השחקן הישראלי - חיה מוגנת (מדי)

המלחמה בין מינהלת ליגת־העל בכדורסל (ליגת לוטו) לארגון השחקנים הגיעה למרחק 24 שעות משביתה וביטול הליגה. היא גם העבירה מסר ברור - השחקן הישראלי לא מרוצה ממעמדו, ובטח שאינו מוכן להרעה בתנאיו בשום צורה. רק שמרגע ששביתה נכנסת לתמונה, באופן אוטומטי נכנס גם עניין ציבורי, וכשיש עניין ציבורי יש דעת קהל, ששופטת, כמו בדרך כלל, לפי המצב היחסי שלך, ואת המצב היחסי מודדים לפי מה שקורה אצל השכן.

החוק של השכן ירוק יותר?

נכון להיום, מצב חוקי הזרים בליגת לוטו הוא כדלקמן: כל קבוצה יכולה לרשום לכל משחק עד 6 זרים, אבל לאורך העונה אסור לרשום מעבר ל־8. כלומר אם רשמת 6, תוכל לבצע רק שני שינויים במצבת הזרים. אם התחלת את העונה עם 4 זרים, תוכל תוכל להחליף את כולם. אבל לא יותר.

בגלל אותו מצב הרוב המוחלט של הקבוצות עומד על 5 זרים, כלומר אין ניצול של המכסה המותרת. מעבר לכך הגבלה זו מובילה למצב, שבו קבוצה שנופלת שוב ושוב עם הזרים, למעשה נכפה עליה לתת יותר דקות לישראלים.

בליגות שבהן אין הגבלה כזו ימשיכו להחליף זר בזר. וכן, ישנו גם החוק הרוסי, שמעמיד על המגרש 2 שחקנים ישראלים בכל זמן נתון.

אז איך נבדוק את המצב היחסי של השחקן הישראלי? נעשה זאת מול הליגות המובילות בספרד, איטליה, יוון, טורקיה, צרפת ורוסיה, תוך התייחסות למספר הזרים שכל קבוצה יכולה לרשום למשחק, לסך כל הזרים שניתן לרשום בעונה ולשאלה האם קיים חוק רוסי. בליגות אמצע הדרך, אשר זהות ברמה המקצועית וברמות השכר לשלנו, דוגמת הליגה הבלגית והגרמנית, מצב השחקן המקומי חמור במיוחד - בלי חוק רוסי ועם הגבלה מאוד מגוחכת על כמות הזרים.

ההגבלות עוזרות?

חשוב לציין כי מלבד הליגה הרוסית והטורקית, השאר כפופות לחוקי האיחוד האירופי, אשר אמורים לאפשר שיתוף באופן תיאורטי של 12 גרמנים בקבוצה איטלקית וכיוצ''ב, אבל בשטח המצב שונה. זו גם הסיבה שהליגה הטורקית והליגה הרוסית הן היחידות ברשימה שמקיימות חוק רוסי, שלא שורד בית משפט של האיחוד.

צרפת היתה הראשונה שאימצה את הפתרון של הכדורגל לחוקי האיחוד האירופי לגבי הגבלת זרים כזו או אחרת. כלומר, כל עוד שיחקת ארבע שנים במועדון צרפתי בגיל 12-21, אתה נחשב לשחקן מקומי גם אם אתה סיני שבכלל לא מחזיק בדרכון צרפתי. כמה כאלו שלא גדלו בצרפת יכולים לשחק בקבוצה? 5. האם יש חוק רוסי? לא. החלפות זרים? עד 3, לא כולל מקרים של פציעה מעל 45 יום - אז מתקבל אישור מיוחד.

עוברים ליוון. שם מותר לכל קבוצה להחזיק בסגל עד 6 שחקנים לא מקומיים. במהלך העונה מותר לבצע 5 חילופים, כלומר כל קבוצה בתיאוריה יכולה לרשום 11 שחקנים זרים. בגלל המצב ביוון רוב הקבוצות לא מנצלות את מלוא המכסה אשר משרתת באופן לא מפתיע את צמד הענקיות, חוק רוסי אין.

