חופש צריך למדוד

בפעם שעברה סקרנו את הסטטיסטיקה שאין לגבי משחק הכדורגל, והתמקדנו בהתקפה השוטפת. ואולם, פרשנים מדברים הרבה על מצבים נייחים והסכנה מהם. אך האם זה בצדק? כמה גולים מובקעים ממצבים נייחים במישרין? ואולי זה דווקא העקיפין שחשוב? אולי בעיטה חופשית בסך הכל שמה את הכדור במקום מסוכן, וזו החשיבות שלה? כרגיל, בכדורגל הסטטיסטיקה נדירה, ואיתה התובנות. תרבות השפיץ של הנעל חזקה במיוחד אצל האנשים שמנסים להבין את המשחק הזה לעומק.

האלק עם בעיטת בננה. מצבים נייחים מקבלים משמעות חדשה: מי שמצליח לייצר פעם אחר פעם בעיטות איכותיות שווה לקבוצתו יותר ממי שלא צילום: איי אף פי

בעיטה חופשית או מסירה?

כולם מכירים את הפרסומת הוויראלית של נייקי ורונאלדיניו - שבה הוא בועט כדור אחר כדור מהאוויר למשקוף וחוזר חלילה, כאשר הכדור ניתז מהמשקוף חזרה אליו. וגם: כולם ידעו בשנייה הראשונה שזה בלתי אפשרי - לא בכדורגל, לא במרחקים האלה. בניגוד לענפי הספורט האמריקאיים, מוטי השימוש ביד, הרגל פחות מדויקת; וזה היופי של המשחק, המקריות שבו, חוסר היכולת לשחזר במדויק את מה שעשית לפני רגע כי כל מצב הוא ייחודי. בפרט כשמדובר על בעיטות מחוץ ל־16.

וכשחושבים על זה כך, מצבים נייחים מקבלים משמעות חדשה: מי שמצליח לייצר פעם אחר פעם בעיטות איכותיות שווה לקבוצתו יותר ממי שלא. וכשאני כותב בעיטות איכותיות אני מתכוון גם למסירות, אם כי הן פחות מדידות. אמנם מרבים לדבר על דיוק המסירה, אבל זו טעות: עם כל כך הרבה תנועה בין השחקנים שממתינים לכדור, להיכן בדיוק מכוון הבועט? והרי גם אם טעה טעות קטנה, כלומר החטיא את מטרתו אך לא בהרבה, עדיין יכול השחקן המקבל לתקן בזמן שהכדור באוויר, להגיע לכדור - ולגרום למוסר להיראות טוב. במילים אחרות, אם מבחן התוצאה הוא שקובע את טיב המהלך, הרי שטיב המהלך מפוקפק מלכתחילה.

המהלך השני, בעיטה, חשוב בהרבה כי הוא מדיד בהרבה. הדבר הראשון שיש למדוד הוא איזה אחוז מהבעיטות חוצה את קו החומה ומגיע לקו השער. ההיגיון פשוט: בעיטות שנהדפות בחומה לא יכולות להסתיים כשער. גם בעיטות מעל למשקוף, הגם שנראות מסוכנות לצופה, לעולם לא יהיו שער. במילים אחרות, ככל שגבוה יותר אחוז הבעיטות שעוברות את החומה ומגיעות למסגרת, כך הסיכוי להבקיע גבוה יותר,וכך השחקן שווה יותר.

לגבי הבעיטה עצמה - גם כאן חייבים מדדים טובים יותר. בעיטות למסגרת הן נתון טוב יותר מכלום, אך לא בהרבה. אני מבטיח לכם שאם תבעטו מ־20 מטר למסגרת מול בופון, בלי חומה ובלי הפרעות, לא תבקיעו שער אחד. במילים אחרות, לאיכות הבעיטה יש חשיבות מכרעת ביכולת להבקיע שער. וכאן נמדדים עוד שלושה פרמטרים: הראשון הוא מהירות הבעיטה, פרמטר שגם כיום נמדד. השני הוא התנועה שיש לה באוויר ("בננה"). הדבר האחרון הוא היכן על פני השער הכדור מגיע אל הקו - אם השער מחולק לארבעה רבעים, השניים שקרובים לקורות יקבלו ניקוד גבוה יותר מכיוון שהם קשים יותר להדיפה.

