האם האתלטיקה העולמית מנצלת את הספורטאים?
דרום קוריאה תארח את אחד מאירועי הספורט הגדולים בתבל - הספורטאים יראו נתח קטן מאוד מההכנסות שלה
בארה"ב קיים שיח ער בסוגיית התשלום לספורטאים במכללות. מצד אחד, מדובר בחובבנים שכל הפעילות שלהם ממומנת על ידי המוסד האקדמי, שהמטרה העיקרית לשהותם שם היא (כביכול) לסיים תואר, ושתשלום יהפוך את העסק למקצועני ויעניק לאוניברסיטאות עשירות יותר יתרון — מה שעלול לפגוע בסופו של דבר ביושר האקדמי של המוסדות הללו. מנגד, מדובר בספורטאים ברמה גבוהה שפעילותם מכניסה למוסדות הללו מאות מיליוני דולרים בשנה, בעוד שעול הסיכון בפציעה רובץ כולו על האתלט, שעד שאינו עוזב את הלימודים והופך למקצוען לא מרוויח מהפעילות הזו גרוש.
אך בעוד שהדיון הזה המוגבל לגבולות ארה"ב ולמערכת היחסים בין הספורט המקצועני בה לספורט החובבני, בסוף החודש תתקיים בקוריאה הדרומית אליפות העולם באתלטיקה. לכאורה אירוע מנותק לחלוטין מהדיון שהוצג בפסקה הקודמת, אף שחלק גדול מהאתלטים המשתתפים לומדים ומתאמנים במערכת האקדמית של ארה"ב. אבל בזמן שהדיון הנ"ל מתעורר, ובארה"ב הוא הולך ומתעצם בשבועות האחרונים, ובזמן שתופעות של ניצול בעולם עסקי הספורט צצות בתדירות גבוהה (החל מייצור מוצרי הספורט בסין, דרך השתלטות על מועדוני כדורגל על ידי בעלי הון זרים ועד חתימה על הסכמי ספונסרשיפ עצומים עם גופים מפוקפקים), נראה שאין זמן טבעי ומתאים יותר מזה כדי לקשור בין השניים.
יוסאיין בולט. הפרצוף הכי (אולי היחיד) שמוכר באמת צילום: איי אף פי
האירוע של קיץ 2011
אליפות העולם באתלטיקה היא אירוע עצום בכל קנה מידה. מלבד המשחקים האולימפיים, מדובר באירוע הספורט האולימפי הגדול בעולם. העובדה שהוא מתרחש בכל שנתיים, וכמובן – לעולם לא בשנה אולימפית – מאפשרת לו לממש את מלוא הפוטנציאל הכלכלי שלו. ובקיץ כמו זה של 2011, מדובר באירוע השיא של הקיץ – גדול יותר מהקופה אמריקה, מאליפות העולם בשחייה או מהגביע העולמי ברוגבי.
משתתפות בו יותר מ־200 מדינות (מתוך 212 הרשומות ב־IAAF, התאחדות האתלטיקה העולמית), ששולחות כמעט 2,500 אתלטים. מתוך 452,962 הכרטיסים שהוצעו למכירה כבר יותר מ־80% נמכרו, והמספרים האלה לא כוללים עוד כמה עשרות אלפי כרטיסים שהוקצו לנותני החסות. ההכנסה מכרטיסים בלבד מגיעה לכ־20 מיליון דולר. כמו כן, ה־IAAF מצאה את העסקאות הטובות ביותר ומכרה את זכויות השידור למספר רב של גופים ברחבי העולם. זכויות השידור הללו הניבו הכנסה נוספת של כמה עשרות מיליונים רק עבור האירוע האחד הזה, שנמשך בסך הכל תשעה ימים.
וגם מבחינת החשיפה ורמת העניין הרי שזה אירוע ענק, ועם כיסוי שיגיע לכמעט 200 מדינות, מספר הצופים שייחשפו לאליפות העולם לאורך התחרויות יכול להגיע לפי הערכות ל־6.5 מיליארד . בחודש האחרון מונחים כמו אתלטיקה, IAAF, אליפות העולם באתלטיקה ו־Daegu (העיר המארחת) חופשו בגוגל במספר דומה לכמות הפעמים שחיפשו את רצף האותיות NBA.
