אבי לוזון וההתאחדות לכדורגל מנסים להתחבב על הקהל

ההתאחדות לכדורגל כינסה אתמול (ד') מסיבת עיתונאים כחלק מהאסטרטגיה שלה להפוך לחביבה יותר בעיני התקשורת והקהל. אמנם הובטח לעיתונאים כבר בהתחלה ש"לא יהיו דרמות", אבל האירוע נראה היה כניסיון כנה של העיתונאים ואנשי ההתאחדות לדבר על נושאים גדולים יותר מהחדשות היומיומיות. האם זה הולך לקרות לעתים קרובות יותר? ההבטחה היא שיהיו עוד מסיבות עיתונאים בעלות אופי דומה. נחכה ונראה.

מספר נושאים הובאו בפני אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל ואורי שילה, מנכ"ל ההתאחדות.

הראשון, בעקבות שני ניצחונות חשובים לנבחרת ישראל במוקדמות יורו 2012, היה לואיס פרננדז. על המאמן הצרפתי אמר לוזון "שהוא האבא הרוחני של השחקנים" ו"שהם משחקים עבורו".

לוזון ציין כי אם ישראל תעפיל ליורו 2012 הוא יזכה להארכת חוזה. לואיס פרננדז, לאורך הקריירה שלו, באמת הצליח להתחבר לשחקנים ולגרום להם לשחק עבורו. בצרפת ובספרד הוא ידוע כ"מוטיבטור" בעיקר ולכן זה לא מפתיע שהוא מצליח גם עם השחקנים הישראלים. השאלה כאן היא גדולה - האם לא ראוי שהוא יזכה לעוד קמפיין גם אם ייכשל במוקדמות יורו 2012. לא נכון וצודק להמשיך איתו עוד קמפיין אחד לפחות - הרי גם דרור קשטן ואברם גרנט קיבלו שתי הזדמנויות. יש משהו נכון בהמשכיות עם מאמן כל כך אהוב על השחקנים.

אורי שילה, אבי לוזון ומיכל גרונלנד צילום: ראובן שוורץ

אורי שילה הוסיף ופירט את המטרות של ההתאחדות לגבי עצמה ולגבי הנבחרת. המטרות העיקריות הן "להחזיר את האהבה לנבחרת" ולא לגרום להתאחדות להיראות כ"רגולטור קר". לשם כך ההתאחדות מגיעה עד פייסבוק כדי לחבר את האוהדים לנבחרת ולהתאחדות. נכון ש"קשה לחבר את הנבחרת, שאין בה את החיבור השוטף כמו שלקבוצות יש", כפי ששילה אמר, אבל זה נכון לגבי כל הנבחרות בעולם.

בהתאחדות הבינו גם את הכוח של ארגוני האוהדים - ובעזרת ארגוני אוהדים של מספר קבוצות הצליחו לארגן עידוד סביר בבלומפילד במשחק נגד גיאורגיה. עדיין, ההתעקשות לא להיעזר ב"יציע", ארגון האוהדים הארצי שמוכר על ידי אופ"א, לא מובן. לפחות יש את הרוח הנכונה - פעילויות עם אוהדים, סטודנטים וגם אנשי התקשורת, למרות שזה נראה מאולץ עדיין - במיוחד כשמיד לאחר מסיבת העיתונאים פרסמה ההתאחדות רצף הודעות לגבי קנסות ועונשים קרים לקבוצות ולשחקנים. ההתאחדות, אגב, כבר גייסה יותר מ-750 אלף שקל מקנסות השנה - עלייה משמעותית ביותר מהשנה שעברה.

עוד משהו שחייבים להתייחס אליו זה עניין בלומפילד, שהתגלה כביתי הרבה יותר מאצטדיון רמת גן. ההתאחדות תישאר בו גם למשחק מול יוון. מבורך, וגם מעלה את השאלה - למה צריך איצטדיון לאומי בכלל? אבי לוזון ענה היטב - שהאצטדיון לא יארח רק את משחקי הנבחרות, אלא גם הופעות ומשחקים בינלאומיים אחרים ויש מקום לזה בישראל.

בקשר למימון הבנייה של האצטדיון החדש התשובה היתה יותר מתחמקת. הטוטו, ככל הנראה, לא יעזור במימון, לפחות לא כמו שקיוו בהתאחדות. ולכן צריך לחשוב מחדש על המימון. אבי לוזון מבטיח "המקורות יושגו" ו"כל מי שמכיר אותי, יודע שאני יכול".

בכלל, אבי לוזון מאמין גדול בעצמו. כשנשאל האם לא ראוי שלהתאחדות לכדורגל תהיה וועדה מקצועית אמיתית ומנהל טכני שיכוון את העניינים המקצועיים, ענה לוזון ש"לא צריך", למרות שברוב ההתאחדויות הגדולות וברוב ההתאחדויות המוצלחות יש מנהל טכני משמעותי. "אני הסמכות המקצועית", אמר לוזון, וסיפר עד כמה מכבי פתח תקווה שלו מוצלחת בזכותו. "לא צריך מנהל טכני, יש את המזכירות ואותי בראשה", אמר. כלומר, לא צריך אנשי מקצוע, אנחנו הפוליטיקאים נסדר הכל. שזה כמובן מסביר למה הכדורגל הישראלי עדיין נמצא איפה שהוא - בבוץ הבינוניות.

מה שכן יקרה, לפי הבטחתו של לוזון, זה הבאת אחראי מחלקות נוער זר שיעבוד על כל העניין המקצועי של פיתוח נוער. משהו שכנראה הסמכות המקצועית אבי לוזון לא יכולה לעשות.

בכל מקרה, אבי לוזון ואורי שילה ניסו להיפתח לתקשורת ולדון עימה ישירות על נושאים גדולים ולא דרך כתבי חצר כאלו ואחרים. ישירות היא דבר חשוב לשקיפות (משהו שההתאחדות שואפת לקדם - לדבריה) ומפגש קבוע עם עיתונאים בו אפשר לדון על עניינים גדולים כגון שיטת הליגה, מנהלת ליגה, מבנה ההתאחדות, מבנה הנבחרות ועוד - יכול וצריך להיות הכרחי. נקווה שהיוזמה הזו תהפוך לקבע. נקווה שהיא תעזור להתאחדות - עדיין גוף פוליטי שלא בהכרח עושה את מה שנכון לכדורגל בישראל - להיפתח קצת לרעיונות אחרים.