למה לא יהיה עוד פרגוסון

מקס לונסדייל, שחקן נוער לשעבר במקספילד טאון, יכול להעיד עד כמה אלכס פרגוסון, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, פתוח לרעיונות חדשים. לונסדייל (18), ששוחרר מקבוצתו בליגות הנמוכות, ניצל את שכנותו עם המנג'ר האגדי כדי להגיע עד לביתו. לונסדייל דפק על הדלת, הגיש למנג'ר הוותיק די.וי.די עם ביצועיו וביקש הזדמנות למבחן במנצ'סטר יונייטד. כל מנג'ר אחר היה מעיף את הצעיר החוצפן אבל פרגוסון הכניס אותו לשיחה, ישב איתו על כוס תה ושאל אותו לגבי סגנון המשחק שלו, היסטוריית פציעות ושאיפות. לאחר מכן נתן לו הזדמנות להרשים במבחנים במנצ'סטר יונייטד. לונסדייל אמנם לא טוב מספיק כדי לשחק באחת הקבוצות הטובות בעולם אבל הוא יצא לדרך חדשה כשחקן עם המלצה מהמנג'ר הגדול בכל הזמנים.

הבעיה בעולם הזה שיש בו יותר מדי אנשים אבל פחות מדי בני אדם. משפט זה נכון פי כמה וכמה בעולם הכדורגל הסופר־תחרותי, חמדני, אכזרי. אלכס פרגוסון, ובזה אין ספק, הוא מענטש אמיתי. וזה כנראה "הסוד" הגדול להצלחתו. ב־25 שנותיו כמנג'ר מנצ'סטר יונייטד התפתח כאיש מקצוע וכבנאדם. מעובד מספנות עיקש ואידיאליסט, שהיה מעניק את "טיפול מייבש השיער" (צעקות לפנים מטווח אפס) לשחקנים מאכזבים, הפך לדוד אוהב ואכפתי, שפתוח לרעיונות חדשים.

מה שנשאר תמיד אצלו היה שמעולם לא אכזב מקורבים נאמנים או שרף גשרים. האיש שומר על קשרים באדיקות - עניין נדיר בכדורגל העולמי. שחקנים לשעבר מעידים שהם יכולים להתקשר אליו בכל שעה ביום ותמיד יהיה לו זמן לשיחה איתם. "הוא תמיד זוכר את שמות הילדים שלנו, שואל לגביהם", סיפר אחד ל"הגרדיאן". דלת משרדו תמיד פתוחה בפני מנג'רים צעירים וגם ותיקים. כוס היין עם פרגוסון הפכה כבר למושג. אפילו ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל שלא מרבה להתיידד עם יריבים ואף חווה מערכת יחסים סוערת ביותר עם הסקוטי, הפך לחבר טוב של המנג'ר מגלזגו.

אלכס פרגוסון. יציע על שמו באולד טראפורד צילום: איי פי

לא גאון. מנהיג

אלכס פרגוסון מכונה "גאון" אבל הוא לא בעל יכולות טקטיות של ז'וזה מוריניו או יכולות ארגון כמו ונגר. הוא גם לא חדשן גדול. אבל הוא תמיד לומד וממי שאפשר. חופשות עם מרצ'לו ליפי, לשעבר המאמן האגדי של יובנטוס, לימדו אותו הרבה, אבל גם האנשים שהעסיק אלו לא היו חיילים שקיבלו ממנו הוראות - אלא אנשים שאיתם יכול היה להחליף רעיונות, להתפתח כאדם וכמאמן. ב־25 השנים בהן אימן את הקבוצה היה מספר רב של שינויים במערך המקצועי. פרגוסון בנה ופיתח את מערך הסקאוטינג, מחלקת הנוער והצוות הרפואי ובקבוצה הבוגרת השתמש במספר רב של עוזרים ומאמנים. בראיין קיד, סטיב מקלרן וקרלוס קיירוש - כולם עוזרים וכולם קיבלו חופש לעצב את הקבוצה הבוגרת כפי שהם רואים לנכון, עם פרגוסון. למנצ'סטר של פרגי אין ממש סגנון משחק - בטח שלא כמו של ברצלונה או ארסנל. הכוח שלה הוא ביכולת להשתנות לאורך השנים, להיות הגנתית יותר כשצריך ולשחק התקפי כשאפשר. הדבר היחיד שמנצ'סטר יונייטד מחויבת אליו זה נחישות לנצח והרצון לבדר. "אנחנו לא יכולים סתם לנצח, יש לנו כדורגל שאנחנו מחויבים אליו", אמר פעם פרגוסון.

