כך עובדת כלכלת הבייסבול

בתום עונת הבייסבול הנוכחית, בגיל 32, אלברט פוהולס מסנט לואיס קרדינלס רוצה לעשות מה שאיש לא עשה לפניו בספורט: חוזה של 300 מיליון דולר לעשר שנים. מגלומניה? לא בדיוק: בעשר השנים שלו בליגה, פוהולס היה השחקן הטוב ביותר, ובהרבה. אפילו תמורת משכורת של עד 14 מיליון דולר, הוא עדיין היה השחקן הכי יעיל לקבוצתו מבחינת תפוקה, שעה שהעמיד מספרים בקליבר של אגדות העבר בייב רות', מיקי מנטל ובארי בונדס.

אבל פוהולס נפל להצטלבות נסיבות קשה: סנט לואיס, קבוצתו היחידה עד כה, לא הצליחה להגיע איתו לחוזה עד תחילת העונה. אף קבוצה בבייסבול לא יכולה לתת 30% מהשכר שלה לשחקן אחד. פוהולס הודיע שלא ינהל מו"מ במהלך העונה, אבל לראשונה זה עשר שנים הוא תפקד כסתם שחקן טוב, ולא כמו "אלברט".

בנוסף, שחקן חופשי אחר בתום העונה, פרינס פילדר ממילווקי, משחק באותה עמדה, צעיר ממנו בארבע שנים, ונתן את העונה הטובה בקריירה שלו. ואולי חמור מכל, היאנקיז החתימו לעמדה של פוהולס את מארק טשיירה על חוזה עצום לפני שנתיים, ובוסטון, המועמדת האחרת, החתימה את אדריאן גונזלס המצוין השנה על חוזה אדיר. המועמדות הטבעיות האחרות, ניו יורק מטס והדודג'רס, נמצאות במצב ביש כלכלי, כך שנותרה רק שיקגו קאבס. בתום העונה פוהולס ייאלץ להחליט אם הוא מקצץ את חלום 300 מיליון הדולרים או שהוא הולך לשחק עבור הקבוצה השנואה ביותר בסנט לואיס. לא סתם אומרים שבייסבול הוא דת מלאה בקסם, באמת קוסמית ובחידות האונתולוגיות היסודיות של זמננו, אבל הוא גם עבודה.

שחקני אריזונה דיאמונדבאקס. תקציב גדול עוזר אבל לא מבטיח כלום צילום: רויטרס

אין סכנת שביתה

ובניגוד לעבודות אחרות כמו בכדורסל האמריקאי, שם השביתה קורמת עור וגידים, בבייסבול המצב נראה יציב לחלוטין. אמנם ההסכם הקיבוצי מול השחקנים מסתיים בתום השנה, אבלבבייסבול אין תקרת שכר, ולכן בתיאוריה אין גבול לכמות הכסף ששחקנים מרוויחים. שישה מתוך תריסר השחקנים שמרוויחים 20 מיליון דולר לעונה חתמו על חוזה חדש אחרי המשבר הכלכלי, ועוד שלושה (פוהולס, פילדר, וחוזה רייס מהמטס) צפויים להצטרף לרשימה בתום העונה, כשיהפכו לשחקנים חופשיים.

כל זה מוביל לעמדות פתיחה בין הבעלים לשחקנים, שקרובות בהרבה מאשר בענפים האחרים. כעיקרון, הבעלים מעוניינים בהרחבת הפלייאוף ובכמה שינויים בדראפט. השחקנים מעוניינים בקיצור של העונה, אם כי ברור כמעט לכולם שהקיצור יבוא בימים ולא במספר המשחקים - מה שיחזיר ללוח המשחקים מסורת נושנה של קיום שני משחקים ביום, כמה פעמים בשנה.

אלברט פוהולס. יקבל את החוזה הגדול ביותר בספורט העולמי? צילום: MCT

ובעוד שבפוטבול כבר כמה שנים שמספר הצופים בירידה עקבית, בשבוע שעבר קרה בליגת הבייסבול (ה־MLB) דבר שרק לפני חודשיים נראה בלתי אפשרי: ממוצע הצופים ב־2011 נעמד על 30,229 צופים למשחק - 162 צופים יותר מבשנה שעברה ועלייה של כ־1% מהשנה הקודמת. ואמנם, רק לפני כמה שבועות, על רקע אינספור ביטולי משחקים ודחיות שיצר מזג האוויר, ולאור הקריסה הכלכלית של שתיים מקבוצות הדגל של הליגה - ניו יורק מטס ולוס אנג'לס דודג'רס - הראתה הליגה ירידה של 6% בתפוסה ביציעים. בהתחשב בזה שהקומישינר באד זליג צפה עלייה של 6%–7%, נראה היה שהוא ייאלץ לאכול את הכובע שלו בפומבי ולתת דין וחשבון עבור המעסיקים שלו, שהם בעלי הקבוצות.

קפיטליזם שעובד. בערך

מבנה העושר בבייסבול נובע מכך שבייסבול הוא השמרני והוותיק מכל ענפי הספורט האמריקאיים, ולכן הפערים בו גדולים כמו בחברה האמריקאית עצמה: לניו יורק יאנקיז יש תקציב של יותר מ־200 מיליון דולר - יותר מלחמש הקבוצות העניות בליגה יחדיו.

מן הסתם, יש לכך השפעה מהותית על היכולת להיות תחרותי, ולכך יש השפעות ארוכות טווח על ציפיות האוהדים ועל חיבתם למשחק. אבל מבחינה עסקית, הקבוצות הגדולות בערים הגדולות מייצרות רווחים תפעוליים של עשרות מיליוני דולרים, ובתום כל עונה הן חותמות על צ'ק עצום שמעביר חלק מהרווחים לקבוצות העניות יותר. בנוסף, הענף הוא אחד הטובים בכל הנוגע לחסויות ולחדשנות בסחיטת דולרים מהמערכת הקפיטליסטית.

