האם הגיע הזמן של ליגת לוטו להיפרד ממכבי תל אביב?

מכבי תל אביב בכדורסל הוא מועדון הספורט המקצועני ביותר בישראל, ולמעשה היחיד שנמצא ברמה בינלאומית באופן עקבי. זה כבוד גדול לכל מועדון, בטח לאחד ששייך למדינה שכלל לא משתייכת לאירופה, אלא למזרח התיכון בואך אסיה.

הדומיננטיות של מכבי היא כה ברורה, עד כי בכל כמה שנים עולה הרצון להגלות את מכבי מהליגה ולתת לאחרות לשחק בליגה פתוחה, שאיננה מוכרעת מראש. מבלי להיכנס לבעיות המשפטיות, קיימת השאלה המקדימה: האם זה בכלל רצוי?

יש ליגה בלי מכבי?

מכבי היא גם מרכיב חשוב בחשיפת ספורט שנמצא על ערש דווי כבר הרבה מאוד שנים. אם תנטרלו את האוהדים של מכבי, ממוצע הצופים בליגה, שעומד על כ־1,700, יירד בחצי. זאת ועוד, מכבי היא מושכת הצופים העיקרית גם במשחקי החוץ, בדומה לכל מועדון שהוא אימפריה - כדוגמת מנצ'סטר יונייטד, ברצלונה והניו יורק יאנקיז.

שחקני מכבי תל אביב צילום: עוז מעולם

החשש הוא שללא הפופולריות של מכבי, לענף כולו אין סיבה לחיות. פופולריות של ליגות נובעת בדרך כלל משלושה גורמים עיקריים: פופולריות הענף, מידת התחרותיות שלו וגודל השווקים שבהם הוא משוחק. כל שילוב של השניים יכול לעזור להתגבר על חולשה בגורם שלישי. במובן הזה, ללא מכבי, תאבד הליגה הישראלית שוק ענק, אך תרוויח תחרותיות. כעת נשאלת השאלה מה חשוב יותר.

האורך משנה

את הדוגמה האחרונה ניתן למצוא בבייסבול, שם בסדרת הגמר שהסתיימה זה מכבר שיחקו סיינט לואיס, קבוצה משוק קטן, וטקסס, קבוצה משוק גדול אך נטולת משיכה לאומית רחבה. החששות מסדרת גמר ללא היאנקיז, הרד סוקס או קבוצה אחרת משוק גדול, בעלת מסורת ארוכה ומיליוני אוהדים על כל פני היבשת, גרמה לייאוש רב במשרדי הליגה.

ואכן, הסדרה, החלה בעניין קטן יחסית, עם רייטינג של 8.4% - הנמוך ביותר בחמש השנים האחרונות. אולם, היא התבררה כצמודה ואיכותית, האוהדים הצטרפו ומשחק 7 הביא לרייטינג של 14.7%, הגבוה ביותר מאז 2004, השנה שבה הרד סוקס זכתה באליפות לראשונה זה 86 שנה.

מבחינת התקשורת, העניין בבייסבול הוא תמיד ממרכז אמריקה ומזרחה, לחוף המזרחי. למרות זאת, בסדרה הפנים־קליפורנית של 2002, בין סן פרנסיסקו לאנהיים, הרייטינג במשחק 7 הגיע ל־17.9%. שנה קודם לכן הגיעו בסדרת הגמר שוב למשחק 7, והפעם כשהיאנקיז הפסידו לאריזונה, עמד הרייטינג על 23%. אין ספק שהיאנקיז במשחק 7 זה יתרון אדיר. אבל משחק 7 בלי היאנקיז עדיף על סדרה קצרה עם היאנקיז- בין 1996 ל־2000 היו שלוש סדרות כאלה כאלה.

הרייטינג הממוצע של משחקי האליפות של היאנקיז (מפני שהיתה סדרה קצרה, היו משחקים 4 ו־5) עמד על 15.8%. בשנים שבהן משחקים 6 ו־7 עם או בלי היאנקיז נשקו ל־20%, שנה לפני היאנקיז, ב־1995, פלורידה ניצחה את קליבלנד במשחק 7, במשחק של שווקים בינוניים־קטנים, והרייטינג עמד על 24.5%. ארבע שנים קודם לכן, כאשר אטלנטה (שוק בינוני) הפסידה את המשחק 7 למינסוטה (שוק קטן) באחת הסדרות הטובות בהיסטוריה, הרייטינג עמד על 32.2%.