בעבר היו מנג'רים כמו אלכס פרגוסון, אנשים שלקחו על עצמם מועדון שלם, פיתחו והובילו אותו לגדולה - בעיקר באנגליה, שם מוסד המנג'ר הומצא. הרברט צ'אפמן היה המנג'ר הקלאסי הראשון בארסנל, אחריו הגיעו רבים אחרים כגון מאט באזבי במנצ'סטר יונייטד, דון ריבי בלידס, אלף ראמזי באיפסוויץ', בראיין קלאף בדרבי ונוטינגהאם ועוד רבים אחרים. המנג'ר קיבל סמכויות מקצועיות ולעתים גם ניהוליות ופיננסיות מלאות. פרגוסון, למשל, היה מסתובב בפאלקירק כדי למכור מינויים כשאימן באיסט סטרלינג. סם אלרדייס היה יוצא לברים בלימיריק כדי לגייס תרומות כשאימן באירלנד.

פרגוסון מוצלח במיוחד בתפקידו. וזה בעיקר בגלל היכולת שלו לבזר סמכויות וגם למרכז את הליך קבלת ההחלטות. הוא עדיין, למשל, רוצה להתרשם באופן אישי מכל שחקן שמצטרף למועדון בגיל ילדים. הוא עדיין מנהל ראיון אישי עם כל מאמן זוטר שמצטרף למחלקת הנוער.

אבל כפי שפרגוסון לא מחפש יותר ספונסרים עבור מנצ'סטר יונייטד, קשה מאוד לראות מנג'ר שיכול להיות מנג'ר כמו פרגוסון בכדורגל בימינו.

מועדון כדורגל כיום לא יכול לתלות את כל המערך הספורטיבי שלו על כתפי מנג'ר, מוכשר ככל שיהיה. צריך סופרמן כדי לקנות את השחקנים הנכונים, לפתח את שחקני הבית ולהשאיר את חדר ההלבשה עמוס האגו שמח. יש כיום כל כך הרבה יותר אינפורמציה על המשחק, יותר סטטיסטיקה, יותר שחקנים. יש הרבה יותר אלמנטים מדעיים, תקשורתיים, כלכליים להתחשב בהם. ויש גם הרבה יותר לחצים שצריך לשרוד.

תעשיית הכדורגל יכולה לשחוק סלע לרמת חצץ תוך כמה שבועות. איש אחד, חכם ומוכשר ככל שיהיה, לא יכול להתמודד עם זה לבדו. בטח שלא ברמות הגבוהות - היכן שהרוח נושבת חזק יותר. פרגוסון, בזכות האישיות הנדירה שלו, גדל עם מנצ'סטר יונייטד ועם התעשייה, ולכן הוא בנוי כדי לשרוד את המצב החדש. קשה לתאר מישהו אחר מצליח להתמודד 25 שנה עם הלחצים של היום. לבדו.

אלכס פרגוסון עם שחקניו. זוכר את שמות הילדים של שחקניו לשעבר צילום: אי פי איי

מנג'ר. לא משיח

מועדוני הכדורגל המוצלחים ביותר בימינו מתנהלים עם כמה סמכויות מקצועיות. בברצלונה יש את אנדוני זוביזרטה ופפ גווארדיולה; בריאל מדריד זה לא עבד עם ז'וזה מוריניו וחורחה ואלדנו, אז הביאו את זידאן במקומו של הארגנטינאי; בבאיירן מינכן יש צוות שלם שמקיף את המנג'ר; בכלל, בגרמניה כמעט לכל קבוצה יש מנהל ספורטיבי ומאמן שעובדים יחדיו; אפילו בהרבה קבוצות פרמיירליג יש מנהל ספורטיבי, שמנהל את מדיניות הרכש וגיוס השחקנים במקום המנג'ר. מנצ'סטר סיטי, למשל, נבנתה על ידי בריאן מארווד ורוברטו מאנצ'יני.

מועדון כדורגל בימינו לא יכול להסתמך על גיבור או משיח. צריך קבוצה להוביל את הקבוצה. מנהל ספורטיבי, מאמן וצוות עוזרים ומאמנים מיוחדים הם אלמנטים הכרחיים להצלחה בכדורגל של היום. פרגי הוא האחרון מסוגו.