לברון טוב פי 7 מדירק?
הכוכב הגדול של מיאמי היט מרוויח פי 7 יותר בעולם החסויות מאשר הכוכב הגדול של דאלאס מאבריקס. למה, בגלל שדירק גרמני?
הנה כותרות הספורט שמתייחסות לסדרת הגמר ב־NBA: "האם לברון יתאושש?", "האם לברון והיט יכולים לעמוד בלחץ?", "האם לברון לא טוב כמו ג'ורדן?". למעשה, כל כותרת על מיאמי תככב איפשהו ברשת. הכותרות על דאלאס יככבו, אבל בעיקר בטקסס. ובתקשורת העולמית, הסיפור הוא עדיין לברון ומיאמי ולא דאלאס ודירק נוביצקי. דאלאס הפתיעו - כן - אבל הם לא הסיפור כאן, רק האתנחתא הדרמטית שהופכת את הגמר הזה לקצת יותר מעניין.
וזה, אף על פי שדירק נוביצקי הראה לכל מי שהתחבר לפלייאוף הנוכחי רק בסדרת הגמר מה דאלאס מאבריקס עושה כאן. היכולת שלו להשתלט על המשחק ברבע האחרון, למחוק פיגור של 15 נקודות בפחות מ־8 דקות, ולהוביל את הקבוצה שלו לניצחון סנסציוני על קבוצה שהחלה בחגיגות הניצחון 8 דקות מוקדם יותר.
אבל מתוך רצון עז להרוס את הנבואה שלנו - ניצחון מיאמי בסדרה - מבקש המדור לדרבן את נוביצקי עוד קצת, ולהזכיר לו למי יש יותר גדול. וללברון ג'יימס יש עולם חסויות הרבה יותר גדול.
מהכותרות אתם יכולים לנחש את גודל ההייפ, אבל הפער במספרים עדיין מדהים: ג'יימס טוב יותר מנוביצקי בכמעט פי שבעה בעולם הזה - הוא מרוויח 44.5 מיליון דולר בחסויות לעומת 6.5 מיליון דולר שמקבל הגרמני, המסכן שעוד צריך להמיר את הסכום הזה ליורו. לכל מי שמכיר את ג'יימס, זה נתפס כמעט כעניין טבעי, כי לברון הוא נסיך החסויות הבלתי מעורער של הספורט האמריקאי - המלך הוא עדיין אחד, טייגר וודס.
יכולת - תנאי חובה
אבל זה לא כל כך טבעי כשמודדים את היכולות של השניים. ברור שמבחינת מספרים יבשים (נקודות, ריבאונדים ואסיסטים), ג'יימס טוב יותר מנוביצקי, אם כי לא בהרבה. וגם מבחינת מדדי יעילות, הפער לטובת ג'יימס גדול. אין חדש כאן: ג'יימס טוב מנוביצקי. הוא טוב מכל שחקן אחר בליגה. אלא שגם טים דאנקן היה השחקן הטוב בליגה פעם. והוא לא היה מכונת חסויות. כך שיכולת היא תנאי מחייב, אך לא מספק, בשביל למשול בעולם החסויות. שני הדברים החשובים ביותר מבחינת החסויות הם אלה שלא נמדדים בסטטיסטיקה: סגנון משחק והייפ.
לגבי סגנון המשחק, ג'יימס הוא כישרון אתלטי חד־פעמי, ובכל פעם שהוא רץ את הפרקט, הלב של כל אוהד נכנס לכוננות ספיגה: מה הוא יעשה הפעם? נוביצקי מבוגר יותר, לבן יותר, ובעל סגנון משחק מתון יותר. הוא לא מטביע בעוצמות של ג'יימס, ולא יכול לעשות סל על שלושה שחקנים. אמנם היד הנפלאה שלו רק משביחה, אך בשביל הקלוז אפ וההילוך החוזר פעם אחר פעם, צריך לעשות משהו יוצא דופן - ולמרות רעמת השיער המרשימה של הגרמני, שמעניקה לו לוק של אריה, ג'אמפ שוט הוא לא בדיוק משהו יוצא דופן. דאנקים של ג'יימס כן. ולכן ג'יימס תמיד יקבל יותר קרדיט - וזמן מסך - על מה שהוא עושה, פשוט כי אף אחד אחר ביקום לא יכול לעשות את זה. ובהתאם, המצלמות תמיד יהיו עליו, תמיד מחפשות משהו חדש ממנו. תמיד בונות את ההייפ סביבו.
וההייפ הזה נמצא שם עוד הרבה לפני שדרך על פרקט NBA, ולראיה: חברת הנעליים נייקי חתמה איתו חוזה של 90 מיליון דולר עוד לפני ששיחק משחק אחד במקצוענים. ההייפ הזה ליווה אותו בכל משחק, בכל סדרת פלייאוף, בכל הפסד שלו ובכל פעם שנשאלו השאלות האם המשימה גדולה עליו. במילים אחרות: חשוב להיות מצוין. ועוזר גם להיות אלוף. אבל מעל זה, חשוב להיות תמיד במוקד החדשות של ערוצי ה־24 שעות. ולברון שם מאז גיל 17.
בנוסף, ללברון תמיד היו הבגרות והתבונה לענות את התשובות הנכונות, ולתת לחיוך שלו ולכריזמה שלו לעשות את השאר. והתוצאה היא הסכמי חסויות שיחצו את 50 מיליון הדולרים לשנה בקרוב.
מה נוביצקי צריך לעשות?
לנוביצקי יש מאחוריו מערכת משומנת: בעלים שמשאיר את אור הזרקורים על הקבוצה, ושדואג לקבוצה שבכל אחת מ־11 העונות האחרונות הגיעה לפלייאוף. הוא משחק בשוק גדול ובקבוצה נטולת כוכבים אחרים. במילים אחרות, נוביצקי כבר די קרוב למקסימום שניתן לסחוט מכוכב לבן בעל מבטא גרמני שמשחק בספורט הלא נכון בטקסס (הספורט הנכון הוא פוטבול).
אין ספק שאליפות תביא אותו לרמה אחרת מבחינת היחס שלו יזכה כשמדברים על היכל התהילה בעתיד ובהשוואה לשחקנים אחרים בליגה, שלעולם אינה פוסקת. אבל היא יכולה לעזור לו גם בעולם החסויות. פתאום השיירים הגרמניים במבטא יהפכו לנכס קומי בפרסומת לנקניקיות פרנקפורטר, או לדגם חדש של אאודי. פתאום נייקי תוכל לשווק אותו באירופה באופן אגרסיבי יותר, או אף תחליט שניתן לדחוף אותו לשוק הסיני בקלות גדולה יותר.
אבל כדי להגיע לשם, על נוביצקי להמשיך לעשות את מה שעשה עד כה: להתרכז במשחק, ולתת להייפ להגיע אליו כשזה יהיה מוכן להתלבש על מכונת שיווק שלא מרחפת ולא עושה שום דבר חוץ ממשחק יעיל ומדויק.