כדורגל ישראלי בטלוויזיה – מוצר נכחד
ההתאחדות לכדורגל צריכה להסתכל על הנתונים ולהבין שהגיע הזמן לחשוב ברצינות על שיקום הכדורגל כמוצר טלוויזיוני
ליגת העל (ליגת ווינר) הגיע לשיאה העונה עם משחק האליפות של מכבי חיפה. בהנחה שהרייטינג לא יעלה כי המשחק החשוב ביותר כבר שודר, אפשר שוב להסתכל על המספרים לאורך העונה ולראות שהרייטינג בירידה. הרייטינג הממוצע של "המשחק המרכזי" עומד על קצת יותר מ-9% - פעם ראשונה ש"המשחק המרכזי" מסיים עונה עם נתון רייטינג ממוצע חד ספרתי. זה לא מפתיע. בחמש העונות האחרונות איבד המשחק המרכז יותר מ-40% מהרייטינג שלו. גם הפלייאוף, אחרי הקיזוז שאמור להוסיף עניין לליגה לפי אבי לוזון (למרות שזה מעוות את מהות הספורט ומדלל כל תחרותיות או חשיבות משאר הליגה) לא ממש מוכיח את עצמו. משחקי הפלייאוף לא השיגו רייטינג גבוה בהרבה מאשר משחקי שאר הליגה – כ-10.5%.
הפלייאוף ושאר ההמצאות של לוזון וחבריו הם לא יותר מפלסטר על צרעת. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אולי עכשיו זה מתבהר. הכדורגל הישראלי הוא מוצר טלוויזיוני בסכנת הכחדה.
ההתאחדות לכדורגל, זאת שאחראית על הכדורגל ועל הליגה הבכירה, צריכה לחשוב מחדש על מה עושים עם המוצר הזה כי אולי בהסכם האחרון הסכימו בערוץ 1 לשלם 46 מיליון שקל מכיסי משלמי האגרה עבור התענוג המפוקפק הזה שנקרא "המשחק המרכזי" אבל זה לא ימשך לנצח. לא כל עוד המוצר הזה נראה כמו שהוא נראה.
ההתאחדות לכדורגל ישבה כבר כמה פעמים כדי לדבר על הכדורגל כ"מוצר טלוויזיוני" ובסוף העונה שעברה אף הנחתה את גורמי השידור בעזרת סט של חוקים ותקנות הנוגעים במגוון דברים כגון מספר המצלמות במשחק. זה לא מספיק לכלום.
ההתאחדות הוסיפה גם שתחל לדון בעניין הסכמי הטלוויזיה החדשים בקרוב. הפעם ברצינות יתרה והחבר'ה במסדרונות איצטדיון רמת גן הבטיחו "לשים דגש במרכז על איכות השידורים ולא רק על הסכום".
ואולם, צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שהמוצר הטלוויזיוני בלתי נפרד מהמוצר במגרש. שני מוצרים שונים שחייבים לעבוד יחדיו.
שחקני מכבי חיפה חוגגים. אפילו הפלייאוף לא ממש עזר לרייטינג צילום: ראובן שוורץ
אחד הדברים שהכי חשוב כדי להעביר את החוויה של הכדורגל לצופים בבית זה קהל במגרשים.
קהל במגרשים יוצר אווירה שגם דרך מסכי הטלוויזיה אפשר להרגיש. לפי סילביו ברלוסקוני, נשיא מילאן, הקהל כל כך חשוב לחוויה הטלוויזיונית שלעיתים אפילו כדאי להכניס קהל בחינם למגרשים כדי להגדיל את ההכנסות מזכויות השידור.
זה גם מעגל קסמים. כשיש קהל רב במגרשים מישהו יושב בבית ואומר לעצמו: 'וואו, איזה כיף היה יכול להיות שם'. ואז הוא קונה כרטיס למשחק הבא – כי הוא רוצה להרגיש את החוויה מקרוב.
בגרמניה, למשל, חששו ששידור כל המשחקים בערוץ מיוחד (כל אחד יכול לרכוש את המשחק שהוא רוצה לראות מהמחזור) יביא לירידה בקהל במגרשים. אבל ההפך הוא הנכון. ככל שיש יותר שידורים של משחקים עם מלא קהל במגרשים, כך עולה מספר האנשים שרוצה להיות במגרש. זה נכון, אגב, גם לאנגליה.
קהל במגרשים זה אולי הדבר שהכי חסר בכדורגל הישראלי ולא רק בגלל מחירי כרטיסים גבוהים או מתקנים עלובים אלא בעיקר בגלל היחס של הקבוצות וגם של ההתאחדות לקהל.
יחס שמתחיל בזה שהקהל, ברובו, לא יודע בכלל באיזו שעה המשחק של הקבוצה שלו. למה? בגלל הטלוויזיה. סליחה, בגלל שההתאחדות לכדורגל נותנת לטלוויזיה לקבוע עבורה – ולא להפך.
מה שההתאחדות צריכה לעשות לאור הנתונים, שלמרות כל מה שההתאחדות טוענת שהיא עושה, צוללים – זה לשבת באופן רציני כדי לתקן את המעוות.
זה אומר לעשות סקרים, לדבר עם אוהדים, ספונסרים ושותפי שידור ולהבין מה היא הדרך הנכונה הנכונה ביותר לכדורגל הישראלי לחזור להיות גורם משמעותי בטלוויזיה הישראלית - ולא רק דרך המשחק המרכזי אלא דרך מכלול השידורים ואופציות השידורים שקיימות כיום.