מתח שווה רייטינג

אבל לא רק בבייסבול זה כך. מאז 1976, ארבעת המשחקים הנצפים ביותר ב־NBA היו ארבע האליפויות האחרונות של מייקל ג'ורדן. ג'ורדן עצמו היה מעל המשחק, ישות על־טבעית שמושכת למסך גם את מי שאינו אוהד כדורסל. אבל כל ארבעת משחקים אלה היו גם המשחק ה־6 בסדרה. במילים אחרות, ג'ורדן הוא ג'ורדן, אבל העובדה שהסדרה הגיעה לשישה משחקים עזרה בוודאי.

בעשור האחרון, רק שתי סדרות הגיעו לשבעה משחקים. ולא במפתיע, אלו גם שני המשחקים הנצפים ביותר. כשהלייקרס ניצחו את הסלטיקס ב־2010, הרייטינג נהנה ממסורת ארוכה של יריבות, משווקים גדולים ומכוכבי־על כמו קובי בריאנט ופול פירס, ונעמד על 15.6%.

אבל ב־2007, הסדרה בין דטרויט לבין סן אנטוניו העמידה שתי קבוצות הגנתיות ונטולות משיכה לאומית. ובכל זאת, משחק 7 השיג רייטינג של 11.9% - הגבוה ביותר בעשור, זולת משחק 7 האמור בין הלייקרס לסלטיקס.

הדוגמה הטובה ביותר היא אולי בהוקי, ספורט קטן הרבה יותר מבייסבול ומכדורסל. יתרה מכך, ב־2005 ביטלה הליגה עונה שלמה בגלל שביתה, והאוהדים לא נהרו בחזרה ליציעים בשנה שאחרי. אולם, בגלל תחרותיות טובה יותר, מאז 2005, מתוך שש הסדרות, שלוש הגיעו למשחק 7 ושתיים נוספות הסתיימו במשחק 6. זה עזר להוקי לצבור שוב מומנטום, והרייטינג של משחק 7 האחרון, בין בוסטון ברואינס לוונקובר קנקס, השיג רייטינג של 5.7%, שכמוהו הושג רק פעם אחת בעשור האחרון, במשחק 7 ב־2003, שנתיים לפני השביתה.

פיינל פור אינו תרופה

לסיכום, פלייאוף איננו המדד היחיד לתחרותיות או לעניין, אבל הוא משקף שיא של עונה. סדרות ארוכות מטבען חייבות להיות מושתתות על תחרותיות גבוהה והן עוזרות למשוך צופים, שאינם בהכרח מהמעגל הראשון של האוהדים. שוק גדול יעזור בוודאי, אבל חוסר תחרותיות כמו זה שיוצר ענק בסדר הגודל של מכבי תל אביב, הוא מתכון להתאבדות - גם בשיטת הפיינל פור.

הפיינל פור הפיח חיים במונח האליפות והוא ספקטקל מוצלח כשלעצמו, אבל הוא הופך את הליגה למיותרת: במשחק אחד, ללא יתרון ביתיות, הכל יכול לקרות לכאורה, והכל גם קרה. מאז שהושק, שלוש קבוצות אמנם זכו באליפות בשש שנים. לשם השוואה, ב־35 השנים שקדמו לפיינל פור זכו שתי קבוצות. אבל גודל המדגם של הפיינל פור הוא פצפון. אם נמדוד את המוסד הזה אחרי עשור, סביר להניח שמספר הקבוצות שזכו בו יישאר שלוש.

אם יקרה נס, אולי נגיע להפתעה נוספת אחת. אבל בסופו של דבר, כשהליגה נטולת תחרותיות, תקרת הזכוכית של החשיפה תישאר נמוכה. ליגה לא יכולה להתקיים אם בכל משחק של מכבי כ־ו־ל־ם בטוחים מי ינצח, והם צודקים ביותר מ־90% מהפעמים. ללא מכבי, תקבל הליגה את האספקט החשוב של תחרותיות, שכה חסר לה. בטווח הארוך, זה חשוב לאוהדים יותר משוק גדול שצריך להתמודד נגדו.