לראות את נאפולי וללמוד

אאורליו דה לאורנטיס, מפיק סרטים איטלקי, הציל את קבוצת הכדורגל של נאפולי מפשיטת רגל ב־2004. הקבוצה, שקרסה מהגבהים של תארים עם דייגו ארמנדו מראדונה לבינוניות מכאיבה לאורך שנות התשעים ופשיטת רגל ב־2004 עם חובות של כ־80 מיליון יורו, נאלצה להתחיל מחדש בליגה השלישית (C1) באיטליה. דה לאורנטיס שילם לנושים 30 מיליון יורו כדי להשאיר את המועדון מעיר הולדתו חי. אמנם, הוא השאיר אותו היה חי, אבל שנים של הזנחה ניהולית הותירו את המועדון המפואר לא מתפקד כלל. ללא מתקנים, ללא ציוד וללא שחקנים.

פחות משמונה שנים אחרי ובנאפולי חוגגים העפלה היסטורית לליגת האלופות עם שחקנים נפלאים כמו אדינסון קאבאני, החלוץ מאורוגוואי, מארק האמשיק הסלובקי ואזיקיאל לאבצי הארגנטינאי. סביבם צוות שחקנים יעילים וזולים, שהובילו את הקבוצה לבמה הגדולה ביותר בכדורגל האירופי על חשבון ענקיות כגון יובנטוס ורומא. "לראות את נאפולי בליגת האלופות זה אושר עילאי", אמר דה לאורנטיס. "התקווה שלי היא שנוכל לשמור על הרמה הזאת ובסופו של דבר גם לשפר אותה. אנחנו שוקלים איך לחזק את הקבוצה - שזה משהו שאני תמיד עשיתי מאז שנכנסתי לקבוצה לפני – אבל חייבים להיות רגועים וזהירים".

אדינסון קאבאני. הוא וכל הכוכבים של נאפולי לא מרוויחים את מה שזלאטן איברהימוביץ' מרוויח בשנה צילום: איי אף פי

"מלכת המאזנים הכספיים"

וזה הסוד הגדול של נאפולי. אף שיש לה בעלים עשיר, הוא לא הכניס את היד עמוק לכיס כדי להביא שחקנים יקרים — אלא החל במהלך הבראה כולל וביישום תוכנית עסקית שהפכו את נאפולי לכוח משמעותי בסריה A וגם לאחת הקבוצות היחידות באיטליה שרושמות רווחים.

המועדון רושם רווחים כבר ארבע שנים ברציפות - הישג נדיר בעולם הכדורגל. באיטליה מכנים את נאפולי "מלכת המאזנים הכספיים". וזה לא שנאפולי לא השקיעה בשוק ההעברות השחקנים והסתמכה על כישרונות מקומיים (כמו סיפורי הצלחה נוספים של קבוצות בינוניות כגון ויאריאל או ליון), הקבוצה השקיעה מאז 2007 יותר מ־118 מיליון יורו ברכישת שחקנים - יותר מכל מועדון אחר באיטליה. העובדה הזאת הופכת את היכולת שלה לאזן את הספרים למרשימה הרבה יותר.

דה לאורנטיס מינה את פיירפאולו מרינו מאודינזה כמנהל ספורטיבי והוא היה אחראי לחלק מההחתמות השחקנים המצוינים משווקים לא מוכרים, איתם עבד היטב המאמן הוורקוהוליק, אדי רג'ה. הקבוצה עלתה ליגות, ובמקביל בנתה מערך שיווק שהפך אותה לאחת הקבוצות האיטלקיות עם ההכנסות המסחריות הגבוהות ביותר.

אחרי ארבע שנים ועלייה לסריה A היו כמה שינויים פרסונליים לא מוצלחים - מרינו ורג'ה עזבו והמחליפים לא היו ראויים. שנה עברה וב־2009 דה לאורנטיס החליט על תוכנית חומש חדשה. "אסור לנו לטעות יותר", אמר. ריקרדו ביגון, הבן של המאמן שהביא לנאפולי את אליפות איטליה השנייה, מונה למנהל ספורטיבי, וולטר מאצארי, שגורר השוואות לז'וזה מוריניו, מונה למאמן.

