למה הישראלים כל כך אוהבים את ברצלונה?
הכדורגל הנפלא וגם הקידום של התקשורת מסיבי במיוחד. אבל הנהירה הישראלית לברצלונה משקפת גם, ככל הנראה, חיבור עמוק יותר בין ההצלחה הקאטלונית למציאות הישראלית
הטירוף הישראלי סביב קבוצת הכדורגל מברצלונה הוא ודאי חלק ממגמה עולמית, הקשורה בראש ובראשונה ליכולת המופלאה של הקבוצה והישגיה. אין זה מפתיע שקבוצה שנחשבת בעיני רבים לאחת מקבוצות הכדורגל הטובות בהיסטוריה, זוכה גם לעניין כה רב בכל פינות הגלובוס. אבל מבט אל יציעי הקמפ נואו, על אלפי יושביו מציון, מלמד כי בכל זאת הנהירה הישראלית לברצלונה מיוחדת ומשקפת, ככל הנראה, חיבור עמוק יותר בין ההצלחה הקאטלונית למציאות הישראלית. מרכיבים ייחודיים הנגזרים מנסיבות גיאוגרפיות, פוליטיות ותקשורתיות ואולי אפילו מממדים הקשורים להיסטוריה ולפסיכולוגיה של העם היהודי, יכולים להסביר מדוע דווקא הישראלים מתנקזים בכמויות כל כך מרשימות למשחקי הבית של הקבוצה. משהו בהצלחה המקצועית של הקבוצה מתחבר, קרוב לוודאי, לסיפור גדול יותר בהקשר הישראלי.
הסיבות הכלליות
האהדה המיוחדת שלה זוכה מועדון הכדורגל מברצלונה הפכה אותו למותג חזק מאין כמוהו, שמצליח להרחיב באופן שיטתי את קהל אוהדיו, וכפועל יוצא, מבקש גם למקסם את הכנסותיו. הסיבות לאהדה מוכרות וכמעט מובנות מאליהן. בראשן מצויה כמובן היכולת המקצועית. הסגנון ההתקפי, התשוקה לכדור והמשחק החכם הובילו את הקבוצה להישגים יוצאי דופן וגרמו לרבים לטעון כי ברצלונה של השנים האחרונות הגדירה מחדש את הכדורגל.
על רקע החששות לאובדן הקסם של המשחק, בעידן של כדורגל מבוקר ומתוכנן מבית היוצר של אוטו ריהאגל או ז'וזה מוריניו, יש בכך בהחלט בשורה של ממש. מעבר לכך, העובדה שהקבוצה נשענת, בעיקר, על סגל שחקנים ביתיים, שגדלים ומטופחים על ידי המועדון מגיל צעיר, מעניקה ערך מוסף לסיפור ההצלחה המרשים. בזמן שמרבית קבוצות הכדורגל בעולם איבדו זהות מקומית ומילאו את הרכביהן באינסוף שחקנים זרים, שמרה ברצלונה על ארומה של קבוצה ביתית, גם כאשר היא הוציאה סכומי עתק על שחקני רכש. ובכדי להשלים את ניתוח הערצה לברצלונה, אי אפשר שלא להזכיר עוד מילה אחת. מסי. הכדורגלן הארגנטינאי שמשלב סיפור סינדרלה שחוק, עם צניעות כובשת ובעיקר יכולת משחק יוצאת דופן, הפך לאחד מגדולי הכדורגלים בכל הזמנים כבר בתחילת שנות ה־20 של חייו. וככזה, זוכה מסי לגלי אהדה חסרי תקדים שמוקרנים באופן טבעי גם לקבוצה.
אוהדי ברצלונה. החיבור של הישראלי לקבוצה הקטלאנית חזק יותר מאהדה רגילה? צילום: mct
אחוות מיעוטים?
ואחרי כל זה, נותר לתהות למה דווקא הישראלים הפכו אצטדיון הכדורגל בברצלונה למגרשם הביתי. ההסברים לכך מגוונים וברובם גם לא באים לידי ביטוי באופן מודע, אולם משהו בהצלחת הקבוצה והפופולריות הרבה שלה היא זוכה בעולם, נספגו עמוק בקרקע ישראלית פורייה, וחיברו שלם שגדול מסך חלקיו. אמת היא שטיסה למשחק כדורגל בברצלונה כבר הפכה לטרנד ישראלי, ואולי אפילו לסמל סטטוס, גם עבור רבים שלא צופים במשחקי כדורגל דרך קבע, ובוודאי שאינם בקיאים בהיסטוריה של המועדון הקאטלוני. אך לא די בכך. השאלה מדוע דווקא משחקי ברצלונה הפכו לתופעה, נותרה פתוחה, מה עוד שחלקים רבים מתיירי הספורט בהחלט מגדירים את עצמם כאוהדי הקבוצה ובהתאם, עוקבים אחרי משחקיה.
