המקדש היקר בעולם

מילה אחת חוזרת שוב ושוב באתרי הספורט הספרדיים, בדיווחי החדשות, בעיתונים. "וומבלי", אומרים שם כולם בהגייה ספרדית משעשעת (צירה בלמ"ד) ומייד מוסיפים משהו על "איך להשיג כרטיסים".

כדור גמר ליגת האלופות. האצטדיון יהיה מלא אבל מישל פלאטיני היה צריך להתנצל על מחירי הכרטיסים צילום: אי פי איי

הקטאלונים בטירוף. גמר ליגת האלופות שייערך בשבת בין ברצלונה למנצ'סטר יונייטד מוציא אותם מדעתם, ומה הפלא. באותו אצטדיון, זכתה בארסה ב-1992 בגביע האירופי הראשון שלה. מהצד השני, גם לאוהדי היונייטד יש סנטימנטים מיוחדים למקום. ב-1968 - בדיוק עשור אחרי אסון המטוס במינכן שמחק את הקבוצה - הוכתרו שם השדים האדומים כאלופי אירופה בפעם הראשונה.

כזה הוא וומבלי. לא סתם מגרש דשא, אלא מקדש עבור מאמיני הדת ששמה כדורגל. היכל ספוג זיכרונות - מרים או מתוקים - מקום של רגעים גדולים. "קיימים אצטדיוני כדורגל שבהם אתה נושם היסטוריה", כתב השבוע עיתונאי ספרדי, "שבהם עצם ההימצאות במגרש היא חוויה בלתי-נשכחת, גם אם המשחק לא חשוב. בלי ספק, אחד המגרשים הללו הוא וומבלי".

אגב, מאז הביקור המכונן בוומבלי הוסיף כל אחד מהמועדונים עוד שני תארים אירופיים למאזן, ובשבת הם יחפשו את הרביעי. איך יתפתח המשחק ומי ינצח? קשה להמר. מה שבטוח הוא שהתפאורה תהיה מושלמת.

תקציב בנייה מקורי של 798 מיליון ליש"ט

האצטדיון שבו יתקיים הגמר הוא גלגול מודרני של וומבלי הישן, ששכן באותו מקום. ב-2003, ארבע שנים אחרי המועד המתוכנן, נהרס האצטדיון הישן, וכעבור ארבע שנים נוספות, ואינסוף דחיות ועיכובים, נפתח שם ב-2007 וומבלי החדש.

תקציב הבנייה של הקומפלקס עמד במקור על 798 מיליון ליש"ט (1.3 מיליארד דולר), מה שהופך את וומבלי לאצטדיון הספורט השני במחירו בעולם אחרי אצטדיון הפוטבול החדש בניו-ג'רזי (1.6 מיליארד דולר) והראשון בעולם הכדורגל. אם מוסיפים לחשבון את העלויות שנוספו לאורך הבנייה, הרי שמחירו הכולל של הפרויקט מוערך במיליארד ליש"ט, יותר מכל מבנה ספורט אחר בעולם.

את הכסף לבנייה שמו ההתאחדות האנגלית והממשלה, דרך חברות-בנות שהוקמו לשם כך, ובאמצעות הלוואות כבדות שלקחו מהבנקים. אולם למרות הכוונות הטובות, הצרות התחילו כאמור מהרגע הראשון ולא פסקו לאורך כל העבודה. בעיות בבניית הגג העצום (הגדול מסוגו בעולם), חברות בנייה שהוחלפו, ותאונות עבודה שגבו חיי אדם.

האיחור בהתקדמות העבודה, לצד ההוצאות התופחות, גרמו הפסדים עצומים לגופים האחראיים, מה שהוביל למאבקים משפטיים בין ההתאחדות לבין החברה האוסטרלית שהופקדה על הבנייה. בניסיון לצמצם את הנזק, פתחו האוסטרלים מצידם בהליכים נגד חלק מקבלניות המשנה, לרבות התביעה הגדולה בתולדות בריטניה - 253 מיליון ליש"ט נגד חברת הייעוץ ההנדסי של הפרויקט, שהסתיימה לבסוף בפשרה.

אפילו עכשיו, ארבע שנים אחרי הפתיחה, התקלות לא נפסקות ורק החודש דווח כי מעלית שעלתה חצי מיליון ליש"ט ונועדה להעלאת נכים וקשישים לתחנת הסאבווי הסמוכה, לא תיכנס לשימוש בגלל בעיות טכניות.

התוצאה על כל פנים מרהיבה. עם 90 אלף מושבים, וומבלי הוא האצטדיון השני בגודלו באירופה (אחרי הקאמפ נואו של ברצלונה), ורמת הגימור שלו הקנתה לו כמובן דירוג של חמישה כוכבים מטעם אופ"א. גולת הכותרת של האצטדיון - פרי תכנון שכלל, בין השאר, את האדריכל הבריטי הנודע נורמן פוסטר - היא קשת פלדה שמרחפת מעל לאצטדיון בגובה 134 מטר (כמעט כמו כלבו שלום). היא גם היתה מקור לצרות רבות. יש גם גג שנפתח, מסכי ענק ולא פחות מ-2,618 חדרי שירותים - יותר מכל מבנה אחר בפלנטה.

