מי קבע איזה סוג משחק טוב לכדורגל?

מהו מחזה יפה יותר? מפגן מרשים של מהירות וגמישות של צבי הטומסון, שמצליח לברוח מציפורניו של הצ'יטה או התפיסה של הצ'יטה, שהשתמש בכישורים והערמומיות הקטלניים שלו כדי לתפוס את הצבי?

שני האקטים הם חגיגה של הטבע – ולכן קשה לקבוע מה יפה יותר. הרי אי אפשר לשפוט את הטבע. 

מי החליט איזה סוג של כדורגל טוב לכדורגל ואיזה סוג של כדורגל רע לכדורגל? רמאות היא רעה לכדורגל – זה בטוח – אבל מוריניו לא מרמה. הוא מנצח את המשחקים שלו בצורה הוגנת ומרשימה.

ריאל מדריד אולי הסתגרה ונתנה לברצלונה לשלוט בכדור מולה – אבל למה לא? כשניסתה לעשות משהו אחר, חטפה חמישייה במשחק הראשון בעונה.

איקר קסיאס עם הגביע. לא יפה? צילום: איי אף פי

הכדורגל משתפר בזכות המאבק התמידי בין כדורגל הגנתי לכדורגל התקפי. ולכן אי אפשר להגיד שהכדורגל ההגנתי רע לכדורגל. הוא הכדורגל. בדיוק כמו שהכדורגל ההתקפי הוא כדורגל. הם חלק מאותה מערכת שהניגודים והקונפליקטים שבתוכה מעניקים לה את החיים – כמו שרשרת המזון.

אסתטיקה בכדורגל היא רק בונוס לכישרון, עבודה קשה, נחישות, מודעות טקטקית ואחוות לוחמים בין השחקנים. אנחנו נהנים לראות קבוצות עם כל התכונות הללו משחקת כדורגל מסירות זורם והתקפי, אבל אנחנו גם נהנים לראות קבוצה שנלחמת בקשיחות ונחישות, בחוכמה ובעורמה כדי לנצח.

זה בטח יותר מרשים לראות קבוצה של מיליונרים בלבן שנלחמים על הכבוד המקצועי שלהם ואחד בשביל השני מאשר לראות את ארסנל בחודשים האחרונים, קבוצה שכביכול משחקת "כדורגל יפה" עם מסירות רבות, אבל די ברור לכולם שהכדורגל שלה נרפה וחסר עמוד שדרה. כדורגל שאוהדים סובלים ממנו - למרות 70% אחזקה בכדור. 

המאבק בין כדורגל הגנתי לכדורגל התקפי הוא המהות לדיון על כדורגל. הוא הכדורגל. זה המשחק. אל תשפטו אותו כמו שהפרשנים, בעיקר הישראלים, בעיקר אלו שמעודדים את ברצלונה בלי בושה, אוהבים לעשות.