בשוק התקשורת, בייסבול היה הראשון להכניס עשרות מיליוני דולרים משידורי המשחקים באינטרנט, והשקת ערוץ הבייסבול היתה הגדולה ביותר בתולדות הכבלים באמריקה. גם מבחינת החסויות מהתאגידים, בבייסבול עושים חיל. כך לדוגמה, חידשה ה־MLB את הסכם החסות עם מסטרקארד לחמש שנים נוספות. פרסומת ה־Priceless הידועה של מסטרקארד שודרה לראשונה בגמר הבייסבול ב־1997, ובחוזה החדש קשרה MLB את מסטרקארד לתרומות שהיא עצמה נותנת למאבק נגד הסרטן. מסטרקארד תתרום סנט אחד מכל הוצאה על בילוי במסעדה למאבק נגד הסרטן. ההגדרה "מסעדה" גמישה מספיק לכלול את דוכני המזון באצטדיונים, כך שבעוד שהאמריקאים נלחמים בסרטן, הם מכינים לעצמם את ניתוח המעקפים - וכך הדת הקסומה שומרת על האיזון הקוסמי.

תשואה שאין לה מחיר

אבל לא הכל ורוד. כאמור, שתיים מקבוצות הדגל של הליגה - ניו יורק מטס ולוס אנג'לס דודג'רס - הגיעו השנה למצב של פשיטת רגל. המטס הצליחה בינתיים להכניס משקיע שהציל את המצב, לעת עתה, בעוד שבלוס אנג'לס הבעיות רק מתעצמות (עד כדי כך שמגזין ESPN אפילו קרא לאוהדים לקנות את הקבוצה).

שנה שעברה, שיקגו קאבס וטקסס ריינג'רס ביקשו את הגנת החוק מפני החוב והנושים. לא תמצאו הרבה ליגות בעולם שבהן ארבע משמונה הקבוצות הגדולות (לפי שוויין) מגיעות למצב כזה. אבל ההיסטוריה מראה שקניית קבוצה במצב של פשיטת רגל משתלמת לאורך זמן. ואין אדם שיודע זאת טוב יותר מבאד זליג, הקומישינר.

זליג רכש את סיאטל פיילוטס ב־1970 תמורת 10.8 מיליון דולר, ואז העביר אותה למילווקי ושינה את שמה לברוארס (כלומר מילווקי "יצרני הבירה" - אולי השם ההולם ביותר בספורט).

ב־2003 הוא מכר את הקבוצה למארק אטאנסיו תמורת 223 מיליון דולר, ורשם רווח שנתי של 9%. אמנם מדובר ברווח של 2% פחות ממדד ה־S&P 500 לאותה תקופה, אך בני משפחת זליג זכו לתפקידים בברוורס ששילמו להם, לפי הדיווחים, מיליוני דולרים בתקופה הזאת, ושקט נפשי בגזרת ה"סדר לי עבודה, באד!".

ושום מניה לא מעסיקה את קרובי המשפחה. במונחי הפרסומות של מסטרקארד - רכישת קבוצה: 10.8 מיליון דולר. שכר לבני משפחה: 2 מיליון דולר. השקט הנפשי שיוצר הנפוטיזם - Priceless.

פיטר אנגלוס, ששילם 173 מיליון דולר עבור בולטימור אוריאולס, שהיו בפשיטת רגל ב־1993, עשה על הנייר 5% מדי שנה, עד לשווי הנוכחי של 411 מיליון דולר. גם כאן מדובר ב־2% לשנה מתחת לאותו מדד, אבל אנגלוס קיבל הטבות מס בשווי עשרות מיליוני דולרים והבטחה למחיר מינימלי, אם ירצה למכור, של 360 מיליון דולר, כאשר בליגה העזו להנחית קבוצה בוושינגטון - עיר קרובה לשלו (כלומר: אפילו לא בעיר שלו). וברור שערובה כזאת היא Priceless.

איבן נובה מהיאנקיז. יותר קל לנצח עם תקציב גדול? צילום: MCT

כמה חשוב תקציב הסגל?

כולם בטוחים שקל יותר לנצח עם תקציב סגל גדול. אבל המספרים אומרים שהתקציב חשוב עוד יותר ממה שאתם חושבים. לפי דארן רובל מ־CBS, בעשור האחרון 78 קבוצות הגיעו לפלייאוף הבייסבול. 48 מהן (61.5%) היו בעלות תקציב מהשליש העליון של הליגה (כלומר מדורגות 10-1 מבחינת גודל התקציב); 18 (23.1) הגיעו מהשליש האמצעי (מדורגות 11 עד 20 מבחינת תקציב); ו־12 קבוצות (15.4%) הגיעו מהשליש התחתון מבחינת התקציב.

במילים אחרות, הגדלת התקציב מהשליש התחתון לאמצעי מעלה את הסיכויים להגיע לפלייאוף ב־50%, וקפיצה משם לשליש העליון מזניקה את הסיכויים להגיע לפלייאוף ב־166%. השנה, מחצית משמונה קבוצות הליגה הגיעו מהשליש העליון, רבע מהאמצעי ורבע מהתחתון.

ומה לגבי זכייה באליפות? בעשור האחרון, מתוך עשר הזוכות, שש היו מהשליש העליון וארבע היו מהשליש האמצעי. קבוצות "עניות", כלומר, בעלות תקציב שמדורג 30-21 בליגה, לא זכו באליפות בעשור האחרון.