחר מכן, יעניק לתקשורת ולאוהדים מעט נחמה ותקווה לעתיד טוב יותר.
למאמני הנבחרות הלאומיות מתוכננים לרוב כעשרה משחקים לאורך השנה, ואם הקבוצה זוכה להצלחה היא מעפילה לטורניר מרכזי כמו גביע הזהב של CONCACAF (המתקיים אחת לשנתיים) או אליפות היורו (כל ארבע שנים), וכמובן המונדיאל המתקיים אחת לכל ארבע שנים.
טורניר שבו הנבחרת נכשלת פירושו מוות על ידי מאות מאמרי שטנה ומאות טלפונים לתכניות כדורגל. מכיוון שמעורבת בסיפור גם הגאווה הלאומית, פוליטיקאים לעיתים קרובות מרגישים צורך להתערב גם כן, וזו ככל הנראה ההשפלה הגדולה מכולן.
לפני שבועיים מאמן נבחרת הולנד ברט ואן מארוויק נפל על מדריך האימון שלו. לאחר הופעה נוראית של הנבחרת הלאומית ביורו 2012, ואן מארווייק "התפטר" מתפקידו. הוא מונה לתפקיד ביולי 2008, ולפני שנתיים הוביל את הנבחרת עד המשחק האחרון במונדיאל שנערך בדרום אפריקה. ואן מארווייק זכה לשבחים על כך שהביא הרמוניה לנבחרת, אולם לאחר שלושה הפסדים והדחה כבר בשלב הבתים, הציפורניים נשלפו.
לורן בלאן. היה "מאמן מצוין" לפני יורו 2012 ואחרי 4 משחקים מניותיו צללו צילום: רויטרס
הוא ככל הנראה לא יהיה לבד, ובשבועות הקרובים יתפטרו מאמנים נוספים – חלקם מרצון וחלקן ידחפו החוצה.
לפני שנתיים ירש לורן בלאן נבחרת צרפתית שהביכה את האומה עם הופעות כושלות, ותצוגות פומביות של עצבנות במונדיאל. מאז החלו לצוץ סימנים לכך שבלאן הצליח להנהיג את הנבחרת בכיוון הנכון. צרפת הציגה עליונות על אנגליה במשחק שבסופו של דבר הסתיים רק בתיקו, אולם לאחר מכן הציגה ניצחון מרשים 2-0 על המדינה המארחת אוקראינה. אך הדברים החלו להשתבש במשחק נגד שבדיה, כך שבמקום לנצח ולסיים בראשות הבית , צרפת הפסידה 2-0, וסיימה שנייה. ברבע הגמר מול ספרד היא שוב הפסידה בתוצאה זהה.
זו כלל לא בושה להפסיד לאלופת אירופה היוצאת ולזוכת המונדיאל, אך צרפת נכנעה בלי קרב ובלי להוות אתגר. בלאן, שמניותיו ברצפה, עזב וכעת שמו קשור למשרות פנויות במספר קבוצות אירופיות, ונראה שיש יותר מסיכוי של 50% שהוא יזכה באחת מהן.
דיק אדבוקאט הכריז עוד לפני הטורניר כי בכוונתו להתפטר בסופו מתפקידו כמאמן נבחרת רוסיה לטובת אימון קבוצת פ.ס.וו איינדהובן בהולנד. כנראה עדיף שכך, מכיוון שכישלונה של רוסיה לעלות לרבע הגמר פחות או יותר הבטיחה שיפוטר.
סלאבן ביליץ', היה המאמן בעל הכהונה השנייה ארוכה ביותר בטורניר, אחרי מורטן אולסן. (אולסן עומד בראש הנבחרת הדנית מזה 12 שנה, והוא ככל הנראה היוצא מהכלל). לפני הטורניר צוטט ביליץ כאומר: "התקשורת רומסת אותי".
ביליץ נבחר לאיש השנה של המדינה שלו ב-2007, ואף שהוביל את הנבחרת שלו להופעה מכובדת למדי ביורו 2012 (ניצחון 3-1 על אירלנד, תיקו מול הפינליסטית איטליה והפסד 0-1 מול ספרד) הוא עובר לאמן את לוקומוטיב מוסקבה בליגה הרוסית.
כאשר ממנים מאמן חדש לנבחרת לאומית, ההתאחדות המקומית לרוב מתייחסת למחזור ארבע השנים של המונדיאל. אך מחקר בנוגע למשך הכהונה של מאמנים שנערך במונדיאל 2010 חשף כי הרעיון של חלון הזדמנויות של ארבע שנים אמיתי כמעט כמו ההצהרות הפיננסיות של יוון. זכרו כי מדובר דווקא במאמנים המצליחים – אלה שהצליחו להעפיל למונדיאל, כך ששיעור העזיבה בקרב המדינות שלא צלחו את המוקדמות הוא בוודאי גבוה אף יותר.
שני שלישים מהמאמנים של 32 הנבחרות שעלו למונדיאל 2010 החזיקו בתפקיד פחות זמן מארבע השנים. למעשה, 40% מהם מונו בתוך 24 חודשים מהטורניר.
הסטטיסטיקה לגבי יורו 2012 מהדהדת את הממצאים הללו. 37.5% מתוך 16 המאמנים של הנבחרות הלאומיות שהעפילו לטורניר החזיקו בתפקיד פחות משנתיים. מספר החודשים הממוצע עמד על 42, אך הוא נובע גם מכהונתו הארוכה של מורטן אולסן.
תקופת הכהונה החציונית עומדת על 32 חודשים.