הקרבה הגיאוגרפית היחסית והתרבות הים תיכונית המשותפת יכולות להיות בסיס טוב להסבר הראשוני לתופעה. הטיסה לברצלונה כרוכה בחוויה תיירותית נוחה, המורכבת מביקור בעיר מתוירת, ידידותית במיוחד לילדים, עם מזון ומזג אוויר נוחים ומוכרים לתושבי אגן הים התיכון, בניגוד, למשל, לתיירות הכדורגל לאנגליה.
לאווירה הנוחה יש להוסיף את הסיפור הפוליטי של קבוצת הכדורגל מברצלונה, שהפכה להיות מסמלי הייצוג הבולטים והמוכרים של המיעוט הקאטלוני בספרד. ההזדהות הישראלית עם המיעוט הקאטלוני נוגעת לשתי רמות.
הראשונה, כללית, נגזרת מעצם ההצלחה המסחררת של קהילה קטנה. במידה רבה, הישגים של קבוצות קטנות מעוררים הזדהות בקרב קבוצות קטנות אחרות, ששמחות יחד לאידן של הגדולות. אך מעבר לכך, ההזדהות נובעת מכך שהצלחת קבוצה קטנה משקפת עבור הקטנות האחרות את מה שהן היו רוצות לראות בעצמן, או לכל הפחות את גבולות היכולות שאליהן יוכלו להגיע. ברמה הנוספת, המאבק הקאטלוני לעצמאות משתלב היטב עם תודעת המיעוט הנרדף, שכנראה מלווה את היהדות והישראליות דרך קבע, ומייצר סימפטיה נוספת לקבוצה המוצלחת ממילא.
שחקני אייאקס. דגלי ישראל עכשיו בקאמפ נואו צילום: רויטרס
ותודה לערוץ הספורט
ובתוך כל זאת, קשה להסביר את המקום המיוחד של ברצלונה בקרב קהילת אוהדי הכדורגל בישראל במנותק ממפת התקשורת המקומית. העובדה שהרגולטור (המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין) חייבה את ערוץ הספורט לשדר את משחקיהן של ברצלונה וריאל מדריד בערוץ הספורט הפתוח, הפכה את הקבוצות לספינות הדגל של הערוץ (שבמקביל, נפרד מזכויות השידור של הליגה האנגלית). כשאלו פני הדברים, שווקה הליגה הספרדית, ובמרכזה ברצלונה, לצופה הישראלי כליגה הטובה בעולם. המסרים שקיבל הצופה הישראלי, באמצעות התכנים, ולא פחות חשוב מכך באמצעות הפרשנויות במשחקים, לא הותירו בלבו ספק באשר למקומה של ברצלונה. על רקע הירידה בעניין בליגה הישראלית בכדורגל (בין אם בשל פריסת המשחקים והשידורים ובין אם בגלל הרמה), מובנת הכמיהה לצדו השני של הים התיכון.
להתפתחות הקשר המיוחד בין ברצלונה ואוהדי הכדורגל מישראל אפשר להוסיף מרכיב נוסף, הנגזר מההשתלטות ההולנדית על ברצלונה. מרגע כניסתו של יוהן קרויף ההולנדי לעמדת המאמן בברצלונה, לפני כשני עשורים, הפכה הקבוצה ממש בית עבור שחקנים הולנדים. גם אם אין בסיס אמיתי לדימוי, ההולנדים זכו משך שנים ליחס ישראלי חם במיוחד על עזרתם ליהודים במלחמת העולם השנייה ולראיה, האהדה הישראלית המפורסמת לנבחרתה הלאומית של הולנד. במידה רבה, ברצלונה נכנסה לחלל שהותירה אייאקס אמסטרדם ההולנדית, שזכתה לאהדה ישראלית רחבה, על אותו הבסיס בדיוק, אך ירדה מנכסיה האירופיים לקראת סוף שנות התשעים.
ברור שאוהדי הכדורגל, בבואם לרכוש חבילות למשחקי הבית של ברצלונה, לא משחזרים בפני סוכן הנסיעות את ההיסטוריה של העם היהודי, אבל משהו בסיפור הכולל של ברצלונה בכל זאת מתיישב כנראה בנוחות רבה על המשבצת הישראלית.
הכותב הוא מרצה לתקשורת ומומחה לתקשורת הספורט במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון ובאוניברסיטת בר־אילן
