ההתאחדות והממשלה צריכות להתעורר

אז... מה קורה בכדורגל הישראלי?

מממ.... ובכן. בית"ר ירושלים, קבוצת פאר לשעבר, מועמדת לעבור מידי אוליגרך פושט רגל לידי מי שאושפז בכפייה ב"אברבנאל". הקבוצה ממש קפואה ולא יכולה לקיים שום פעילות; הפועל תל אביב, סגנית האלופה, קרועה במאבק בין שני אנשים

הקבוצות היציבות: מכבי חיפה, הפועל חיפה, מכבי פתח תקווה, מכבי תל אביב (עד שלגולדהאר  יימאס), הפועל קריית שמונה, מ.ס אשדוד והפועל באר שבע. זהו. 7 מ-14 שנותרו בליגה העליונה - עירוני רמת השרון וראשון לציון עדיין צריכות להוכיח את עצמן.

אם לא היו אומרים אחרת בהתאחדות לכדורגל, היה אפשר לחשוב שהכדורגל הישראלי, אחד מהטובים באירופה לפי אבי לוזון, נמצא במשבר ניהולי.

ומה ההתאחדות אומרת בעניין? כלום. אבל ממש כלום.

הליגה בפגרה אבל המועדונים צריכים לעבוד קשה כדי להחתים שחקנים על חוזים חדשים, לעבוד עם ספונסרים על תוכניות עבודה לעונה הבאה - בשפה עסקית-שיווקית זה לשבח את המותג שנקרא "הליגה הישראלית".

זה בכלל לא מפתיע. הכדורגל הישראלי סובל מהזנחה רגולטורית חמורה - שמאפשרת לכל בנאדם להיכנס לכל קבוצה שירצה, מבלי להוכיח יכולות כספיות, ניהוליות או אפילו מבלי להוכיח שהוא אינו בעל עבר פלילי.

הכדורגל הישראלי, המוצר הזה שההתאחדות מוכרת, במצב שפל חסר תקדים מבחינה ציבורית. הוא לא יתאושש בעצמו או באמצעות חוקי השוק, וזה בגלל שהוא מלא בגורמים בעייתים ביותר, שמאיימים על עצם קיומו.

במשרד הספורט ובהתאחדות לכדורגל צריך להיכנס בנושא בכל הכוח - להציב תנאים לרכישת וניהול קבוצה, להחליט על מערכת רישיונות איכותית (כמו שאבי לוזון בטח מכיר מאופ"א, שמנוהלת על ידי ידידו הטוב מישל פלאטיני, כי שם הם מתעקשים על עניינים כמו רישיונות ופייר פליי פיננסי) ולהחזיר את הכדורגל הישראלי, שזוכה לכספים ממשלתיים וציבוריים רבים, לידי הציבור.

המשבר הניהולי החמור בכדורגל הישראלי מוכיח שוב שההתאחדות לכדורגל אינה יכולה לעסוק גם בעניינים רגולוטריים (מה שהיא אמורה לעשות); גם בניהול הליגה; גם בניהול הנבחרות וגם בניהול הכדורגל ברמת שורשי הדשא - כלומר ברמה העממית. זה פשוט לא עובד.