מה הפועל פ"ת יכולה ללמוד מהסוריקטות?

לסטירלינג אלביון, קבוצה מהליגה השלישית בסקוטלנד, יש היסטוריה ארוכה של חדשנות. בשנות השישים היתה הקבוצה הראשונה בסקוטלנד שיצאה למחנה אימונים בחו"ל; ב-1966 סטירלינג היתה הקבוצה הבריטית הראשונה שיצאה לטור מסחרי ביפן. וגם באיראן. ב־1987 היתה הקבוצה הראשונה בסקוטלנד שאימצה מגרש סינתטי. וביולי 2010 סטירלינג אלביון הפכה לקבוצה הראשונה בסקוטלנד בבעלות מלאה של האוהדים.

סוריקיטה. שיווק יצירתי צילום: איי פי

וויליאם וואלס היה גאה

פול גודווין, איש פרסום מסטירלינג, התנדב להיות אחד ממנהלי הקבוצה, והוא מתעסק בעיקר בדוברות ובשיווק. "אנחנו בונים עכשיו מותג, מועדון כדורגל אמיתי, לאוהדים אמיתיים", הוא אומר. אבל הימים שבהם הקבוצה תהיה מותג עוד רחוקים. בעונה שעברה אוהדים עוד גייסו כספים כדי שלקבוצה יהיה אוטובוס להגיע למשחקי חוץ. האם זה מודל בר־קיימא בכדורגל הסקוטי שבו אין קבוצות אוהדים או שזה פשוט שיגעון של תושבי העיר, שמפורסמת בעיקר בגלל שיש בה אנדרטה לזכרו של וויליאם וואלאס, הלוחם האגדי?

קודם נתחיל בלספר מה גרם לעמותת האוהדים של סטירלינג אלביון לקרום עור וגידים. ב־2008 הבעלים של הקבוצה, פטר מקנזי, אמר שאין לו יותר כסף להשקיע בקבוצה ושהוא מעוניין למכור אותה. המועדון היה בחוב של 1.5 מיליון ליש"ט והיו לו נכסים בשווי של 300 ליש"ט בלבד. החוב הרציני ביותר היה 90 אלף ליש"ט למועצה המקומית. קצת מזכיר את הבעיה של הפועל פתח תקווה.

ואז ב־2009 נכנסה לתמונה עמותת האוהדים שהחלה בקמפיין "Buy Stirling". את העמותה הקים גודווין עם חברים. המטרה היתה לגייס 40 ליש"ט מכל אוהד וכמעט מכל תושב בעיר הקטנה (50 אלף איש) כדי להעביר כספים למקנזי ולקחת את הקבוצה מידיו.

הבעיה היתה שהקבוצה לא ממש עניינה מישהו - פחות מ־500 איש למשחק (כן, גם זה מזכיר את הפועל פתח תקווה) - אבל גודוויין, איש שיווק שעבד בחברות שיווק ספורט שונות, השתמש בקשרים שלו כדי לעורר את העמותה: אנדי מארי, הטניסאי הסקוטי, גויס וכך גם סלבריטאים סקוטים נוספים. אפילו כריסטיאנו רונלדו התגייס למאבק ופרסם בחשבון הטוויטר שלו: "למועדוני כדורגל, גדולים וקטנים, יש חשיבות גדולה בקהילות שלהם, אז אני מקווה שהקמפיין לרכישת סטירלינג אלביון יהיה מוצלח". והוא היה כזה.

סוריקטות סקוטיות

בקמפיין גויסו 300 אלף ליש"ט, שליש מהכספים הגיעו מאוהדים אמידים שהעניקו הלוואה "רכה" לעמותה - שאותה תחזיר בחמש השנים הבאות. את שאר הכסף גייסו על ידי מכירת מניות לאוהדי הקבוצה, ומקנזי עצמו מחק את החוב שנבע מהלוואות הבעלים שהוא העניק למועדון לאורך 17 שנותיו כבעלים. הכסף הועבר לנושים והושקע בקרן שמטרתה לחסוך כספים כדי להקים אקדמיה בעתיד הקרוב.

העמותה החלה לעבוד מאפס. לששת השחקנים שנותרו במועדון לא היו בגדים. הציוד הספורטיבי היה שחוק לחלוטין ואף ספונסר לא התקרב לקבוצה. במסורת של המועדון החלה העמותה להראות חדשנות בכל נושא. פרוטוקול הישיבות של ההנהלה מתפרסם באתר הקבוצה, סטודנטים יכולים לקבל כרטיסים והטבות בחינם, והשחקנים מוזמנים לישיבות ההנהלה. "הם יודעים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו משכורות גבוהות", אומר גודווין, "ובגלל זה רבים מהם יודעים מה שהם צריכים לעשות עבור המועדון. לא מסתירים אצלנו דבר".

