בית"ר ירושלים. הסוף הוא גם התחלה חדשה

כמה שנים אחרי שהשקיע את מיטב כספו בבית"ר ירושלים, הפרויקט המגלומני של ארקדי גאידמק נושם את נשמותיו האחרונות.

גאידמק מצטייר כעת כמי ש"מאוכזב מהתנהגות האוהדים", אבל מי שצריך להיות מאוכזב הם האוהדים עצמם. האיש הזה נכנס לכל בית בישראל על ידי ההשקעות שלו בבית"ר ירושלים – שאפשרו לו להפוך לשם מוכר. הוא ניצל את הקבוצה עם המסורת האדירה לטובתו האישית ומהאוהדים ציפה שישתחוו לו משל היה מלכם.

אבל הוא טעה כשחשב שההשקעות שלו בבית"ר יאפשרו לו לזכות במשרה פוליטית ואז נטש את הספינה כי העסקים שלו, שכנראה לא היו אמידים במבחן הזמן, קרסו.

כעת הקבוצה מלאה בשחקנים צעירים שאינם טובים מספיק לצמרת ליגת העל (או לשרוד בה). יש בה עוד שרידים מהשנים של ארקדי אבל אלו, ככל הנראה, ייאלצו להימכר כדי לעמוד בתקציב.

זה מקרה קלאסי לעוד קבוצה שהיא קורבן ל"מודל הנדבן" ההרסני. איש עשיר שמגיע, קונה הרבה שחקנים אבל בקושי משקיע בתשתיות שיישארו גם אחריו. ברגע שהוא עוזב, הקבוצה קורסת – שחקנים עוזבים, משכורות מקוצצות (או לא משולמות כלל), שחקני מחלקת הנוער עולים לבוגרת בלתי מוכנים – הקבוצה מתדרדרת לתחתית (בדרך כלל גם בגלל עונש הורדת נקודה).

ארקדי גאידמק. חשב שהכסף שלו יקנה קולות צילום: ראובן שוורץ

יש תקווה

אולי מהקריסה הזאת יצא קצת מתוק והקבוצה תקבל בעלות חדשה של אנשים שאיכפת להם עם אוהדים שלעולם לא יעזבו את הקבוצה. אבל בשביל שזה יקרה צריך לעבוד קשה כדי להחזיר את האור למנורה.

לני רקנאטי, הבעלים של בני השרון. למה שתהיה קבוצה אחת לשרון? צילום: אביגיל עוזי

קבוצה מאוחדת. למה?

עוד קבוצה שעומדת בפני סגירה היא בני השרון. לני רקנאטי מעוניין להישאר כבעלים של בני השרון-הרצליה, זאת לאחר שהצהיר כי הקבוצה מתנתקת מרעננה כיוון שהעירייה הפרה את ההסכם לפיו תמשיך לתמוך כספית בסכום של 1.75 מיליון שקל. על פי אנשי הקבוצה, יעל גרמן, ראש העיר של של הרצליה, מעוניינת להשאיר את הקבוצה כ"נציגה של השרון" ומוכנה להעביר כספיי עירייה עבור המטרה הזאת. בנוסף, תנסה לסייע במציאת תומך נוסף מלבד רקנאטי.

בני השרון, שהיתה קבוצה מאוחדת של רעננה והרצליה כמעט 10 שנים, היא יצור מוזר עבור ספורט ולמרות הצלחותיה היחסיות מעולם לא הפכה ללהיט של השרון. הסיבה היא שאיחודים בספורט, בטח שבין ערים, לא משרתים את המטרה – שהיא לאחד קהילה מאחוריי מועדון או סמל.

יריבויות גדולות בספורט חשובות לעסקי הספורט כי הן מעוררות יצרים ומביאות אנשים לאולמות ולאיצטדיונים. יריבות גדולות הן גם, בדרך כלל, בין קבוצות מאותה העיר או מערים הסמוכות אחת לשנייה. לכן לליגות חשוב שתהיה קירבה פיזית בין קבוצות – כדי לפתח יריבות שמסייעת לייצור הכנסות מתושבי עיר, שמעוניינים בניצחון העיר שלהם על העיר השכנה.

זאת דינמיקה חשובה בעסקי הספורט ולכן מוזר שהרבה בישראל מדברים על "איחוד קבוצות מערים". רעננה והרצליה אינן אותה העיר ולכן לא אמורות לחלוק קבוצה אחת.

תושבי רעננה הם תושבי רעננה וצריכים שקבוצה מרעננה תייצג אותם. תושבי הרצליה הם תושבי הרצליה ורוצים שקבוצה מהרצליה תייצג אותם. קבוצה שצומחת מאיחוד לא אורגני בין שתי ערים שונות תתקשה לייצר אחדות אמיתית.

אגב, אולי באמת צריך לאחד את העיר הרצליה והעיר רעננה יחדיו – אבל זה בחיים לא יקרה. יש יותר מדי ג'ובים (הרי צריך כמה סמנכ"לים) שיאבדו אם זה יקרה.