הנתון שצריך לגרום ללוזון להתפטר

עזבו את החקירות במשטרה, עזבו את הקרקס של בית-הדין ומכבי פ"ת, עזבו את הסגנון וההתנהלות ואפילו את ראיון ה"לכו תפתחו מנגלים" בשבת. נכון, כל אחד מאלה הוא בפני עצמו סיבה ראויה כדי לדרוש שאבי לוזון, יו"ר ההתאחדות יואיל בטובו ללכת הביתה, אבל עזבו, באמת. כי מספיקה לנו הפעם

העובדה הזו היא הנתון שקובע כי בחמש השנים האחרונות חלה ירידה של 44% (!) בשיעור הצפייה במשחק המרכזי של הליגה – מ-15.2% בעונת 2006/7 ל-8.5% העונה.

אני לא מכיר את אבי לוזון ואני לא שונא את אבי לוזון. אני אפילו מאמין שהוא אוהב את הכדורגל הישראלי בלב שלם ומאחל להצלחתו. אבל אבי לוזון נכשל. אם מאז שנכנס לתפקידו, ארבעה מתוך עשרה אנשים שפעם ראו כדורגל מעדיפים היום לעשות משהו אחר; אם בכל שנה מחמש השנים האחרונות ליגת-העל עניינה פחות ופחות צופים - ללוזון יש בכך תפקיד וגם אחריות.

בהתאחדות לכדורגל מנסים להסביר שהדעיכה ברייטינג מגיעה בגלל ערוצי ה-HD, בגלל השידורים של ברצלונה בערוץ 5, בגלל שבעלי הזכויות לא עושים מספיק כדי לקדם את המשחקים, בגלל שהם לא משקיעים מספיק בשידורים, ובגלל עוד אלף ואחת סיבות. אבל האמת היא שההתאחדות לכדורגל אחראית לכך. חד וחלק.  

האמת, אפשר להבין את הצופים הנוטשים. בשנים האחרונות רמת הכדורגל יורדת בהתמדה, ולולא תעלול הקיזוז (מתוצרת לוזון) לא הייתה בשנים האחרונות סיבה אמיתית להתרגש פה מכדורגל. אם נוסיף לכך את האלימות, והשופטים באדום והחשדות למכירת משחקים, ברור למה אנשים מעדיפים לראות הישרדות או אח גדול או פילים בסוואנה על פני החוויה המפוקפקת שנקראת כדורגל ישראלי.

כל זה אגב קורה בזמן שבכל מקום אחר בעולם – מאסיה דרך אירופה ועד ארצות הברית – שיעורי הצפייה בספורט בכלל, ובכדורגל במיוחד,רק הולכים וגדלים. 

שיהיה ברור, אבי לוזון לא אשם בכל חוליי הכדורגל הישראלי. לעובדה שלשבת מול המסך זה אירוע שנע בין "משעמם" לבין "מעליב" יש גורמים רבים – מניהול מחפיר דרך עזיבת כישרונות לאירופה ועד רמת שידור ופרשנות שהייתה מביישת אפילו ערוץ טלוויזיה נידח בשנות השבעים. ועדיין, אבי לוזון, כמי שעומד כבר חצי עשור בראש הפירמידה, כמי שמחליט לאן ילך הכסף ואיך תתנהל הליגה, על הנבחרת ועל התקציבים – הוא אחראי מרכזי לאיך שהכדורגל שלנו נראה.

אם היו באים לריצ'רד סקאדמור, מנכ"ל יו"ר הפרמיירליג, עם נפילה של 44% רייטינג בחמש שנים הוא היה אורז בעצמו את התיק ויוצא לגלות מרצון באיי התעלה, ובצדק.

אם הפופולאריות של ה-NBA הייתה מתרסקת בצורה כזו, המגה-קומישינר דיוויד סטרן היה מניח בשקט את המפתחות ומקסימום רץ לראשות ועד הבית.

אחרי חמש שנים בראשות ההתאחדות אפשר להודות: לוזון ניסה. סביר שגם רצה. היה קיזוז, נבנה אצטדיון המושבה, הנבחרת כהרגלה לא הצליחה. זה הזמן לחזור לדיסקונט או אולי למכבי פתח תקווה, ולתת למישהו אחר את המשימה להחזיר את הכדורגל לאוהדים שלו, להחזיר את הצופים לכדורגל.