מי הספורטאי הכי עשיר בהיסטוריה?

איך מודדים את הספורטאי העשיר ביותר בהיסטוריה? לעושר באמריקה יש מדד יחיד בדרך כלל: דולרים. עם זאת, ספורט מקצועני משוחק בארה"ב יותר מ־100 שנה. לא תמיד הוא היה עסק לכל דבר ולא תמיד הוא גלגל כל כך הרבה כסף כמו היום - בטח עבור השחקנים, שבמאה שעברה נאבקו מול גורמים רבים כדי לקבל חלק ניכר מהכנסות ענפי הספורט. כאמור, חלפו כמה עשורים עד שקמו איגודי שחקנים, חלוקת הכנסות והסכמי שידור ענקיים.

ב"ביזנס אינסיידר" עשו רשימה מעניינת, שמבוססת על מדד נכון יותר לעושר המוכר כל כך לישראלי - מדד השוואתי. במילים אחרות, השחקנים עם החוזים הגדולים ביותר אינם אלה שזכו להכי הרבה דולרים באופן מוחלט, אלא אלה שהחוזים שלהם הם הגדולים ביותר ביחס לשכר הממוצע ב"שוק", כלומר בענף הספורט שלהם. כך לדוגמה, אלכס רודריגז מהניו יורק יאנקיז הוא בעל החוזה הגדול ביותר בהיסטוריה - 275 מיליון דולר לעשר שנים. כרגע הוא מרוויח 33 מיליון דולר - שכר שאף ספורטאי אחר לא מרוויח, גם לא קובי בראיינט, לא פחות. אבל ברשימה של "ביזנס אינסיידר", רודריגז הוא רק במקום ה־11 משום שהשכר שלו הוא "רק" פי 10.2 מהשכר הממוצע בליגת ה־MLB.

רשימת הספורטאים העשירים

 

 

אלכס רודריגז. כמותית הוא מספר 1, אבל לא השוואתית צילום: איי אף פי

 

בייסבול והוקי. הוקי?!

ברשימה מופיעים ארבעה שחקני בייסבול (רודריגז, טיי קוב, טד וויליאמס ובייב רות), שחקן פוטבול בודד (ג'ו מונטנה) ושחקן כדורסל שעונה לשם מייקל ג'ורדן. במפתיע, לאלה מתווספים לא פחות מחמישה שחקני הוקי.

כמה תובנות: החוזים המוקדמים ברשימה - אלה של בייב רות וטיי קוב - מעידים על תפיסת עולם שראתה בספורט של לפני מלה"ע השנייה מעין ספקטקל, ובכוכבים את גורם המשיכה העיקרי לקהל. לבייסבול של אז פשוט לא היו מתחרים, ענפי הספורט האחרים טרם הופיעו על המפה ורות וקוב חתמו על חוזים אדירים מול קבוצות משוק גדול, כי אז כמו היום, שוק גדול שווה בעלים עשירים, שווה שכר גדול. ולכן, אף שרק קבוצה אחת זוכה באליפות ואף שחבריהם לחבטות ולזריקות ראו פרוטות, כישרונות ענק פשוט גרפו את כל הקופה של אור הזרקורים והכסף. עם כל הכבוד לעידן הנפלא של שחקני בייסבול שמשחקים היום ולמסורת העשירה כל כך של המשחק הוותיק, עדיין מדובר בשני השחקנים הגדולים בהיסטוריה. השלישי ברשימה, טד וויליאמס, פרח עשור אחריהם, ואף שהפסיד שנות משחק כי התגייס למלחמה הגדולה, נחשב אף הוא לאחד הגדולים אי פעם ולסמל של בוסטון. שוק גדול תמיד שווה כסף גדול.