מנגד, ההתאחדות האנגלית תקועה עדיין עם חובות עצומים. לפני שנים אחדות היא כבר הגיעה עם הבנקים לפריסה מחודשת של חלק מהתחייבויותיה, אבל החוב הכולל, שההתאחדות אמורה להחזיר עד 2023, ממשיך להעיק. לאחרונה פורסם כי בהתאחדות שוקלים לממן 350 מיליון ליש"ט ממנו באמצעות הנפקת איגרות-חוב לציבור.

מאיפה הכסף? ראשית, ההתאחדות מכניסה יותר מ-130 מיליון ליש"ט בשנה ממכירת זכויות שידור של משחקי הנבחרת והגביע האנגלי. חוץ מזה, לוומבלי עצמו, שמארח גם קונצרטי מוזיקה עצומים, יש תפקיד חשוב והוא מייצר להתאחדות הכנסות של עוד 100 מיליון ליש"ט בשנה - כש-65% מהן מגיעים ממכירת מנויים ארוכי-טווח. במקרה של וומבלי מכירת הכרטיסים היא חשובה במיוחד, כיוון שלפי ההסכמים שחתמה ההתאחדות עם הממשל הבריטי, אסור למכור את שם האצטדיון או לעשות בו שימוש במשחקי ליגה.

וומבלי מבפנים. במקרה של וומבלי מכירת הכרטיסים היא חשובה במיוחד, כיוון שלפי ההסכמים שחתמה ההתאחדות עם הממשל הבריטי, אסור למכור את שם האצטדיון או לעשות בו שימוש במשחקי ליגה צילום: אי פי אי

מחירי כרטיסים והזעם

אוכלוסיית כדור הארץ הולכת וגדלה, אבל כמות האוהדים באצטדיונים דווקא מתכווצת. אם את גמר הגביע האנגלי של 1923, שהתקיים אז לראשונה בוומבלי, ראו יותר מ-126 אלף צופים, באצטדיון הנוכחי יש 90 אלף מקומות בלבד, ובגמר עצמו, בגלל הצורך לפנות מקום לאלפי עיתונאים ותאי VIP, יישבו בו רק 86 אלף אוהדים. אלה התחלקו כך שכל קבוצה קיבלה 25 אלף כרטיסים עבור אוהדיה, 11 אלף כרטיסים נמכרו לציבור הרחב, ושאר 25 האלף חולקו למה שתואר כ"משפחת הכדורגל של אופ"א". אפילו הלוזונים יודו שמדובר במשפחה גדולה למדי.

כך, כשעל כל מושב מתחרים כל-כך הרבה אנשים, השוק מכתיב מחירים שאוהד כדורגל ממוצע מפרברי מנצ'סטר או ברצלונה יכול רק לחלום עליהם. לזכות היונייטד ייאמר, שאוהדים שהוכיחו נאמנות והגיעו לרוב משחקי הקבוצה השנה, קיבלו עדיפות בהגרלה.

לגבי המחירים: באופן רשמי הם היו אמורים לנוע בין 340-170 יורו, אבל כמה שבועות לפני המשחק, המחירים באינטרנט נעו בין 1,600 יורו לכרטיס זול, ועד 30 אלף יורו לתא פרטי עם שני מושבים. כך או כך, מדובר במחירים הגבוהים ביותר אי-פעם לגמר ליגת האלופות.

הראשונות לנצל את ההמולה היו כמובן חברות מסחריות, שהצליחו להשיג חבילה של כרטיסים ומכרו אותם בשבועות האחרונים במחירים מופקעים שהגיעו עד 4,300 ליש"ט.

חברת תומאס קוק, למשל, אחת הספונסריות של היונייטד, מכרה חבילות למשחק תמורת 574 ליש"ט - 225 ליש"ט מחיר הכרטיס, ועוד 349 ליש"ט לנסיעה באוטובוס וארוחה במסעדה. לזכותם ייאמר שהמסעדה - לה גאברוש - היא אחת הנחשבות באי הבריטי ומחזיקה גם בשיא גינס נחמד: ב-1997 הוגשה בה הארוחה הכי יקרה בהיסטוריה - שלושה אנשים שילמו שם חשבון של כמעט 21 אלף דולר. יקר או לא? כל החבילות של תומאס קוק נחטפו בתוך 3 שעות.

ההתמרמרות של האוהדים הביאה לכך שמישל פלאטיני, נשיא אופ"א, נאלץ לפני חודש להתנצל על מחירי הכרטיסים ולהבטיח כי בעתיד ישולבו נציגי אוהדים בוועדות שקובעות את המחירים.

אבל עם כל הכבוד להשקעה בוומבלי ולמחירים הגבוהים, כל הכסף בעולם לא יכול לעצור הר געש איסלנדי בעל שם בלתי-אפשרי מלהתפרץ. עכשיו כל אירופה מחזיקה אצבעות שהאפר שהוא פולט לא יפגע בשבת בחגיגה, ושוומבלי יוכיח, בפעם המי-יודע-כמה, כי ביציעים ועל הדשא שלו יש משהו מיוחד.