האם דאלאס היא אחת האלופות החלשות בתולדות ה-NBA?
רמת העניין בפלייאוף היתה גבוהה והביאה לשיאי רייטינג - אבל אין לה קשר לאיכות הכדורסל שהוצגה בה. מה זה מלמד אותנו?
עונת 2010/11 של ה-NBA, שנגמרה ביום שני לפנות בוקר עם הניצחון של דאלאס במיאמי, שהעניק למאבריקס אליפות ראשונה בתולדות המועדון, הייתה אחת העונות הכי גדולות בתולדות הליגה. חבל רק שהיא קיבלה אלופה שהיא אחת החלשות בתולדות הליגה.
אמנם, זה נשמע פרדוקסלי. מצד אחד – העונה שהרגע נגמרה שברה שיאי רייטינג עם כמה משחקי עונה סדירה שהביאו כמויות צופים שבמשרדים של דייויד סטרן רגילים לראות רק בפלייאוף.
היום נודע שמשחק השישי והאחרון של הסדרה, למשל, משך 22% רייטינג יותר מאשר המשחק המקביל אליו בשנה שעברה ו-35% יותר מאשר משחק הגמר האחרון בין דאלאס למאבריקס ב-2006. בסך הכל, שיא של ש-15% מהבתים בארה"ב צפו במשחק הגמר.
בכל מקרה, על הפרקט קיבלנו את אחת השנים הכי תחרותיות בזיכרון. לפלייאוף נכנסו לפחות 6 קבוצות שהיו יכולות לקחת אליפות וזה לא היה מפיל מהכסא אף אחד והמשחק האחרון בסדרת הגמר זכה ליותר רייטינג מכל משחק גמר אחר במילניום הנוכחי. זאת אומרת – בשילוב של הייפ והתעניינות עם עומק ורמת התחרות השנה האחרונה הייתה כמעט חסרת תקדים.
מצד שני – הקבוצה שבסופו של דבר יצאה עם הידיים שלה על גביע לארי אוברייאן המוזהב זו קבוצה שרק בשנה שעברה עפה בסיבוב הראשון, וגם לקראת העונה הבאה אף בנאדם שפוי לא יבחר בה כפייבוריטית לזכייה משותפת.
אבל יש פתרון די פשוט לכביכול-פרדוקס הזה.
שחקני בוסטון סלטיקס. פירקו את הכימיה והפסידו צילום: אי פי אי
עונת מעבר
ראשית, רמת העניין בליגה הייתה גבוהה, אבל לא היה לזה שום קשר לאיכות הכדורסל שהוצגה.
הקבוצה שמשכה יותר תשומת לב מכל אחת אחרת הייתה כמובן מיאמי היט, קבוצה שנקלעה העונה לכמה רצפי הפסדים מביכים ושבסופו של דבר סיימה את העונה עם 58 ניצחונות מול 24 הפסדים – מאזן שבכל עונה לפחות 2 או 3 קבוצות משיגות טוב ממנו.
שנית, ואת זה אי אפשר היה לצפות ערב פתיחת העונה, 2010/11 היא שנת מעבר ב-NBA מבחינה מקצועית. מצד אחד, הקבוצות המבוגרות נפלו שדודות בסיום העונה. זה התחיל כשבוסטון סלטיקס פירקה את הכימיה הקבוצתית שלה בטרייד שבסופו של דבר עלה לה ביתרון הביתיות בפלייאוף; נמשך בתבוסה המדהימה של סן אנטוניו – אחרי עונה סדירה מדהימה – כבר בסיבוב הראשון מול ממפיס הצעירה וחסרת הניסיון. ונחתם כשהאלופה הגאה,לוס אנג'לס לייקרס, התפרקה מנטלית, חברתית ובסופו של דבר גם מקצועית, כשעפה בסוויפ בסיבוב השני מול דאלאס.
מצד שני, הקבוצות הצעירות והמוכשרות של הליגה פשוט עוד לא בשלות. שיקגו ואוקלהומה סיטי, שבעונה שעברה הודחו בסיבוב הראשון, מייצגות את החבורה הזו טוב מכולן. שתיהן הצליחו לטפס השנה עד לגמרים האיזוריים, אבל בסופו של דבר ראו איך הכוכבים שלהן – שני בני 22, דריק רוז משיקגו וקווין דוראנט מאוקלהומה – לא מצליחים לגבור על לברון ג'יימס, דוויין ווייד ודירק נוביצקי (בני 26, 29 ו-32 בהתאמה), כוכבי מיאמי ודאלאס, שבסופו של דבר נגפשו בגמר.