ולמרות זאת, קשה לומר שהספורטאים שייקחו חלק במשחקים הקרובים מרוויחים משהו שדומה בכלל למה שמרוויחים שחקני NBA (שהמשכורת הממוצעת שלהם, כ־5 מיליון דולר בעונה, היא הגבוהה בעולם הספורט). הם בקושי מרוויחים כמו השכנים שלהם (אין כאן משחק מילים).
פרסים עלובים
זה מתחיל בכך שבסך הכל כ־7 מיליון דולר יחולקו בפרסים לאתלטים. ביחס לגודל האירוע, לחשיבות שלו ושל הענף, ולכמות ההכנסות שהתחרות מייצרת, זהו סכום מגוחך. מעליב כמעט. אחרי הכל, זוהי אליפות העולם של מלכת הספורט. בטניס, לשם השוואה, יש ארבע תחרויות בשנה שמעניקות ל־120 המשתתפים סכום שהוא יותר מכפול מזה, לעתים משולש. אתלט שיזכה בתואר אלוף העולם במקצוע שלו יזכה בסך הכל ל־60 אלף דולר. מתחרה שיגיע למקום השמיני (זאת אומרת, העפיל לגמר) יסתפק ב־4,000 דולר עלובים. זה אפילו לא מכסה את ההוצאות של אותו ספורטאי בתחרות הזו עצמה, שלא לדבר על יתר השנה. וכאמור — זה לא שאין מאיפה לשלם את זה.
נכון, מבין כמעט 2,500 האתלטים שינסו את כוחם בדאגו, הציבור הרחב מזהה אולי אחד. יוסאיין בולט. ונכון, גם חובבי הספורט הממוצעים יכולים להצביע במסדר זיהוי על עוד 3 או 4. אבל אין בזה כדי להצדיק את הפרסים העלובים. ראשית, העובדה שהפרצופים שלהם לא מוכרים לא הופכת אותם לפחות זכאים (כמה אנשים ברחוב יזהו את הטניסאי המדורג 50 בעולם?). לא קיימים עוד הרבה מקצועות ראויים שבהם להיות אחד מה־30 או 50 הטובים בעולם לא מספיק לך כדי לחיות בעושר. אתלטיקה הוא אחד מהם. ושנית, האחריות לשווק את הדמויות האלה מוטלת על ה־IAAF. אבל הוא עושה עבודה מאוד רעה בתחום.
ילנה איסינבייבה. האתלטיקה מכניסה מיליונים ומחלקת רק אלפים לספורטאים צילום: איי אף פי
מי שולט?
סוכנו של בולט, הדמות הכי מוכרת של עולם האתלטיקה בעשורים האחרונים (ואולי אי פעם), חזה ב־2008 כי הלקוח שלו יוכל להגיע להכנסות של 10 מיליון דולר בשנה. אבל אפילו שנה פנומנלית ב־2009, עם עוד שני שיאי עולם באליפות העולם בברלין, לא הצליחה להעשיר את חשבון הבנק שלו ביותר מ־5 מיליון דולר, לפי ההערכות הכי נדיבות. החלוקה – של פחות ממיליון דולר הכנסות מפרסים וכמעט 4 מיליון דולר הכנסות מפרסום – מעמידה באור שלילי גם את ה־IAAF, והאמת — גם את הסוכן של בולט.
המציאות היא שנכון לעכשיו, כאשר שנה היסטורית של בולט מספיקה לו כדי לגרד את השכר הממוצע ב־NBA, אף אתלט שאיננו בולט לא קרוב אפילו להיכנס לרשימת 200 הספורטאים הכי רווחיים בעולם – וגם אם אחד מהם יעשה זאת הרי ש־70% מההכנסה שלו תגיע מחסויות, ולא מפרסים מה־IAAF. וזה לא שחסר ל־IAAF כסף. יכול להיות שלעובדה שב־99 שנות קיומו עמדו בראשו חמישה אנשים שונים יש קשר לזה. אבל יכול להיות שלא. למה לקפוץ למסקנות?
