הסריה A קמה לתחייה
הסכם זכויות השידור הקולקטיבי של הסריה A הכניס הרבה עניין לליגה הגוססת. הוא גם שיעור נהדר לגבי איך סוגרים פערים בין עשירים ועניים
איטליה נכנסת לתקופת צנע לא פשוטה. אחת מהאידאולוגיות שהאיטלקים יכולים להאשים במצב הכלכלי הזה היא ה"רייגנומיקס" או "תיאוריית החלחול" - Trickle-down economics. אלו המונחים שמתייחסים לרעיון שהקלות במס חברות ו"מייצרי עבודה" – כלומר העשירון העליון – יעזרו לחלקים העניים
היא כשלה מאחר שרק מעטים נהנו מהרייגונמיקס והפערים בין העשירים לעניים גדול. שום דבר ללא ממש חלחל למטה.
זה קרה גם בכדורגל האיטלקי.
ב-2007 קיבלו מועדוני הסריה A את הזכות למכור בעצמם את זכויות השידור שלהם. המועדונים הגדולים אמרו שזה ייטיב עם כולם מאחר שיותר כסף ייכנס לקופותיהם, והדבר יוביל ל"חלחול" למועדונים הקטנים יותר דרך תשלומים על שחקנים שלהם.
אבל ממש כמו "בכלכלה האמיתית" הרעיון הזה נכשל. הפער בין אלו שיש להם לאלו שאין להם גדול. מילאן, יובנטוס, אינטר קיבלו כל אחת בין 130 ל-140 מיליון יורו בשנה בעוד נאפולי, רומא, לאציו ושאר קבוצות חצי גדולות קיבלו בין 25 ל-40 מיליון יורו בעונה. המועדונים הקטנים יותר קיבלו עוד פחות.
הפער הגדול לא סיפק למועדונים הקטנים בסיס מספיק טוב כדי להתחרות עם המועדונים הגדולים, ובסופו של דבר הפער רק גדל. זה הוביל גם לגידול בפער האיכות בין הקבוצות. הליגה בכללותה סבלה ממשחקים משעממים, חד צדדים, ואפילו עונות שלמות בלי דרמה אמיתית. כתוצאה מכך, הליגה נפגעה מבחינת הכנסות של זכויות שידור, כרטיסים וחסויות. קצת כמו בליגה הספרדית כיום.
על כל זה נוספו הבעיות הרגילות של הסריה A כולל אלימות, משחקים מכורים, מודל הנדבן ובריחת כישרונות למקומות עם יותר עניין.
כל זה נראה כאילו זה הולך להשתנות ברגע שהליגה חזרה למכירה הקולקטיבית של זכויות השידור, שנותן למועדונים כגון אודינזה ונאפולי בסיס כלכלי טוב יותר להתמודד על המקומות הראשונים בלי "שוגאר דדי" שמכניס את היד לכיס מדי שנה.
זה נהדר לליגה וזה מצוין לעתיד של הכדורגל האיטלקי. הליגה הרבה יותר מעניינת כעת כשיש פערים קטנים יותר בין העשירים לעניים. עכשיו מועדונים יכולים לתכנן טוב יותר לטווח הארוך, מועדונים קטנים יכולים לשמור על הכוכבים שלהם לזמן יותר רב וזאת בגלל שהמועדונים הגדולים כבר לא יכולים פשוט לזרוק כמה מיליונים לעברם ברגע שהם רוצים שחקן שלהם.
המצב גם מאפשר למועדונים קטנים וחכמים יותר להשקיע בנוער ובתשתית ולהיות רגועים בקשר ליכולות שלהם לבנות קבוצה סולידית לסריה A. שוב, זה טוב יותר לסריה A כאמור ולכדורגל האיטלקי בכללותו.
הדבר היחיד שמותיר את הסריה A מאחור זו העובדה שמועדונים רבים עדיין תלויים בפטרון. המעורבות של הקהל והאוהדים עדיין מאוד מאוד מצומצמת, קל וחומר בהשוואה למה שקורה בגרמניה.
מעורבות גדולה וממוסדת יותר של קהל בקבלת ההחלטות בכדורגל האיטלקי תאפשר למועדונים להיות מנוהלים בצורה שקופה וטובה יותר. זה יהיה הצעד הבא בהחייאה של הכדורגל האיטלקי. זה קורה במועדונים קטנים שכבר בבעלות אוהדים – בוונציה ואנקונה, למשל – וברגע שזה יגיע לסריה A רק דברים טובים יקרו.