ולבסוף, גם בסדרת הגמר עצמה, דאלאס הצליחה להפתיע מעמדת האנדרדוג ולגבור על מיאמי ושלישיית כוכביה, כשהיא מנצלת את העובדה שמיאמי זו קבוצה שנבנתה רק השנה, עם צוות מסייע חלש והיררכיה התקפית לא ברורה.
כל הסיבות הללו, שקרו מסביב לדאלאס מאבריקס, אמנם לא קשורות אליה ישירות, אבל בהחלט מסבירות כיצד יכול להיות שבעונה שמשכה עניין היסטורי ושהציגה עומק ותחרותיות נדירים קיבלנו אלופה חלשה. עם זאת, אף אחת מהן לא מסבירה מה הופך את דאלאס לאלופה חלשה.
דירק נוביצקי. ניצל את העובדה שמיאמי נבנתה רק השנה צילום: רויטרס טובה. לא מצוינת
ובכן, קודם כל – חשוב להדגיש: דאלאס היא אלופה חלשה רק באופן יחסי ליתר אלופות הליגה בעשורים האחרונים. ולפני שממעיטים בגדולתה, חייבים להזכיר מה כן יש לה: דירק נוביצקי בשיאו, אחד הפורוורדים הגדולים בתולדות המשחק. ריק קרלייל על הקווים, מאמן שב-9 עונות רשם 8 במאזן חיובי, והגיע לפחות לגמר האיזורי 3 פעמים, עם 3 קבוצות שונות). צוות מסייע עם 4 שחקנים שהיו בעבר אול סטארים, כולל ג'ייסון קיד (אחד מהרכזים הגדולים בדורו, אבל בסוף הקריירה), ולא כולל ג'ייסון טרי, שחקן קלאץ' מצטיין. וכמובן – לדאלאס יש את הבעלים אולי הכי טוב בליגה, מארק קיובן, מליארדר צעיר עם המון תשוקה למשחק שלא מהסס להוציא כסף על הקבוצה שלו (משלמת העונה 91 מליון דולר במשכורות, מקום שני בליגה).
אבל עדיין, כשבאים לבחון את גדולתה של דאלאס, אסור להיסחף בהצלחה הנהדרת שלה בחודשיים האחרונים. מבין כל אלופות הליגה ב-30 השנים האחרונות, רק יוסטון רוקטס של 93/4 התבססה בצורה דומה על יכולותיו של כוכב אחד (חאכים אולאג'וואן), כפי שדאלאס מתבססת על יכולותיו של נוביצקי. וגם היא, יוסטון, הצליחה לזכות בתואר שנה לאחר מכן – מה שדאלאס המבוגרת לא צפויה לעשות.
כמו כן, לדאלאס יש רק שני שחקנים בחמישיות העונה (נוביצקי בחמישיית העונה השנייה, טייסון צ'נדלר בחמישיית ההגנה השנייה) ואול סטאר אחד (נוביצקי).
ב-30 השנים האחרונות, דלות כזו בנבחרי העונה מצד האלופה אפשר למצוא רק אצל דטרויט של 2004, סן אנטוניו של העונה המקוצרת (1999), יוסטון של 1994 ודטרויט של 1989 (לה היו שני אולסטארים לפחות) – שתי האחרונות קבוצות שזכו גם בשנה שלאחר מכן.
כשלוקחים בחשבון את העובדה שיתר האלופות בתקופה הזו הן פילדלפיה של מוזס מאלון וד"ר ג'יי, בוסטון ולייקרס הגדולות של שנות השמונים, שיקגו של מייקל ג'ורדן, לייקרס של שאקיל אוניל וקובי ברייאנט, סן אנטוניו של דאנקן-ג'ינובילי-פארקר ובוסטון של פירס-גארנט-אלן, קשה לראות איך דאלאס הנוכחית מוצאת מקום מחוץ לחבורת התחתית ברשימה הזו.
ואם אתם שואלים את עצמכם למה אנחנו סתם מבאסים, אז זה בשביל להוריד את רמת ההתלהבות שלכם, חובבי הליגה, כדי שלא תתגעגעו יותר מדי ל-NBA בפגרה הארוכה,והשביתה, שמחכים לנו. אין על מה.