ההצלחה לא איחרה לבוא וגם הרווחים. בשנתיים האחרונות הרוויחה נאפולי 11 מיליון יורו - מה שנחשב להישג אדיר בליגה שסובלת מדעיכה בעניין ואלימות אוהדים גואה. ליגה שבה האלופה, מילאן, מפסידה 70 מיליון יורו בשנה, ושבה סגניתה, אינטר, הפסידה בשנתיים האחרונות כ־220 מיליון יורו. ההישג עוד יותר מרשים בזכות העובדה שהקבוצה לא הגיעה לליגת האלופות וכמעט שלא מכרה שחקנים.

ההכנסה של נאפולי עומדת על 92 מיליון יורו - ההכנסה השישית הכי גבוהה באיטליה, בסדר גודל של פיורנטינה ולאציו והרבה יותר משל קבוצות כגון אודינזה וסמפדוריה. ואולם, פחות בהרבה מההכנסה של מילאן, אינטר ויובנטוס, שמכניסות, כל אחת, יותר מ־200 מיליון יורו.

בניגוד לשאר הקבוצות האיטלקיות, שיעור ניכר מההכנסה של נאפולי (41%) קשור להכנסה מסחרית. לשם השוואה, ההכנסות המסחריות של יובנטוס הן 27% מסך ההכנסות, של אינטר 26% ושל מילאן 29%. בנאפולי מדברים על "איכות מותג" ותוכנית שיווק מיוחדת של הקבוצה באחת הערים העניות באירופה. נאפוליטנים רבים קונים מרצ'נדייז איכותי ויקר מהקבוצה - בעיקר בזכות היכולת של אנשי הקבוצה לשכנע את האוהדים שזה כסף שהולך להצלחה של הקבוצה. בנוסף, ספונסרים רבים רואים בנאפולי ככר מצוין לפרסום בפני אחת מהקבוצות הפופולאריות ביותר בדרום איטליה.

הספונסר הראשי, Acqua Lete, משלם 5.5 מיליון יורו בשנה - שזה נמוך מה־8 מיליון יורו ש־BetClic משלמת ליובנטוס, ה־9 מיליון יורו שפירלי משלמת לאינטר וה־12 מיליון יורו שאמירייטס איירליינס משלמת למילאן. ואולם, ההנחה היא שבעונה הבאה הספונסר ישלם 9 מיליון יורו - בגלל החשיפה בליגת האלופות.

חסות הלבוש (מ-Macron) מכניסה גם כן סכום נאה (4.7 מיליון יורו בשנה) - שזה הרבה פחות ממילאן (13 מיליון מאדידס); יובנטוס (12 מיליון יורו מנייקי) ואינטר (18 מיליון יורו בשנה), אבל זה בהחלט אפשרי להשיג יותר ממותג גדול יותר.

שחקני מילאן חוגגים. מילאן הפסידה 70 מיליון יורו העונה בעוד שנאפולי רשמה רווחים של 11 מיליון יורו בשנתיים האחרונות צילום: איי אף פי

העתיד: תכלת

ההכנסות המסחריות מרשימות במיוחד לאור העובדה שרוב הקבוצות האיטלקיות, כולל הגדולות, ניזונות בעיקר מהסכמי זכויות השידור (כ־60%) ונאפולי לא - כ-45%, כאמור. זה מעניק לה יתרון בכמה מובנים שהחשוב ביותר הוא הסכם הטלוויזיה החדש באיטליה.

עד העונה כל קבוצה מכרה בנפרד את זכויות השידור שלה (כמו בספרד), מה שיצר פערים אדירים אבל עם עזרה מהפרלמנט האיטלקי, הוחלט למכור את זכויות השידור של הליגה באופן קולקטיבי, בסגנון הפרמיירליג האנגלית אבל לא ממש כמו.

באנגליה מחולק הכסף במודל 50:25:25 - כלומר 50% מהסכום מחולקים שווה בשווה בין כל הקבוצות בליגה, 25% מחולקים לפי מיקום הקבוצה בתום העונה ו־25% לפי מספר הפעמים שקבוצה הופיעה בטלוויזיה.

בהסכם החדש של הסריה A כ־40% מחולקים שווה בשווה בין 20 הקבוצות, 5% יחולקו לפי הישגי העונה הקודמת, 15% לפי הישגי חמש השנים הקודמות, 10% על פי תוצאות בין 1946 עד לפני שש שנים ו־5% לפי גודל האוכלוסייה של העיר ממנה מגיעה העיר - החלוקה המוזרה היא חלק מפשרה של המועדונים הקטנים בפני הגדולים (שבזכות האחוזים על פי הישגי העבר יקבלו יותר כסף). שאר ה־25% מחולקים לפי מספר האוהדים - עדיין אין הסכמה מלאה לגבי מה זה "אוהד", אבל בכל מקרה, לנאפולי יש כאן פוטנציאל לרווח אדיר.

