איך מזהים גדולה של מאמן צעיר?
את מאמן פורטו מכנים "מיני מוריניו" אבל ייתכן שמדובר במאמן גדול יותר מהמקורי. איך ניתן לזהות לאיזה מאמן יש את זה?
אנדרה וילאש בואש מוגדר כ"מיני מוריניו" ובגיל 33 הוכתר כבר כמאמן העתיד. קבוצות רבות מעוניינות בו כבר - מרומא, דרך יובנטוס ועד צ'לסי ואפילו ארסנל, כמחליף אפשרי לארסן ונגר. זה מובן לחלוטין מדוע הילד שעוד לא מלאו לו 35 כל כך מבוקש. בשנה אחת, הוא הפך את פורטו למכונת התקפה קטלנית ובלתי מנוצחת ושבר שיאים רבים של אחד – ז'וזה מוריניו.
פורטו של בואש רשמה הצלחה של 83% ושברה את השיא של פורטו של מוריניו – 77%.בואש רשם שיא של משחקים ללא הפסד (36). השיא של מוריניו עמד על 33 משחקים. בואש גם השיג את שיא הניצחונות של מועדון פורטוגלי באירופה (13), את שיא הנוקדות בליגה הפורטוגלית (84), את שיא הניצחונות הרצופים בליגה הפורטוגלית (16) והשיג את הפער הגבוה ביותר באירופה בין מקום ראשון לשני (21).
אם יזכה היום בגביע ליגת אירופה יהיה המאמן הצעיר ביותר שזוכה בתואר אירופי משמעותי. זה אחרי שהבטיח את האליפות בפורטוגל שישה שבועות לסיום העונה.
אבל זה לא רק השיאים. הכדורגל שהקבוצה שלו מציגה פשוט מרהיב. חד וקטלני. הקבוצה כבשה העונה 130 שערים ב-52 משחקים, 45 מהם נוצחו. רק בשני משחקים פורטו לא כבשה. מדובר בכוח התקפי שבואש יצר מסגל דומה לזה שהיה בשנה שעברה לפורטו, סגל שאכזב ולא הצליח להעפיל לליגת האלופות.
והוא עושה הכל, בניגוד למוריניו, בצניעות מעוררת כבוד. "אין דיקטטוריים במועדון", הוא אומר. "העבודה של מאמן תלויה במבנה של המועדון הוא מייצג ואיכות השחקנים שיש לו בקבוצה. כדורגל אינו הצגה של איש אחד, משחק לא מנוצח על ידי איש אחד – אלא על ידי יכולות קולקטיביות".
שחקניו, שחלקם צעירים ממנו רק בכמה שנים, רואים בו כחבר. אבל איך אפשר לזהות שהצלחה של מאמן היא לא מקרית?
וילאש בואש. למד את הכדורגל מבחוץ צילום: איי אף פי
כמו מוריניו בכל כך הרבה דברים
כל מה שצריך זה לראות דו"ח סקאוטינג שבואש הכין לז'וזה מוריניו בצ'לסי – כשהיה בן 27. ניתן לראות את הדו"ח כאן וניתן לזהות שמדובר בעבודה יסודית, מבריקה, שלא מותירה מקום לטעויות.
זאת אחת מהסיבות שז'וזה מוריניו אהב כל כך את הילד ולקח אותו מפורטו לצ'לסי ולאינטר – שם דרכיהם נפרדו כי בואש הרגיש שהוא מוכן לקחת על עצמו יותר אחריות וכמו מוריניו גם הוא עזב מועדון ענק ולקח קבוצה קטנה, מארטימו, והציל אותה מירידה. (מוריניו עזב את ברצלונה ואחרי תקופה קצרה בבנפיקה הצטיין כמאמן דה ליירה הקטנה).
כמו מוריניו, וילאש בואש נכנס לכדורגל בעיקר בגלל שהרשים את בובי רובסון, המאמן האנגלי האגדי שאימן בפורטו.
מוריניו קיבל את תפקיד המתרגם של רובסון ובגלל הנכונות שלו ללמוד מהמאמן המנוסה, התקדם לתפקיד עוזר מאמן, וכעוזר מאמן עבר איתו לברצלונה. מוריניו הרשים גם את מחליפו של רובסון בברצלונה, לואי ואן חאל, שמינה אותו לעוזר המאמן הבכיר ובגלל היסודיות שלו נתן לו את המשימה להכין דו"חות סקאוטינג על היריבות.
בואש, כנער בן 16 חובב משחק ניהול הכדורגל "צמפיונשיפ מנג'ר" ודובר אנגלית שוטפת, הרשים את רובסון, שגר איתו באותו בניין בפורטו. הוא נכנס לתפקידים קטנים בפורטו ולאחר שעבר כמה קורסי מאמנים וקורס מאמנים משמעותי של אופ"א בסקוטלנד, מונה לאימון נבחרת איי הבתולה בגיל 21. כשמוריניו מונה לאימון פורטו הוא הביא עמו את בואש, אותו הכיר מתקופת רובסון במועדון, ונתן לבחור הצעיר את התפקיד שוואן חאל נתן לו בברצלונה – להכין דו"חות סקאוטינג על היריבות.
לא צריך להיות שחקן
היכולת ללמוד היא חשובה מאוד עבור מאמן צעיר כמו בואש. והיא כנראה מפרידה בינו לבין מאמנים אחרים – טובים פחות ממנו.
בואש, כמו מאמנים גדולים אחרים, לא היה שחקן כדורגל מקצועי. הוא למד על המשחק מבחוץ והגיע אליו עם דעות יותר טריות, שלא עוצבו במהלך של שנים של אימונים תחת מאמנים כאלו ואחרים. זה לא אומר שמאמני העתיד הגדולים לא יהיו שחקנים – יש כבר עכשיו כמה מאמנים מצוינים שהיו שחקנים נהדרים וגם בזכות יכולת הלימוד שלהם הפכו למאמנים טובים מאוד (למשל, פפ גווארדיולה) – אבל בואש, כמו מוריניו, ניצל את העובדה שהוא לא כדורגלן כדי ללמוד את המשחק היטב לא מזווית של כדורגלן, אלא מזווית של מאמן.
אולי הדרך הטובה ביותר לזהות את המוריניו הבא, או את המאמן הצעיר הגדול הבא היא בדרך לפיה השחקנים מדברים עליו. שחקנים מדברים על מוריניו, גווארדיולה, בואש במושגים דומים. הם מספרים שהם סומכים עליהם, שהם מעבירים אימונים כיפים, שהם הופכים את הליך לימוד היריבה (הליך מייגע בדרך כלל) לקצר ומובן. מאמן טוב הופך את השחקן שלו לטוב יותר ושחקן הופך לטוב יותר אם הוא מבין יותר בקלות מה הוא צריך לעשות כדי להפוך לטוב יותר.
מוריניו, גווארדיולה, בואש ואחרים כמו יורגן קלופ הגרמני או אואן קויל הסקוטי משתמשים בטכנולוגיה רבה – מדיסקים אישיים לכל שחקן, דרך סטטיסטיקות ועד סרטוני מוטיבציה שנערכו במיוחד עבור משחק מסוים – אבל לא זונחים את הפאן האנושי.
כדורגלנים, אחרי הכל, הם אנשים והם, כמו חיילים או עובדים, צריכים להרגיש משהו טוב על הבוס שלהם כדי להצטיין בעבודה או במשימה שלפניהם.