המועדון ניסה למכור גם את זכויות השם שלו בדומה ל"רד בול זלצבורג", שנקראת על שם משקה האנרגיה האוסטרית, מהלך חדשני - אפילו מהפכני.

חברת השוואת המחירים Compare The Market הסכימה לשלם 250 אלף ליש"ט כדי לרכוש את השם של הקבוצה שתחליף את שמה ל־Stirling Meerkats(סוריקטות) לחמש שנים. למה סוריקטה? כי בקמפיין הפרסומי של החברה היתה סוריקטה מדברת. אך ההתאחדות לא הסכימה. "אני לא מבין למה לא", אמר גודווין. "למה זה אפשרי שיהיה רד בול זלצבורג ולא סטירלינג מירקאטס?". בכל מקרה, שם האצטדיון נמכר לרשת מלונות מקומית. ההסכם הוא עם דאנבליין היידרו הוטל, ולפיו ייקרא האצטדיון של הקבוצה "אצטדיון דאבלטריי דאנבליין". ההסכם הוא לשלוש שנים ושווה כ־50 אלף ליש"ט. לפי גודווין, "תמיד אמרנו שצריך גישה חדשה בכל מה שקשור לספונסרשיפ - לאתגר את הדרכים המסורתיות להשגת להסכמי חסות ולערב יותר עסקים מקומיים".

בנוסף, אוהדים התנדבו לתפקידים במועדון. כמאבטחים, אפסנאים, מנהלי קבוצה. השאיפות, בינתיים, צנועות. "היו ימים שבהם שיחקנו נגד סלטיק וריינג'רס", אומר גודווין. "הייתי שמח שהם יחזרו, אבל צריך להיות ריאלסטיים. עם התקציב שיש לנו, ומספר האנשים שמגיעים למגרשים - קשה להפוך למועדון גדול. יש עוד דרך ארוכה לעבור".

כריטסיאנו רונלדו. גויס לקמפיין של הקבוצה מהליגה השלישית בסקוטלנד צילום: רויטרס

"הרבה ילכו בכיוון הזה"

רוס פורסית', קפטן הקבוצה, חושב שמודל סטירלינג אלביון יהיה נפוץ בקרוב: "זה מאוד חיובי מה שקרה בקבוצה עבור הכדורגל - אני חושב שהרבה מאוד קבוצות ילכו לכיוון הזה של בניית הקבוצה באופן בר־קיימא, על ידי האוהדים שאכפת להם".

מישל פלאטיני, נשיא אופ"א, מאמין בכוח של האוהדים. אחת הסיבות לכך שהוא החליט לדחוף ל"פייר פליי הפיננסי" - התקנה שבעצם דורשת מכל הקבוצות להתנהל באיזון תקציבי ורק על סמך על ההכנסות הטבעיות שלהן - היא שהתקנה תאפשר ליותר אוהדים לשלוט בקבוצה שלהם. ב־2012, אגב, על פי שיטת הרישוי החדשה של אופ"א, כל קבוצה תצטרך להזמין נציג אוהדים להנהלה.

הכיוון הוא ניהול אוהדים. אנחנו רואים את השיטה מצליחה גם בליגות הליברליות ביותר מבחינה כלכלית. אנגליה, למשל, חוגגת השנה את עלייתה של AFC Wimbeldon, קבוצת האוהדים הראשונה בבריטניה, לליגה המקצועית (הליגה הרביעית בטיבה). סוונסי, קבוצה וולשית ש־20% ממנה בבעלות אוהדים, גם כן סיפור הצלחה - הרבה בזכות עמותת האוהדים הפעילה שלה. מעורבות אוהדים הופכת ליותר ויותר נפוצה בכדורגל האירופי – מאירלנד, דרך איטליה ויוון ועד מזרח אירופה.

האם בישראל זה גם אפשרי? כן! ברור. ראינו את הפועל קטמון ומכבי קביליו יפו מצליחות בליגות הנמוכות בזכות גיוס כספים מהאוהדים. ראינו את האוהדים מנהלים את הקבוצות האלה ברצינות ובשיקול דעת מעורר כבוד. וזה משהו שבבית"ר ירושלים והפועל פתח תקווה ובכלל, בכדורגל הישראלי, צריך להבין. במיוחד עכשיו כ"שבעלי ההון" בורחים מהכדורגל הישראלי.