אגב, ככל שהמשחק הופך לפיזי יותר, שחקנים הופכים לגבוהים ומהירים יותר והחללים מצטמקים. כך גם הבעיטות החופשיות - ה"סט פיסס" כמו שאומרים באנגלית - הופכות ליותר קריטיות. כך שהפיתוח הטקטי הבא עשוי להיות דרך הבעיטות החופשיות. מאמן שיציג עשרות תרגילים אפשריים לקבוצותיו במצב של בעיטות חופשיות, כמו בכדורסל או בפוטבול, עשוי להרוויח הרבה שערים ששווים נקודות, ששוות כסף.

איקר קסיאס. בעבודת השוער עצמה, תפיסה של בעיטה או נגיחה היא טובה יותר אבסולוטית מהדיפה, כי היא לא משאירה אפשרות לשחקני ההתקפה לתקוף את הריבאונד, והיא מונעת למעשה מצב מסוכן נוסף צילום: איי אף פי

שוערים ונבדלים

סטטיסטיקה של שוערים היא דבר פשוט: אם תפקיד השוער הוא למנוע שערים, צריך למדוד כמה שערים הוא ספג, או בצורה אחרת, כמה עצירות של בעיטות למסגרת הוא תפס וכמה הוא הדף. את הסטטיסטיקה יש להפריד למצבים נייחים, למצבים של משחק שוטף ולמצבים של אחד על אחד, כדי לתת למאמנים עם מה לעבוד. בסופו של דבר הם יכולים להיות מתומחרים לפי שיטת משחק. אם קבוצות של מאמנים בונקריסטים ממעטות לאפשר לשוערים שלהן להגיע למצב של אחד על אחד, כי יש תמיד שחקני הגנה באזור, הן יכולות לשלם פחות על מצבים כאלו ויותר על שוערים שמתמחים בהדיפת בעיטות חופשיות. קבוצות שאוהבות לדגור על השער של היריב צריכות לתמחר יותר שוערים שמצטיינים באחד על אחד, מצב שמגיעים אליו לפי התיאוריה ממתפרצות. כמובן, סטטיסטיקה נורמלית תוכל לקשור את מיקום הכדור במגרש (כמו במשחקי המחשב פיפ"א 2000 ועד היום) עם כמה הזדמנויות. מי יודע, אולי אלה דווקא הבונקריסטיות שמולן חלוצים מגיעים ליותר מצבים של אחד על אחד?

כך או כך, בעבודת השוער עצמה, תפיסה של בעיטה או נגיחה היא טובה יותר אבסולוטית מהדיפה, כי היא לא משאירה אפשרות לשחקני ההתקפה לתקוף את הריבאונד, והיא מונעת למעשה מצב מסוכן נוסף. גם כאן, תפיסה או הדיפה של בעיטה ברבעי השער שקרובים לקורות שוות יותר, ומראות על שוער טוב יותר. גם כשהכדור פחות או יותר ממול, וגם מזווית צרה - כי אפילו שהמיקום עוזר מאוד לחסום את זווית הבעיטה, עדיין בעיטה לצד הרחוק תהיה קשה יותר להדיפה, ובעיטה לצד הקרוב מהירה יותר וקשה יותר להגיב אליה מאשר בעיטה למרכז השער, שתפגע בדיוק באמצע השוער.

הנבדל מהסטטיסטיקה

לגבי עבודת השוער בהרחקת כדורים חופשיים ובעיטות קרן, הרי שזו צריכה להימדד ביחס לסכנה שהיא מייצרת, בבעיטות חוזרות מצד ההתקפה שמתרחשות כשהשוער במיקום רע. במובנים האלה, שווה לבדוק כמה פעמים הובקעו שערים כשהשוער היה מחוץ לרחבת החמש, מקום שאליו השוער ממעט להגיע במשחק ומרבה לעשות כן בקרנות ובהרמות מן האגפים. אולם מידע זה חסר. כשיהיה לנו אותו, נוכל גם לתת לו משקל.

לגבי בלמים, הצענו בעבר לספור את מספר הקרבות אחד על אחד שבהם הם זוכים ואת מספר הבלוקים שהם שמים על כדורים שנבעטים לשער. דבר נוסף הוא מספר הפעמים שהם דפקו נבדל - כלומר מספר הפעמים שהם היו השחקן האחרון במלכודת נבדל שלא פעלה. גם כאן, הבנה של יכולות ושל נטיות משחק יכולה להיות מתורגמת לכסף לפי שיטת משחק. לארסנל של שנות התשעים, עם מלכודת הנבדל המפורסמת שלה, לא כדאי להוציא כסף על בלם שנוטה לשכוח את עצמו קצת מאחורי שאר שחקני ההגנה.