לא "רעידת אדמה", סתם הידרדרות טבעית

הכותרת "רעידת אדמה" היתה שמורה פעם להפסדים של מכבי ת"א (כדורסל) במשחק ליגה.

חוויתי את הכדורגל הישראלי כאוהד וכעיתונאי במשך 30 שנה. כיום כאשר אני רואה את התהליך מצידו העסקי ביכולתי להסביר את התופעה די בקלות.

אוהדי הפועל תל אביב באורווה. הקבוצות עדיין סבורות כי מספיק שילד ייוולד בעיר מסוימת בכדי שיהפוך לאוהד הקבוצה המקומית. ההתאחדות סבורה כי מספיק להיות תושב המדינה בכדי להיות אוהד הנבחרת. טעות גדולה צילום: טל שחר

כבוד לאוהד

במרחק 200 מטר זה מזה נמצאים אולמות הקולנוע והיציעים המזרחיים של אצטדיון רמת גן. האם האוכלוסייה המגיעה למקומות אלו שונה? אני לא חושב כך. באולמות הקולנוע המושבים מרופדים, השירותים נקיים והכניסה נוחה. לעומת זאת הכניסה לאצטדיון דחוקה, השירותים זמניים והמושבים, מושבי אבן (האמת שאין צורך בריפוד. הקהל ממילא עומד כתוצאה מחוסר סדרנים וממזנונים שמסתירים ליושבי השורות הראשונות). הדוגמה הזו היא תמצית נושא הכבוד אשר ניתן לאוהד הישראלי הממוצע.

הקבוצות עדיין סבורות כי מספיק שילד ייוולד בעיר מסוימת בכדי שיהפוך לאוהד הקבוצה המקומית. ההתאחדות סבורה כי מספיק להיות תושב המדינה בכדי להיות אוהד הנבחרת. טעות גדולה. הילדים של היום מעדיפים לבחור קבוצה מחו"ל כקבוצה ראשונה ולמה שלא יעשו זאת? כמות המידע, השידורים ופרטי הלבוש של קבוצות מחו"ל הנגישים לכל אחד בישראל עולה פי כמה על ההיצע של רוב הקבוצות המקומיות. האנגלית כבר לא מפחידה אף ילד ולכן ילד מקרית שמונה יעדיף את ברצלונה או מנצ'סטר יונייטד על פני הקבוצה המקומית אשר באתרה מופיעה עדיין הידיעה מלפני שנה על העלייה לליגת העל.

הקהל הישראלי הינו צרכן ענק של תיירות ספורט. להערכתנו הישראלים מוציאים בשנה כ-20 מליון דולר בשנה על נסיעות למשחקי ברצלונה בלבד. נוסיף עוד עשרות מיליונים המושקעים בנסיעות למשחקי קבוצות נוספות בעולם ונבין כי האיכות, החוויה והכבוד לאוהד הישראלי מנצחים. האירוניה היא שהרבה מהקבוצות אינן מתייחסות כלל לאוהד הישראלי כלקוח. הן פשוט מספקות לו את מה שהן מספקות לכל אוהד אחר וזה הרבה יותר ממה שהוא מקבל כאן.

היום בבוקר האזנתי למשחק הבייסבול של הקבוצה האהודה עלי מסן פרנסיסקו באמצעות האייפון שלי, בעבור 40 דולר נוספים אוכל לצפות בכל 2,430 משחקי הבייסבול המתקיימים בעונה הסדירה באייפד שלי. האם אני צריך להסביר עוד מדוע הטכנולוגיה מקרבת אלי את המתחרים של הכדורגל הישראלי?

שחקני מכבי תל אביב. בכדורגל הישראלי לא יודעים מי התחרות האמיתית של הענף צילום: טל שחר

הישראלי איננו אוהב להיות פראייר. כאשר הוא שומע שמישהו עושה כסף על חשבונו זה מעמיק את סלידתו ממה שקורה כאן.

שמרתי כותרת ראשית של מוסף הספורט של ידיעות אחרונות מינואר השנה: "סכנה, כדורגל ישראלי!". לעיתונאי הישראלי (ואני הייתי כזה כמה שנים), אין הרבה "טוב" לכתוב עליו. מסיבה זו אין אלא להדגיש את ה"רע": השחיתויות, העולם התחתון, סכסוכי בעלים, הגזענות וכו'.

להערכתי מטרת העל של ההתאחדות לכדורגל בישראל הינה קידום ההתאחדות לכדורגל בישראל. אני לא מתבדח. רוב הפעולות אשר נעשות בארגון זה מקדמות את הארגון ולא את הכדורגל הישראלי ולא פחות חשוב את הקהל אשר אמור לתת את הגב הכלכלי. ההתאחדות לא עושה דבר בכדי להשפיע על הנוער לאהוב את הענף, להחזיר את הקהל למגרשים או לפחות להגביר את הצפייה בשידורי המשחקים בטלוויזיה.