מעבר לבוספורוס נמצאת ידידתנו טורקיה, שבאופן לא מפתיע מזכירה את הליגה שלנו בחוקיה. עד 5 לא מקומיים לקבוצה, שזה פחות ממה שמותר בליגת העל אבל זהה למצב בשטח, כאשר במהלך העונה מותר לבצע 4 חילופים, שזה אחד יותר ממה שמותר בארץ. חוק רוסי יש.

טיסה לצד השני של אירופה תנחית אותנו בספרד, ותלמד שדווקא הליגה המובילה שמצמיחה הכי הרבה כישרונות מקומיים, וכמובן נבחרת שהיא אלופת אירופה והעולם לשעבר, היא גם זו שהכי פחות מגנה על השחקן המקומי, אם למישהו אי פעם התחשק לעשות הקשר בין שתי העובדות. לכל קבוצה מותר להחזיק עד 7 לא מקומיים בסגל של 12 שחקנים, ומספר החילופים גדול גם כן. חוק רוסי ממש אין.

אצל הרוסים, שהגו את החוק (בגרסה מחמירה יותר, אגב), מותר לרשום לכל משחק עד 6 שחקנים לא מקומיים (אחרי 5 בעונה קודם), וכמובן שיש את אותו חוק מפורסם. איפה ההבדל מישראל? אין הגבלות על כמות השינויים בסגל, ובאופן טבעי גם על מספר השחקנים הזרים שכל קבוצה יכולה לרשום.

אחרונים חביבים הם האיטלקים - אצלם העניינים מסובכים קצת. קבוצה יכולה לבחור בין שתי קומבינציות של 5 או 6 לא מקומיים, על פי חלוקה שונה של בוסמנים וזרים - 2 זרים + 4 בוסמנים או 3 זרים + 2 בוסמנים. לכל קבוצה יש 7 ויזות לחלק במהלך העונה, כאשר שחקנים מהאיחוד לא צריכים ויזה. לכן קבוצה שהלכה על מצבה של 2+4 וכל ה־4 שלה הם מהאיחוד, יש לה עוד 5 חילופים לעשות במהלך העונה, מה שיביא אותה ל־11 שחקנים זרים רשומים בעונה.

שחקני מכבי תל אביב חוגגים אליפות. בליגה הספרדית כמעט ואין הגבלות זרים צילום: ראובן שוורץ

השחקן הישראלי ודעת הקהל

הסיכום אומר שלשחקן הישראלי אין מה לשאוף למודל אירופי כלשהו. אין בן לאום אחר שאיתו היה מתחלף, כי אף אחד לא נמצא במצב יותר טוב. הטורקי והרוסי במצב פחות טוב אבל לא באופן משמעותי. כל השאר במצב גרוע יותר. מה שבטוח שהחוקים ממש לא הופכים נעימים יותר לשחקן המקומי ברוב המוחלט של הליגות.

בקרוב ייפתח מחדש המו''מ בין המינהלת לארגון השחקנים, כאשר אם לא יגיעו להסכם, תחליט המינהלת בין השארת המצב הקיים לבין מעבר ל־4 זרים. כמות זו תציב את השחקן הישראלי כחיה המוגנת ביותר באירופה. יותר מקום לשחקנים מקומיים מכל מדינה אחרת שיש בה כדורסל, וגם לא מעט במדינות בלי כדורסל דוגמת אנגליה, סלובקיה ושוויץ.

מה הבעיה עם כל זה בסופו של דבר? שהשחקן הישראלי, כמו כל אחד מאיתנו, מסתכל בסופו של דבר על עצמו, ולא מעניין אותו שמצבו יותר טוב, לרוב משמעותית, מאחיו האירופי. הוא עדיין רואה 5 זרים שלוקחים את הרוב המוחלט של הזריקות וההחלטות. הוא עדיין מרגיש בגיל 25 שהוא צריך להוכיח את עצמו כל פעם מחדש, לעומת שחקן שיצא מהקולג' ובגיל 22 כבר זורק 10 פעמים למשחק. הוא עדיין יודע שבלי חוק רוסי אותם 5 זרים יאכלו את רוב דקות הפרקט. זה עדיין מבאס אותו מספיק כדי לשבות. רק שכדי לשבות צריך שדעת הקהל תהיה איתו. אחרי שלמדתם מה מצבו לעומת השאר - דעתכם איתו?