נאפולי מביאה כ־41 אלף איש למשחקים שלה - מקום 4 באיטליה ואחת מ־30 הקבוצות עם הכי הרבה קהל באירופה. ונתון זה נמצא במגמת עלייה, והמטרה היא למלא את סטאדיו סאן פאולו האגדי עם 60,240 מקומות (כמו ארסנל). בגלל מחירי כרטיסים נמוכים, יחסית, הקבוצה מכניסה כ־15 מיליון יורו מימי משחק (אגב, האצטדיון לא שייך לקבוצה אלא לעירייה שלה הקבוצה משלמת כ-600 אלף יורו בשנה בדמי שכירות). בכל מקרה, בזכות בסיס האוהדים הגדול תכניס הקבוצה סכום גדול יותר מהיריבות מהסכמי הטלוויזיה. וכמובן שיש את עניין ליגת האלופות, שיכניס לקבוצה לפחות 29 מיליון יורו נוספים.

שחקני נאפולי חוגגים עלייה לליגת האלופות. נהנית מתקציב שכר נמוך — הנובע מרכישת שחקנים לא מוכרים אך איכותיים צילום: אי פי

הסוד: תקציב שכר נמוך

מלבד העובדה שהקבוצה יכולה לראות את ההכנסות עולות בעתיד הקרוב, היא נהנית מתקציב שכר נמוך — הנובע מרכישת שחקנים לא מוכרים אך איכותיים. הקבוצה משלמת רק 39 מיליון יורו לשחקנים — 42% מההכנסות, וזה נמוך בהרבה מיחס הכנסה/שכר של יריבותיה – אינטר (104%), מילאן (83%), יובנטוס (67%), רומא (82%) ופיורנטינה (67%).

לנאפולי יש הרבה לאן להתפתח. הקבוצה משלמת רק לארבעה שחקנים יותר ממיליון יורו בעונה ושחקני ההרכב הפותח שלה מרוויחים כ־11 מיליון יורו בשנה בסך הכל – שזה פחות ממה שזלאטן איברהימוביץ' מרוויח במילאן בשנה (9 מיליון יורו בשכר ו־3 מיליון יורו בבונוסים).

השכר יעלה, אין ספק, אבל יש לו לאן לעלות, ובעידן הפייר פליי הפיננסי אלו חדשות טובות מאוד. במיוחד לאור העובדה שהחוב החיצוני הוא לא לבנקים אלא לחברה־האם של דה לאורנטיס וגם זה סכום נמוך במיוחד (פחות מ־20 מיליון יורו). ביחס למילאן ואינטר, שביחד חייבות יותר מ־235 מיליון יורו לבנקים בלבד, זה גרושים.

בנוסף, ראשי הקבוצה טוענים כי יוכלו להשקיע 40 מיליון יורו בשדרוג השכר וברכש שחקנים חדשים. "לא נהיה סופרמרקט לקבוצות גדולות", אמר דה לאורנטיס.

לאחרונה שיבח ג'יאנקרלו אבאטה, יו"ר התאחדות הכדורגל האיטלקית, את הניהול של נאפולי ואת התכנון הזהיר שלה לעתיד אבל בקבוצה יודעים שכדי להתקדם יצטרכו "להמר" על שחקנים חדשים וגם להשקיע באקדמיה כדי לפתח צעירים מקומיים (דה לאורנטיס אמר כי הוא מעוניין שנאפולי תיראה כמו ברצלונה). עוד קשר ברצלונאי הוא שליאו מסי מקווה להיפגש עם נאפולי בליגת האלופות מאחר ש"עבור ארגנטינאים הסאו פאולו הוא אצטדיון מיתי".

בחודש שעבר חתם קאבאני על חוזה חדש, מה שנותן דחיפה קדימה למועדון כולו. במועדון אפילו מדברים סקודטו (אליפות) - אבל צריך להיזהר ממקרה סמפדוריה (שעלתה בעונה שעברה למוקדמות ליגת האלופות אבל השנה ירדה לליגת המשנה). החלוץ מאורוגוואי גרר השוואה במדינתו להר הגעש וזוב, אבל גם על זה היה מה לדה לאורנטיס להגיד: "וזוב רדום, בניגוד לקאבאני הפעיל ביותר". אפשר להגיד אותו דבר על נאפולי.