האם יש עתיד לכדורגל הישראלי בטלוויזיה?
בעולם כולו שידורי הספורט המקומיים מייצרים רייטינג גבוה - ההתאחדות לכדורגל צריכה למצוא דרך לעלות על הגל הזה
ההתאחדות לכדורגל צריכה להחליט אם היא בוחרת להמשיך עם שיטת הקיזוז או להפסיק את השיטה. על פניו, משחקי הפלייאוף העליון צפויים, כמו בשנה שעברה, למשוך צופים רבים יותר ממשחקי הליגה הרגילה – אבל האם בשביל כמה משחקים עם רייטינג גבוה מ-10% צריך להרוס עקרונות כמו הוגנות ספורטיבית? האם בשביל מספר משחקים קריטיים שווה להפוך את רוב הליגה לגארבג' טיים אחד ארוך? הרי מאמנים ושחקני ליגה בעצמם טוענים כי "משחקים פחות ופחות חשובים כי יודעים שבכל מקרה הקיזוז יגיע".
ההחלטה בנידון צריכה להעשות בקיץ ולמעשה לעצב את מקור ההכנסות הבא של הכדורגל הישראלי – זכויות השידור. הדיון בנושא השיטה ונושאים אחרים צריך להיות משמעותי במיוחד לאחר שבהתאחדות לכדורגל הודיעו על כך שתוקם ועדה מיוחדת שתדון על הסכמי הטלוויזיה החדשים – בהם ידונו יותר על איכות השידור מאשר הסכום שאמור להתקבל מההסכם. מדובר בשינוי תפיסה חשובה. אם עד היום ההתאחדות לכדורגל דאגה בעיקר להכנסה ופחות למה יקרה עם השידורים, או כמה אנשים יצפו במשחקים, אז היום הבינו בהתאחדות שצריך לדאוג גם לאיכות המוצר וההשקעה בו.
ההתאחדות גם צריכה לוודא שהשותפות שלה להסכמי הטלוויזיה החדשים יקבלו הסכם בו עלות ההפקה והתשלום עבור הזכויות שידור ישתלמו בסופו של דבר מבחינת רייטינג. כרגע, לכל ערוץ שווה לשלם על הפקת ריאלטי, סוג תוכנית בה לא צריך לשלם לתסריטאים או שחקנים, שמנפקת הרבה יותר רייטינג מכל משחק כדורגל ישראלי. יש לציין שבקונגרס הספורט שנערך בסופ"ש בארה"ב טענו כל המשתתפים כי זכויות השידור ברחבי העולם צפויות לעלות מאחר שספורט הוא נכס טלוויזיוני היחיד שמחייב צפייה בשידור חי – בניגוד לתוכניות וסדרות שניתן לצרוך בכל זמן.
אבל כדי להיות נכס, צריך הכדורגל הישראלי להמציא את עצמו מחדש בכל הנוגע לשידורים בטלוויזיה. הנוסחה הקיימת כעת לא עובדת, וצריך לחשוב על נוסחה חדשה.
מבחינה תפיסתית הכדורגל הישראלי לא יכול להתחרות עם כדורגל אירופי – בגלל שהוא לא פופולארי במדינתו כמו באירופה ובגלל שהוא לא מוכר משחקים לחו"ל וצריך לרצות שווקים שונים, בניגוד לליגות הגדולות.
אז מה עושים? קודם כל שואלים את השאלות הבאות: האם הכדורגל הישראלי צריך לשדר את כל המשחקים? האם המחזור צריך להתקיים לאורך שלושה ימים – שבת, ראשון (מי צופה במשחק בין הפועל רמת גן להפועל פתח תקווה בערוץ בתשלום, למשל?) ושני (מעבר שהגיע בעקבות דרישה של הטוטו, שטוען כי הימורי יום שני הם חלשים בגלל המחסור באירועים).
דברים נוספים שבמזכירות ההתאחדות צריך לחשוב עליהם: האם צריך 16 קבוצות ושני מחזורים + פלייאוף? בליגת הפוטבול של ארצות הברית (NFL) הגיעו כבר למסקנה שפחות משחקים מעלים את הערך והשווי של כל משחק. האם ליגה של 14 קבוצות על פני שני סיבובים (כלומר 28 משחקים) לא עדיפה בישראל? ליגה קצרה יותר גם תביא לחשיבות גדולה יותר עבור משחקי הגביע (שיתקיימו בסוף השבוע ואולי אף יספקו רייטינג טוב יותר ממשחקי הליגה – כך שאפשר יהיה למכור אותם במחיר גבוה יותר).
NFL. ליגה קצרה יותר צילום: MCT
עדיף, אגב, לחשוב על המכרז החדש כעל מכרז לזכויות השידור הטלוויזיונית שמתקשרות עם זכויות האינטרנט. יותר ויותר אנשים מתחילים לראות משחקים באינטרנט וזה לא בהכרח יפגע בשווי זכויות השידור כפי שרואים ב-NFL וב-NBA.
ולבסוף, שתי המלצות לאנשי ההתאחדות לכדורגל. הראשונה: עשו סקר בקרב אוהבי הכדורגל בישראל. תראו מתי הם רוצים לראות את המשחקים, איך נוח להם, כמה הם מוכנים לשלם עבורם.
השנייה: אחת מתוכניות הרדיו האהובות בכל הזמנים על הישראלים היתה "שירים ושערים" בגלל שהיא ניפקה הרבה אקשן בזמן קצוב. שעת משחק אחידה לכל המשחקים יכולה להפוך שידור גרסה טלוויזיונית כזאת לנכס אדיר עבור כל ערוץ ספורט. שעתיים של שירים, שערים ודיבורים על כדורגל ישראלי ביום שבת - מאחר הצהריים עד הערב - יכולות להחזיר את הכדורגל הישראלי ללב השיח הציבורי (אגב, באנגליה התוכנית שמלווה את המשחקים, ללא שידור שערים, היא אחת מהפופולאריות ואהובות על אוהדי הכדורגל באי הבריטי).
ייתכן ששוק שידורי הכדורגל צריך להיראות כך: תוכנית שירים ושערים טלוויזיונית פלוס משחק מאוחר בשידור ישיר. ביום ראשון ייערך המשחק המרכזי ואולי אחריו תוכנית סיכום. נשמע פחות מדי? ובכן, במקרה של הכדורגל הישראלי – פחות זה יותר.