נעבור קדימה. בתחילת שנות התשעים החל עידן הכסף הגדול באמת בספורט האמריקאי - ממוצע של יותר ממיליון דולר לשחקן על פני ליגות שלמות. זה גרם ללא מעט בעיות, והוביל לכך שבשלושה מתוך ארבעת הענפים הגדולים של אמריקה משחקים מאז את המשחק תחת תנאים עסקיים נוקשים: תקרת השכר. תקרה זו בדרך כלל מגיעה גם עם תקנות וחוקים של שכר מקסימלי, שמונעים מקבוצות להעניק חוזי ענק לא פרופורציונליים לשחקן בודד, מכיוון שחוזים כאלה משתקים את יכולת הקבוצה להעמיד את העומק ורמת הכישרון הדרושים לקבוצה אלופה. כך לדוגמה קובי בראיינט, שחתום על חוזה עצום וגרוע לקבוצתו שמעניק לו 25 מיליון דולר לעונה, מקבל בפועל רק פי חמישה מהשכר הממוצע בליגה. לכן, רק חוזה אחד מאז 1999 הגיע לרשימה: זה של אלכס רודריגז. בבייסבול עדיין אין תקרת שכר, ולכן פערי השכר בו הם אדירים ומאפשרים לחוזה הענק (והגרוע) של רודריגז להגיע לרשימה.

לפיכך, כרונולוגית קיים ברשימה חוזה נוסף שלא שייך אליה מבחינה תקופתית: זה של ג'ורדן. מייקל נהנה ב־1998 מחוזה בלתי אפשרי, שפיצה על שנים שבהן קיבל שכר נמוך באופן יחסי לתפוקתו. החוזה האחרון נהנה מפרצה בהסכם השכר של שנות התשעים, ונתן בידי הבעלים את האופציה לשלם סכומי עתק לשחקנים שנשארים בקבוצה לחוזה נוסף. ג'רי ריינסדורף, הבעלים של הבולס, תגמל את ג'ורדן במה שהיה אז השכר הגדול ביותר בהיסטוריה - 33 מיליון דולר לעונה, פי 14 כמעט מהממוצע בליגה, כ־2.4 מיליון דולר.

ועכשיו הוקי: העובדה שמרבית החוזים הגרועים של ההוקי הופיעו בשנות התשעים נבעה מכך שהספורט שוחק ללא תקרת שכר. ההשתוללות בשכר לכוכבים לא נבעה מפריחה כלכלית של כל הליגה - כפי שברור מהפערים בשכר. במילים אחרות, שכר הכוכבים בא על חשבון יציבות הסגלים, מהסיבה הפשוטה שהוקי לא ייצר את הכסף שמייצרים הענפים האחרים. בנוסף, חלק מחוזי הענק בהוקי ניתנו דווקא מצד קבוצות משווקים קטנים ובינוניים, כמו פיטסבורג ודנבר. חוזים אלה מסבירים במידה מה את השבתת הליגה בעשור העוקב: בעלים טיפשים שנותנים לשחקנים יותר כסף ממה שיש לקבוצה להציע, יוצרים ליגה שפשוט הגיעה לנקודה שבה לא ניתן עוד לקיים אותה מבחינה כלכלית.

מייקל ג'ורדן. נהנה מפירצה בחוק תקרת השכר צילום: איי פי

הגדולים באמת, אבל באמת

מה שרואים ברוב החוזים האלה זה שהשכר הוא מדד מצוין לקבוע מי באמת היה גדול, כלומר: שכר הוא מדד מעולה למצוינות בספורט. ההוקי אמנם מעוות מעט את התמונה, אבל אנחנו כן רואים שבכל הקשור לגדולה ספורטיבית, יש נציגות ברורה לפורצי הדרך והכוכבים הגדולים של העשורים שלהם. מייקל ג'ורדן, מקום שני ברשימה, נחשב לספורטאי הגדול בכל הזמנים, ורואים שהוא קיבל סכום אדיר בזכות זאת. טיי קוב, מריו למיו, ג'ו מונטנה, וויין גרצקי, בייב רות וטד וויליאמס היו מהשחקנים הגדולים בזמנם, ושכרם גם אז שיקף זאת היטב.