המיליונרים ניצחו את המיליארדרים?
איך המיליארדרים ממשיכים לנצח את המיליונרים, גם כשנדמה לכם ההפך
מה קורה בדיוני ליגת הפוטבול? אמנם עדיין לא חתמו על הסכם, אך לכל הפחות הפערים בין איגוד השחקנים לבין הבעלים מצטמצמים. וכעת, מבלי לומר זאת במפורש, נראה שהבעלים התקפלו. זוכרים את הטון הלוחמני של הבעלים, ואת כל הערכאות המשפטיות שהיו תחילה בעד השחקנים, ואז השינוי המשפטי לטובת הבעלים? דומה שהכל היסטוריה רחוקה. ככל שהשביתה קרבה, והמחשבה על האצטדיונים הריקים ועל כספי הטלוויזיה שלא מגיעים הופכת אמיתית יותר, כך הכל נעלם לטובת העסקים.
עד שתיענה השאלה מי ניצח ומי הפסיד יש עוד קצת זמן. אבל לפי הפרסומים בארה"ב, הרוב מכתירים את השחקנים כמי שיצאו כשידם על העליונה. ועם זאת יש לזכור: טון כועס וערכאות משפטיות הם בסך הכל כלים במו"מ. אם הבעלים ייצאו מההסכם הזה ללא שביתה אבל עם שיפור בגודל ובאיכות מנתח העוגה, הם עשו את שלהם. כל השאר לא באמת חשוב. וכפי שנראה במספרים הבאים (שאינם סופיים), הבעלים, איך לומר זאת, לא בדיוק הפסידו.
אז מה היה לנו?
18 משחקים?
הרעיון להוסיף משחק בית לכל קבוצה (גידול של 12.5% מהמצב הקיים) כבר איננו תנאי. הוא סעיף שעליו יתדיינו הצדדים. בכל מקרה הוא איננו סעיף שיכול להכשיל את ההסכם. עבור איגוד השחקנים הנושא היה קריטי - לא ניתן להוסיף שני משחקים ללא פיצוי הולם לעונה שממילא רק מעטים שורדים אותה ללא פציעות. אבל עם ממוצע של כ־68 אלף צופים למשחק, גם עבור הבעלים למשחקי הבית יש השפעה על המאזנים, והוא נתפס כמנוע צמיחה חשוב. גם אם הסכמה על נושא זה לא תושג וההסכם ייחתם ללא התוספת במשחקים, אל תצפו לא לשמוע על זה כבר בעתיד הקרוב.
2 מיליארד דולר?
מתוך ההכנסות של ליגת הפוטבול - 9 מיליארד דולר, הליגה המכניסה והרווחית ביותר בספורט - הבעלים רצו לקבל 2 מיליארד דולר מלמעלה, לפני כל הוצאה, ואז לעשות חצי־חצי עם השחקנים ממה שנותר. זה היה מותיר בידי השחקנים רק 39% מהכנסות הליגה, בעוד איגוד השחקנים הסכים לחצי־חצי, אבל מכל הסכום. לפי מה שמתפרסם כרגע, השחקנים יקבלו 48% מכל הסכום. אפילו שהמספר הזה קרוב יותר למספר שאליו היה האיגוד מוכן להסכים, הוא עדיין שיפור עבור הבעלים. לפי ההסכם הקיבוצי האחרון, השחקנים קיבלו כמעט 60% מהכסף לפי הפרסומים בתקשורת, וכ־53% בפועל לפי דהמוריס סמית, האדם שבראש איגוד השחקנים.
18 מיליארד דולר
18 מיליארד דולר - הסכום העצום הזה משקף את הצפי להכנסות הליגה בתוך חמש שנים (2016). האם הליגה יכולה להכפיל את ההכנסות שלה בזמן כה קצר? בפוטבול בטוחים שכן, אבל לא מפרטים כיצד. כדי להבין, מדובר בצמיחה של כמעט 15% מדי שנה, בכל שנה מחמש השנים הבאות - פי 5 עד 7 מהצמיחה הכללית של ארה"ב (תלוי את מי שואלים). אין ספק שלסכום הזה - שרובו אמור להגיע מהטלוויזיה והניו מדיה - היתה השפעה על נכונות השחקנים להסכים לרדת בגודל הנתח שלהם מהעוגה.
ועכשיו זה גם זמן מצוין לשלוף את המחשבון: נתח השחקנים לפי ההסכם, 48%, מתוך 18 מיליארד דולר, הוא 8.64 מיליארד דולר - נתח יפה מאוד. אבל 60% (הנתח הנוכחי של השחקנים), שהם 10.8 מיליארד דולר, היו נתח יפה עוד יותר. תשוו בין 10.8 מיליארד דולר ל־8.64 מיליארד דולר: האם מצאתם את 2 מיליארד הדולר שהבעלים "ויתרו" עליהם? אגב, גם לפי הנתח של 53% מהנתונים של סמית, הבעלים עדיין חוסכים לעצמם כ־900 מיליון דולר. אבל הם גם הקריבו משהו.
100%
הבעלים התחייבו לשלם כמעט 100% מתקרת השכר על שכר בפועל. כיום יש קבוצות ששילמו פחות מ־90% מתקרת השכר לשחקנים. תנאי השחקנים ישתפרו קצת? יכול להיות. קבוצות משווקים קטנים כבר יכולות להתלונן וליצור את המטענים שיובילו לביטול ההסכם הנוכחי? גם יכול להיות.
ומה קורה ב־NBA?
אחרי ליל דראפט סוער, רווי בטריידים ובהפתעות, אנחנו נכנסים לשלב שבו הפערים העצומים בין הצדדים עומדים למבחן השביתה. איגוד השחקנים הכריז שהפער בין ההצעה של הבעלים לבין ההצעה של האיגוד עומד על 7 מיליארד דולר על פני 10 שנים. זה אומר כ־700 מיליון דולר בעונה, וזה מזכיר מאוד את הקיצוץ "הסמלי" של 800 מיליון דולר שהציע הקומישינר דיוויד סטרן באוקטובר. הקיצוץ הזה מהווה כשליש מסך השכר המשולם לשחקני הליגה במהלך העונה: כ־2 מיליארד דולר. כמו בפוטבול, גם כאן: אם הבעלים לא מקבלים את המספר שלהם, הם ימצאו דרכים אחרות לחלוב אותו החוצה מהשחקנים.
זה ידוע שככל שאתה עשיר יותר, ככה הקפיטליזם פועל לטובתך. אבל זה רק בתנאי שאין בשכונה בחור עשיר יותר, ולכן השיטה לא כל כך תופסת במקרה של השחקנים.